ערך השולחן אבן העזר לג

ביהודה סי' כ"ח כדאי הוא לסמוך עליו במקו' עיגון ע"ש אבל ל' בעל המאור שכ' ובשני עדים אומרים מת לא דינא ולא דיינא שנאמני' בכל ענין משמע דוקא עדים כשרים וכבר הק' על מהריב"ל מהרח"ש בתשו' סי' ד' מדפ' הרא"ש וז"ל ומ"ש רב אלפס דתרי סהדי מסהדי באומדנא לא משמע כן בגמ' מדקאמ' והא מים דכמלחמה דמו ומאה נשים כעד א' דמו משמ' אי הוו ב' עדים לא אמרו בדדמי משמ' דוקא שני עדים כשרים לא אמרי בדדמי אבל עדים פסולי' כע"א דמו גם שהרמב"ן במלחמות כ' וז"ל אבל אנו היינו סבורים שלעולם אין חוששים לעדים שיעידו בדדמי ל"ש ע"א ול"ש ב' עדים שאם אין הדבר ברור להם כשמש מ"ל ולצער הזה אפל הוא מאחר שסוברת שמת ודאי אין רוצה להתעגן הילכך לא בעי' מת וקברתיו אלא באשה אבל לא בע"א וכ"ש בשתים שהתורה האמינה אותם אתם מה לכם עליהם עכ"ל וכ"נ מהריטב"א בחי' שכ' וז"ל ועוד דגבי עדים ל"ל דאמרי בדדמי כיון דידעי בודאי דעלייהו סמכי' אין מכניסין עצמם לבית הספק ע"ש משמע בהדיא דדוקא בב' עדים כשרים שהתורה האמינה אותם או אפי' ע"א לדידהו דלא חיישי' שאומ' בדדמי היינו משום שירא להעיד וידע שסומכי' עליו וה"ה אשה ועבד וכל הפסול שבאו להעיד בתורת עדות אבל גוי מסל"ת דלא בא להעיד חיישי' שאמר בדדמי ול"ד ע"א כיון דבעד א' חיישי' שאומר בדדמי ה"ה ב' עדים פסולים דכע"א דמו ודוקא ב' עדים כשרים שבאו להעיד והתורה האמינתם לא אמרו בדדמי אבל גוי מסל"ת אפי' מאה חשיבי כע"א וכ"כ בתשו' מהר"י ן' הרא"ש סי' צ"ב וז"ל אך אין הלשון משמע כדבריו דקאמ' והא מים דכי מלחמה דמו ומאה נשים כע"א דמו וכו' וא"א דלאו דוקא בעי' עד א' אי אמר בדדמי אלא ה"ה בשנים מה לי למידק ומאה נשים פע"א דמיין אפי' יהיו חשובים כמאה עדים אפ"ה פשיט לה שפיר וכו' ומסתבר' דב' עדים נאמנים במלחמה דב' שבאו להעיד דייקי ומסהדי דאי סד מנייהו אמר בדדמי חבירו מחזירו דאפי' אשה מ"ל אי מהימנא כמקום מ"ל לשקר ואין לך מ"ל לשקר במקום עדים דעדים מהימני טפי וכו'. ומהרשד"ם סי' ס"ט גמגם אפי' בעדים כשרים דצריך להעיד בפני ב"ד ועד השומע מפי עדים לא מיקרי עדות ע"ש אבל ה' פני משה ח"ב סי' ה' וסי' ו' ורב א' עמו הסכימו להתיר בעד מפי עדים ע"ש וכן הוכיח הרב צ"צ סי' נ"ז כאלו היו אותם שנים לפנינו ע"ש וכ"כ ה' מהר"ם מלובלין סי' כ"ח ע"ש וכ"כ ה' בית חדש בתשו' החדשות סי' כ"ט ע"ש. ועיין בתשו' הרשב"ש סי' רס"א שכ' בשטר שכתוב בו איש פ' מת או נהרג והעידו בו העדים דבתרי סהדי לא אמרי בדדמי כדעת כל הפוסקים וג"כ אין חוששין למפיהם ולא מפי כתבם כיון דאיכא דשרו ומסתברא כוותיה וכ' הרשב"ש סי' רס"ד ואני תמיה מה ענין זה לכאן דדברי הרי"ף הם כשבאו ב' עדים מן המערכה ואמ' פ' מת במלחמה דלא מהימני' להו עד דאמרי וקברנוהו וחלקו עליו וכו' ואולי ירצה כבודך לומ' שכיון ששטר זה חתמו בו ב' עדים הו"ל כאלו ב' עדים העידו שמת בצמא אלא שלא אמרו קברנוהו וכו' הרי דב"ב בכתב לא אמרו בדדמי אע"ג דהוי מפי כתב' אלא שהרשב"ש שם הוכיח דאין סומכין על עד מפי עד אי איתיה קמן דאין סומכין אפי' על חזקה אם אפשר לברר וה"נ כיון שיכולים לשאול מפי העדים לא סמכי' אכתב ידם ע"ש

(סה) דין נ"ד אמרה נפלו עלינו כותים וכו' כ' הח"מ י"ל דה"ד בזמן שאין מלחמה בעולם אבל בזמן שיש מלחמה אין האשה נאמנת לומר מת וקברתיו אע"ג דבקברתיו לא שייך בדדמי חיישי' דילמא משקרה ואמרה נפלו עלינו כותים רחוק מן המלחמה דסתמא אמרו דכל שיש מלחמה בעולם אין נאמנת אא"כ אמרה מת על מטתו ועוד מנ"ל דלא בעי קברתיו או הזזה ומהריב"ל בתשו' כ' בלי אפשר דבמלחמה קטנה לא בעי קברתיו א"כ לא החליט הדבר וכו' ע"ש ותשו' מהריב"ל ח"א סי' ב' גבי עד א' שכ' דא"ל דדוקא במלחמה גדולה צ"ל קברתיו אבל כשנפלו לסטים על שיירא א' אפשר דאצ"ל קברתיו ואי ק"ל מדאמרי' נפלו עלינו לסטים וכו' נאמנ' משום דאשה כלי זיינה עמה דמשמע דוקא באשה דשייך ה"ט אבל אם בא עד א' ואמ' נפלו עלי ועל פ' לסטים אינו נאמן עד שיאמר קברתיו משום דאמר בדדמי לא ק' דאין ספק דיותר שייך לומר בדדמי באשה מבעד א' ומ"ה אמרו טעמה דאשה דכלי זיינה עליה דאי לאו ה"ט אין נאמנת אבל בעד א' אע"ג דליכא האי טעמא אין לחוש דאמר בדדמי עש"ב משמע דבאשה פשיטא דאפי' לא אמרה קברתיו נאמנת מה"ט דכלי זיינה עליה אבל בעד א' דלא שייך האי טעמא ס"ד דאינו נאמן עד שיאמר קברתיו לזה כ' דאפשר דגם בעד אצ"ל קברתיו דלא חיישי' דאמר בדדמי ודוקא באשה דחיישי' דאמרה בדדמי צריכים לה"ט דכלי זיינה עליה והרי לדעת הפוסקים דבמת במלחמה אם אמרה קברתיו נאמנת וכ' הר"ן בתשו' סי' ג' דלאו דוקא קברתיו אלא כל דבר שאין לספק בו שאמרה בדדמי סגי כגון שאמ' אני נגעתי בו אחר שמת או שנשאו ממקום למקום וכ"כ הריב"ש בתשו' ע"ש וכן ראיתי בתשו' מהר"י ן' הרא"ש סי' צ"ב שהסכימו כן כמה גדולים ע"ש א"כ בנפלו עלינו כותים דנאמנת דשלא בשעת מלחמה היינו אפי' לא אמרה נגעתי בו שיש לספק שאמרה בדדמי לא חיישי' וגם לדעת הרמב"ם דבמת במלחמה אפי' אמרה קברתיו אינה נאמנת מ"מ משמע דגבי נפלו עלינו כותים וכו' סגי במת בלא קברתיו וכ"כ הרמב"ם והטור ומרן סתם נפלו עלינו כותים או לסטים והוא מת ואני נצלתי נאמנת וכו' משמע אפי' לא אמרה קברתיו נאמנת אבל בעד א' נ"ל דצ"ל קברתיו לדעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דעד א' במלחמה צ"ל וקברתיו וכ' הרמב"ן במלחמות משום דבאשה עצמה שהיא מדקדקת וחושבת לעצמה חיישי' דאמרה בדדמי כ"ש בעד א' וכ"כ הר"ן בתשו' דעד אחד שאמ' מת פ' בדבר אינו נאמן עד דאמר קברתיו מה"ט דמשוי' עד א' לאשה עצמה לענין דחיישי' בדדמי וא"כ במלחמה קטנה דחיישי' באשה דאמרה בדדמי אי לאו משום דכלי זיינה עליה בעד א' דלא שייך האי טעמא חיישי' וכן מצאתי להרשב"א בתשו' ח"ב סי' ל"ב שכ' וז"ל הנה שטען אפטרו' של היתום דאפי' היה כשר הו"ל עד א' במלחמה ואין עדותו עדות עד שיאמר מת וקברתיו דחיישי' דבדדמי אמ' וכדברי הרב אלפסי וטוען האשה השיב דשאני הכא דלגבי עד זה שעת שלום היה כיון שהיה נוהג בפניהם כנכרי ונר' שהיה מדמה זה לההיא דנפלו עלינו כותים ולסטים דאמרי' דנאמנת