ערך השולחן אבן העזר לד

משום דאשה כלי זיינה עליה ואין הנדון דומה לראיה דהתם באשתו שאינה נפרדת ממנו כל שאינ' יראה מן הלסטים אבל איניש דעלמא לא דמה לו להמתין אם ימות אם יחיה וכו' עכ"ל הרי דס"ל דעד א' במלחמה אפי' במקום שאינו ירא חיישי' דאמר בדדמי וצ"ל מת וקברתיו

גם מ"ש ה' ח"מ דכל שיש מלחמה בעולם אין נאמנת לו' נפלו עלינו גוים וכו' דחיישי' שמא משקרה כמו שאי' נאמנ' לו' קברתיו לדעת הרמב"ם ראיתי לה' צמח צדק סי' מ"ח שכ' וז"ל אלא אפילו להרמב"ם וכו' מ"מ בנ"ד נאמנת הך אתתה דכיון שהיתה יושבת ומנטר' שם כל היום נאמנת כשאומרת מת בודאי אפי' לא היתה מזוזה אותו אע"ג דהוה במלחמה וכו' ואם יאמר האומר דלא מהימנן לה כשאומרת שהיתה מנטרא דחזקה לא היתה מנטרא משום דהיתה יראה ולא היתה מנטרא הא לאו מלתא חדא דהא אמרו דהרוצחים לא מבקשי' להרוג רק את האנשי' ולא את הנשים והוי דומיא דנפלו עלינו לסטי' וכו' ועוד דאל"ה דאין אנו מאמינים לה כמ"ש שהיתה מנטרא כ"ש שלא הי"ל להאמי' לעד שא' כן שהיה מנטר וחזי שהרי אשה כיון דשלום בינו לבינה מסתב' למי' מנטר' וחזיא אפ"ה לא מהימנן לה משו' דזימני' דמחו ליה בגירא וכו' כ"ש עד דעלמא וכו' והרי האמת אינו כן שהרי מבואר במרדכי פ"ב דיבמות דמהימן וז"ל ובמקום שאמר העד בשעת מלחמה ראיתיו הרוג ואח"כ הכרתיו יפה בט"ע בהא לא איבעי' לן דפשיטא דנאמן וכו' דלא שייך למימר בדדמי דלא שייך אלא בהריגה שיש לאומ' על הס' אבל באמירת הדברים מ"ל עת מלחמה מ"ל עת שלום ע"כ הרי מבואר דעד מהימן לו' שהכיר יפה שמת וה"ה כמי אשתו נאמנת דלא חשדי' לה למשקרת אפילו להרמב"ם במקום שאינה יראה להמתין עכ"ל הרי דס"ל דאפי' בשעת מלחמה נאמנת לומ' שהיתה מנטרא וראתה שמת ולא חשדי' לה דמשקרת. מיהו נר' דה"ד כשאמרה מת במלחמה אבל אם אמרה מת אחר המלחמה דאינה יראה אפי' היתה מלחמה בעול' נאמנת וכן ראיתי לה' פני משה ח"ב סי' ט' שכ' דאף לדעת הרמב"ם דאשה במלחמה אפי' אמרה קברתיו אין נאמנת בנ"ד שהלכו הקאזקי"ס וכבר פסקה המלחמ' מודה דדוקא כשאמרה מת במלחמה ובעודם במלחמה קברו אותו אי' נאמנת דאנן סהדי דמשקרא כמ"ש הרא"ם בתשו' סי' כ"א דלא עבידא לקבור את בעלה בעודם במלחמה דיראה לנפשה אבל כשפסקה המלחמה אם אמר' מצאתיו מת וקברתיו נאמנ' דעדיף משעת מלחמה דאם אמרה מת על מטתו נאמנת ע"ש וכ"כ מרן הכ"מ הטעם לא עביד' להתעסק על בעלה במלחמה לקוברו שהרי היא בהולה לברוח מפני הפחד ומחזקי' לה למשקרא ע"ש וא"כ אחר המלחמה דאינה יראה נאמנת

גם מ"ש ה' ח"מ דהריב"ש סי' שע"ח כ' דאפי' מעיד שראו מת על שפת הים אולי לא מת אלא בלבלוהו המים וסבר שמת וא"כ ה"ה בנ"ד אף שאמרה שלא היה נודד אבר אולי עשה עצמו כמת כדרך הנהרגים מפני אימת הלסטים ואף שהרא"ם סי' ל"ו חולק על הריב"ש וכ' בנמצא מת על שפת הים לא שייך בדדמי מי יכריע ביניהם גם א"ל דהרא"ם מיירי דלא ידעי' דטבע אבל כל דאיכא למיחש לבלבול המים או לעושה עצמו מת חיישי' ע"ש אישתמיטתי' מ"ש הרמב"ן במלחמות בבעיא דעד א' במלחמה וז"ל ועוד דאין מהא דתניא מעשה בששים בני אדם וכו' וא"ת מפני שאמר וקברתיו והלא כבר הוכחנו שאין גריעות שעת מלחמה אלא מפני שהאשה סומכ' עליו בדדמי ואינה חוקרת הילכך אם אמ' מת במלחמ' וקברתיו למת בים וראיתיו לאחר מכאן וקברתיו שאינו נאמן וכי יש לטובע שהשליכו הים שמא חי הוא ונר' כמת שיש לחוש במלחמה לסמתרי שיהא צ"ל קברתיו כדי להסתלק מספק זה וכו' עכ"ל ונר' דר"ל דעד א' במלחמה אינו נאמן אפי' אמר מת וקברתיו

סימן

כ"ב

(א) דין כ' מי שאין לו אשה לא ילמד וכו' כתב הכנ"הג בי"ד סי' רמ"א מנהג העולם ללמד רווק סופרים ואין מוחין בידו ונר' הטעם לפי שהיא גזירה שאין יכולים לעמוד בה בז"הז ומאחר שכך מנהג אין מסלקין אותו וכ"כ מהראד"ב מלמד שיש לו אשה ואינה שרויה בעיר אין מסלקי' אותו ונר' מדבריו דאפי' אין לו אשה כלל אין מסלקי' אותו ע"ש ותשו' מהראד"ב בס' לחם רב סי' ד' והתי' שם אפי' למנות לכתחי' מי שנשוי אשה ללמד אפי' אשתו בעיר אחרת וכ"כ מהרש"ל ביש"ש פי' יוחסין סי' זך על דברי הרמב"ם והטור דאין לזה הכרע כלל ודוקא כשאין לו אשה כלל דומיא דרווק אבל יש לו אשה דהוי קצת פת בסלו שיכול לשלוח אחריה או לבא אצלה לא מתגרה בו יצ"הר עש"ב אבל כשאין לו אשה כלל מ"ה ראוי לסלקו אלא שנהגו להעלים עין

(ב) וכן אשה לא תלמד קטנים וכו' דעת הב"ח דאפי' בעלה בעיר אסור משום יחוד אא"כ שרוי עמה בבית וכ"כ מהרש"ל ביש"ש פי' יוחסין סי' כ"ז וכפי' על הסמ"ג ודקדק כן מל' הרמב"ם והסמ"ג והטור ומרן עש"ב ונר' דס"ל דאפי' בעלה בעיר אין חוששין ליחוד אם גס בה חוששין כמבואר בס"ח וה"נ כיון שמביאי' בניהם בכל יום גייסי בה וה' ברכי יוסף כ"כ גבי מי שאין לו אשה דלא ילמד מפני שאמותיהם מביאות בניהם וכו' ואף אם בעליהם בעיר אסו' דכיון דמביאות בניהם גייסי ביה ע"ש ולא דק דהתם אסור מפני שהוא מתגרה בנשים אבל יחוד בלא"ה ליכא וכמו שדקדקו מהרש"ל והב"ח ושאר אחרונים ע"ש אבל גבי אשה דאסורה משום יחוד אפי' בעלה בעיר צ"ל משום דגייסי בה אפי' בעלה בעיר אסור אבל ה' ח"מ והב"ש ס"ל דאם בעלה בעיר מותר עש"ב

סימן

כ"ו

(א) דין ד' אם לא שידך תחי' או שקידש בשוק וכו' כ' הרשב"ש סי' י"ד ואעפ"י שהקידושי' בטלי' אבל פריצותא דעבד עבד וכו' אבל א"א הרשב"ץ כ' בתשו' שכיון שהקידושין בטלים לא מנגדי' ליה ותשו' הרשב"ץ היא בח"א סי' כ"ג דרב לא מנגד אלא מאן דמקדש או קידושי' ודאי או קידושי ס' אבל היכא דליכא קידושין כלל לא כיון דלא אהנו מעשיו ע"ש וכ"כ הרי"טבא בחי' לקידושין דאי לא חיישי' לשמואל לא נגדי' ליה משום דרב כיון דלא אהנו מעשיו כלל ע"ש וק"ק על הרשב"ץ דהיל"ל נמי דמכין אותו על