ערך השולחן אבן העזר לה

שקידש בשוק כמבוא' בשאלה שם ועיין בתשו' הרשב"ץ סי' ל"ז והרשב"ש סו' תקפ"ג

סימן

כ"ז

(א) דין א' וא"ל הרי את מקודשת לי בזה כ' המבי"ט בח"א סי' נ"ז וז"ל וכ"ש בנדון זה לא אמ' בפי' תתקדש בתך לי בו אלא אם לא תחזור תהא בתך מקו' לי וכיון דלא אמר בו נר' שתהיה בתו מקודשת לו לעתיד שיקדשנה דהא בברייתא דכנסי תניא דא"ל התקדשי לי בו משמע דאי לא אמר בו דפשי' דלא הויא מקום דהוי כידים שאינן מוכיחות דלא הוי' ידים וכו' דאע"ג דל' דקידו' מהני כשאמר הרי את מקוד' לי אע"ג דלא אמר בטבעת זה כדמשמע בברייתא כיצד בכסף נתן לה כסף וכו' היינו משום דבשעת נתינה הוא דא"ל הכי אבל כשאינו אלא לאחר נתינה כי הכא נר' דצ"ל בו וכו' ע"ש משמע דבשעת נתינה א"צ לו' בכסף זה או בפרוט' זו וכ"כ בסי' רכז וכדתניא כיצד בכסף נתן לה וא"ל הרי את מקודשת לי ה"ז מקודשת וא"צ לומ' הרי את מקודשת לי בכסף או בפרוטה זו וכן הביאו כל המפרשים ל' הבריית' וכו' ע"ש ולא זכר דהרמב"ם כ' מקודשת לי בזה וכ"כ הסמ"ג ורבי' ירוחם וכבר הביא ה' עצמו בסי' רצ"א דברי הרמב"ם ורבי' ירוחם וכ' דלפתחי' צ"ל הרי את מקודשת לי בזה ובדיעבד דלא אמר בזה מקודשת ע"ש וכן מוכח בפ"ק דקידושין דאמר שמואל נתן לה כסף ושוה כסף וא"ל הרי את מקודשת וכו' למימרא דסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות הויי' ידים וכו' הב"ע דאמר לי וכו' הרי דהמק' ס"ל דדוקא קאמ' ולא חייש למאי דלא אמר בזה ורש"י שם כ' בקידושין נתן וכו' משום דבעי למימר בגירושי' נתן לה נקט וכו' ופי' הע"ו דלא הו"ל לשמואל למנקט נתן לה כסף או ש"כ אלא הול"ל הרי את מקודשת וכו' ע"ש ולדברי המבי"ט א"ל דנקט נתן לה וכו' לאשמועי' דבשעת נתינה אפי' לא אמר בזה מקודשת מיהו ק' א"כ מאי פריך א"ה מאי קמ"ל וכו' אימא דאשמועי' הא דאפי' לא אמר בזה מקודשת אלא דשמואל לא נחית להכי דהא דמשני הכא ב"ע דא"ל לאו דאמר שמואל הכי וחסורי מחסרא אלא דלא נחית להכי וא"כ נימא דה"נ עסקי' דאמר בזה ואי לאשמועי' הא הו"ל לפרש בהדיא

(ב) ובלבד שהיא תבין וכו' כ' הבית שמואל משמע אפי' בהרי את מקודשת לי צריך לידע שהיא תבין דלאו כל הנשים מבינים ל"הק ודלא כהב"י שכ' מקודשת לו מביני' וכו' ואין נאמנת לו' לא היתה מבינה ע"ש אבל בחי' הרשב"א כ' וז"ל אבל ודאי היכא דקא ל בלישנא דידעי לה נשי כגון הרי את מקודשת לי דכלהו נשי ידעי ליה מקודשת וכו' ע"ש

(ג) ואם היה מדבר עמה תחלה על עסקי קידושיה וכו' כ' הכנ"הג הג"הט אות מ"ז אם מעיקרא לא אמרו העדי' שהיה מדבר עמה ע"ע קידושי ואח"ך אמרו שהיה מדבר אינם נאמנים מהריב"ל כלל ג' סי' ר"י ע"ש ולא דק דז"ל מהריב"ל שם וא"ת נהי דאין יכולים לחזור ולהגיד לבטל עדותם ומ"מ יכולים לו' שהיו מדברים ע"ט קידושין דנר' לכאורה דעדי' שלא נחקרה עדותן אם היו מדברים ע"ע קי' יכולי' לאחר כמה ימים לחזור ולו' שהיו מדברי' ע"ע קידושין הא נמי ליתא שכבר אמרו שהיו מדברים ע"ע קידושין ולא אמרו לי א"כ אינם יכולים לחזור ולהעיד שדברו ע"ע קידושין שהיה רוצה לקדשה לעצמו וכו' ע"ש ונר' משום דבנ"ד אמרו העדים שהיה מדבר ע"ע קידושי' ולא אמר לי שהיה מדבר ע"ע קידושי' שהיה רוצה לקדשה לעצמו אבל אם לא הזכיר שרוצה לקדשה לעצמו אע"פ שהיה מדבר ע"ע קידושי' אם לא אמר לי בשעת הקידושי' לא הוו ידים מוכיחות כיון שבשעה שהיה מדבר ע"ע קידושי' ליכא הוכחה אם רוצה לקדשה לעצמו או לחבירו כמ"ש הכנ"הג באות ט"ל עש"ב וכ"כ מהריק"ש בתשו' סי' ל"ח ע"ש וא"כ דוקא בשהעידו העדים שהיה מדבר ע"ע קידושי' ולא אמר לי שמוכח שמקדשה לעצמו אינם יכולים לחזור ולהעיד שדברו ע"ע קידושי' בל' שמוכח שרוצה לקדשה לעצמו אבל אם לא העידו כלל שהיה מדבר ע"ע קידושין יכולים לחזור ולהעיד שדברו ע"ע קידושי' שאין זה חזרה ומהריב"ל שם כ' אח"ך וז"ל ולו' מתוך זאת התשובה מהר"ן שכ' שאם אמרו העדים מקודשת סתם או שהיו מדברים ע"ע קידושי' סתם ולאחר שעה אמרו שפי' המקדש דבריו שקדשה לעצמו דלאו כ"ע דינא גמירי וחשבו דידים שאינם מוכיחות הויי' ידים ומשו"ה לא הקפידו לו' שאמר לי שחשבו וכו' מ"מ מי יסמוך על דעתו על אלו הסברות לו' שיהיו קידושי' ודאי וכו' עש"ב הרי דס"ל דגם מילת לי הוי קידושי' ספק אם יכולי' לחזור ולהגיד ועיין להכנ"הג אות כ"ו

(ד) דין ג' הגה צריך לחזור וליטול הכסף ממנה וליתן לה בתורת קידושין כ"כ המ"מ בשם הרשב"א וכ' הלח"מ משמע אפי' אמרה הן ול"ד לפקדון דהכא דילמא לשם מתנה או מלוה ע"ש נראה דס"ל דודאי לאו לשם פקדון אלא דילמא לשם מתנה או מלוה וא"כ בין שתקה או אמרה הן אינו כלום וכן מבואר בתשו' הרב בס' לח"ר סי' כ"ג ע"ש וכן דעת מהרש"ך ח"א סי' כ"ג ע"ש וכן דעת מהרש"ך ח"א סי' ט' וה' דעמיה ע"ש וכן פסק מרן בתשו' חא"ה סי' ק"ד ומהריק"ש בתשו' בס' אהלי יעקב סי' ל"ח והוסיף שם דאפי' העד הא' מסופק אם הוא אחר הנתינה אינם קידושי' ע"ש ונר' דלא אמרי' לשם מתנה אלא פקדון או מלוה דהא קי"ל כרב בלקח שדה מחבירו והכיר בה שאינה שלו דהמעות חוזרים כדפסק רבא בפ"ק דמציעא וכמבואר בח"מ סי' שע"ג ע"ש ואע"ג דקי"ל כשמואל במקדש אחותו דהמעות מתנה כמבו' בסי' ן' ע ש היינו משום דיש חי' בין נכרית לאחותו כמ"ש ה' כנ"הג שם בהגב"י אות ג' ע"ש וכ"כ הש"ך בח"מ סי' שנ"ו סק"ו ע"ש א"כ לאחר לא יהיב איניש מתנה וכ' הריטב"א בפ"ק דמציעא שם דהא דאמר רב גמר ונתן לשם פקדון לאו לשם פקדון ממש דא"כ אמאי טרח ומכר אלא לשם מלוה או פקדון כעין מלוה שיכול להוציאם וחייב באחריות' כמפקיד מעות מותרים אצל שולחני וכ"כ הרא"ש שם ע"ש ונר' דה"ד התם דלשם מקח נתנם לו כיון דטרח ומכר כמ"ש הרא"ש והריטב"א אבל הנותן מעות סתם לחבירו לא אמרי' לשם מלוה או מתנה אלא לשם פקדון נתנם לו ואינו יכול להשתמש בהם וכבר תמה ה' משנה למלך שם על מהרימ"ט בחא"ה סי' מ"ג והביא דברי הר"ן בפ"ב דכתובות גבי מי שהלך למ"ה ועמד א' ופרנס את אשתו וכו' שכ' בשם הרשב"א דסתם לאו לשם מתנה נתן ע"ש וכ"כ הרשב"א הובא בס' א"ז למציעא ריש דף יו"ד דהנותן לחבירו סתם הוי פקדון עד שיאמר