ערך השולחן אבן העזר לז

בשעת מעשה אפי' נתכוונו לשחוק חוששין לדברים שבפה ולא לדברים שבלב וכן הסכים ה' נודע ביהודה וכן מבואר בתשו' מהר"ם דשייכי לה' אישות סי' א' ע"ש וא"כ דוקא באומרת קדשוני וכו' אבל בשלא דברו בעסק קידו' ונתן לה סתם וטען דמ"ש אח"ך הרי הם קידושין דרך שחוק ודאי דנאמן דדבור מבטל דבור

(ו) אחד פרוץ שיצא עליו קול חשד על א"א ובעלה ראה כמה כיעורים ואחר שהלך הבעל לעיר אחרת עשה הפריץ כמה כרכורים עד שגרשה בעלה ועכשיו רצה ליקח אותה והתרו בו ב"ד שלא ליקח אות' דאסורה היא לו לפי מה שנתברר להם והלך ועשה כמה כרכורים וקדשה עז שליח במרמה שא"ל השליח לפני עדים תקח זה החפץ בידך ואחר שקבלה אותו א"ל הרי את מקודשת בו לפלוני והיא שתקה וא"ל העדים מה אתם עושים זהו קידושי' ומיד זרקה אותו מידה וכו' נר' אחר שנתברר בכתב ובע"פ מה עשה הפריץ הזה והתרו בו ב"ד אפי' עבר וקדש או כנס מפקי' לה מיניה כמבו' בס"סי י"א ע"ש בב"ש. וכבר הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תשע"ג כ' בנדון כזה דאפי' נשאת תצא עש"ב ונ"ד גרע טפי דכמה אומדנות גדולות מוכיחות וגם הקידו' שהשליח א"ל תקח זה החפץ בידך ואחר שקבלתו א"ל הרי את מקודשת בו לפ' ושתקה ולא זרקה אותו הוי שתיקה דלאחר מתן מעות והאחרונים דס"ל דהוי ספק מקודשת דאמרי' הוכיח סופו על תחילתו דלשם קידושין נתן הם לא ראו תשו' הרשב"א ח"ד סי' רפ"ו והביאה מרן הב"י בסי' מ"ח דמבו' שם דאם נתן לה סתם ולאחר שקבלתו אמ' לה התקדשי לי בו אינו כלום עש"ב ושוב ראיתי בש"ות בשמים ראש סי' ר"ך תשו' לר' ברוך וז"ל וזכור אני בימי ילדותי שר' יעקב בר קלונימוס התיר אשה א' בלא גט שנתן לה הבעל תחלה מטבע סתם ואח"כ תכף שאלה לו למה נתת לי זה ואמ' יהיה זה לך לקידושין שתתקדש לי בו והיא שתקה מטעם שהשתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום וכו' ודנתי לפניו שאין לך ידים מוכיחות גדול מזה שהרי היא עצמה שאלה למה נתת לי זה ועוד דנתי לפניו דהיכא דלא היתה נתינה הא' מפורשת לשם חוב או פקדון או לשם קידושין יותר הם מתפרשי' אח"כ ואף היא על פירוש שאח"ז קבלת' וכ"ש ששאלה אותו ועוד דנתי בענין הזמן לדבר ולא אבה שמוע והנה הרב אלפסי כ' דהוי ס' קידושין וכו' עכ"ל

(ז) דין ד' הגה אבל יש מחמירים ואומרים דהוי קידושין וכו' מרן בתשו' סי' ד' כת' דהרשב"א בתשו' לא חשש אלא באומ' הריני נותן זה לקידושין דהוו ידים מוכיחות אבל אם לא אמ' הריני מודה וכ"כ המ"מ בשם הרמב"ן והרשב"א דלא הוו קידושין ע"ש וכן הסכים עוד בסי' ח' לבטל הקידושין מטעם זה לבד ע"ש ומה שחשש בסי' יו"ד במי שאמ' זה אני נותן לך משום די"א דבגיטין וקידושין מספק"ל בידים שאינם מוכיחות וגם הרשב"א חשש במי שאמ' לאשה אני נותן לך זה לקידו' נר' דלא חשש אלא לדברי הרשב"א באומ' זה אני נותן לך דהוו ידים מוכיחות קצת ודלא כה' כנ"הג הגב"י אות מ"ג ע"ש אבל באומר הרי את מקודשת ולא אמר לי לא חיישי' וכ"ש באומ' זה קידו' שלך וכה"ג כ' הרשב"ש סי' תקפ"ג ע"ש

(ח) ואם היה מדבר עמה על עסקי קידושין וכו' אם קידשה פ"א ולא הועיל אין לך מדבר עמה על עסקי קידושין גדול מזה הרדב"ז בתשו' ח"א סי' נ"ו הביאו הכנ"הג הג"הט אות מ"ד ע"ש. מיהו בפני ב' עדים בעי' כנר' מתשו' הרא"ש שהביא הטור סי' ל"ז וכ"כ הרדב"ז סי' קכ"ט ע"ש

(ט) דין ח ואם לאו הוי ס' קידושי' משמע דהוי ס' גמור ככל ס' דאורייתא וז"ל מהרש"ל ביש"ש בפ"ק דקידושין סי' ג' וכן נר' עיקר בעיני דהכא ס' מדאורייתא וכו' ונ"מ שאם קדשה הג' קידושי דאוריי' אחר מיתת הא' שצריכה גט מן הג' דשמא קידושי הא' הוו קידושי דאוריי' וקידושי הב' לא חלו ונמצא שחלו קידושי הג' משא"כ אי צריכה גט מן הא' מדרבנן אף שאינם קידושין כלל א"כ קידושי הג' לא חלו כלל ועוד דאיכא נ"מ אם מת הכ' ויש לו אשה אחרת ואותה הס' היא ערוה ליבם דאינה פוטרת צרת' לגמרי אלא חולצת וכו' ע"ש ועוד נר' דנ"מ אם נשאת לאחר דס' גמור תצא והולד ס' ממזר אבל אם אינו ס' גמור אלא חששא דרבנן הולד כשר כמ"ש הטור בסי' ל"א קדשה בדבר שאינו שו"פ הוי ס' קדושין וכו' וכ' הרמ"ה אם ילדה מב' ולא גרש הא' הולד כשר דנהי דחיישי' לקידושי א' להצריך גט ולהוציאה מב' אבל לפסול הולד ממנו וכו' והיינו משום דס"ל דלא הוי. ספק דאורייתא אלא חשש ומרן שם שכ' דין זה בשם י"א היינו משום דהרמב"ם ס"ל דהוי ס' דאורייתא ולדידיה הולד ס' ממזר ע"ש בב"ש וכ"כ הרמב"ם בפי"א מה' גירושין גבי קידושי קטנה שלא בא עליה אחר שגדלה דהוו קידושי' דרבנן דאם נשאת לאחר תצא והולד כשר וכ"כ מרן בס"סי קנ"ה וה"נ אי חששא דרבנן היא הולד כשר אבל השת' דס' גמור הולד ספק ממזר

(יוד) דין ט' נתנה היא וכו' אם הוא אדם חשוב ונתנה היא ואמרה היא כ' ה' ח"מ דהוי כנתן הוא ואמרה היא ע"ש אבל הפרישה כ' דאפי' אדם חשוב אינה מקודשת וכן הסכים ה' ע"י ע"ש הטעם וכן מוכח מדברי הר"ן שכ' וזל נתנה היא ואמר הוא לא' פסיק ליה דבאדם חשוב מהני וכו' ובהכי מקיים נתנה היא ואמר הוא דיוקא דסיפא וזמנין דלא הוו קידושין באדם שאינו חשוב ובהכי מקיים דיוקא דרישא וכו' ע"ש אלמא דסיפא דנתנה היא ואמרה היא דודאי אינה מקודשת אפי' באדם חשוב דדייקי' מינה הא נתנה היא ואמר הוא מקודשת באדם חשוב א"כ נתנה היא ואמרה היא אפי' באדם חשוב לא הוי כנתן הוא

סימן

כ"ח

(א) דין א' המקדש את האשה בגזל וכו' אם גזל דבר מחבירו וקידש בו את האשה ואח"ך פייסו בממון ומחל לו מחי' גמו' ולא רצה לקבל המעות אם היא מקודשת למפרע הנה ה' משאת משה בא"ח ס"ד כ' בא' שגזל אתרוג מחבירו ובירך עליו בי"ט וחזר והלך לפייס חבירו בממון ומחל לו לגמרי ולא קבל המעות דזכה למפרע במחי' דומיא דתורם של חבירו שלא מדעתו דבגילוי דעת הוי תרומה למפרע עש"ב וא"כ ה"נ דמקו' למפרע ואיברא דהרמב"ם בפ"ג מה' אישות כ' וז"ל הנכנס לבית חבי' ולקח לו כלי או אוכל וקידש בו את האשה ובא בע"ה אע"פ שא"ל למה לא נתת לה דבר זה שהוא טוב ממה שנתת לה אינה מקו' שלא א"ל דבר זה אלא כדי שלא להתבייש עמו וכ"כ הטור ומרן בסי' זה סי"ז ע"ש וכ' ה' מח"א בה' גזי' סי' ב' משמע