ערך השולחן אבן העזר לב

לבינה אינה כלום הרדב"ז בתשו' ח"ג סימן תקמ"ב עש"ב

(סב) אפי' אומרת קברתיו כן דעת הרמב"ם בפ' י"ג מה' גירושין וכ' המ"מ שכן נראה דעת הרי"ף דהיא אפי' במת וקברתיו אינה נאמ' ודוקא ע"א נאמן ומרן הב"י כ' דאין הכרע מדברי הרי"ף דאדרבה א"ל להפך דכיון דפ' דע"א נאמן א"כ מה"ט משום דלא משקר כ"ש היא עצמה דלא משקרה ע"ש ואיברא שהרמב"ן במלחמות כ' על הרי"ף שפי' דאין ע"א ולא ב' עדים נאמנים לומ' מת במלחמה או מת סתם כשהמלחמה בעולם שמא בדדמי אמרו וכדשני' באשה עצמה שהיא מדקדקת וחוששת לעצמה וכ"ש בעדים וכו' וכל היכא דאמ' מת במלחמה אי לא אמ' קברתיו יש לחוש דזימני' דמחו ליה בגיר' או ברומח' וסברי ודאי מת וכו' ע"ש הרי שכ' דסו' הרי"ף דבע"א צ"ל קברתיו משום דחיישי' שמא אמ' בדדמי כמו באשה דאינה נאמ' מה"ט וכ"כ הרשב"א והריטב"א בחי' שם ע"ש. והרשב"א תמה על הרי"ף וז"ל ותמיה לי דהא בעיי' אמתני' קיימ' ומתני' באומרת מת סתם היא הא באומרת מת וקברתיו נאמ' וכ"ש ע"א דלעולם ע"א טפי מהימן מינה כדמו' בפ' האשה רבה וכו' ע"ש ואפשר דזה הכריח המ"מ דאם היא נאמ' באומ' קברתיו כ"ש עד א' אלא ודאי דהיא אינה נאמ' אפי' אמרה קברתיו משום דהיא חיישי' דמשקרה אבל ע"א לא חיישי' דמשקר ונאמן באומר קברתיו אבל מת סתם אינו נאמן שמא אמר בדדמי. ואפש' דהכריח לומ' כן מדאמרי' בדף קי"ו מ"ט דקטטה רמ"א משו' דמשקר' ר"ש אמר משום דאמרה בדדמי מאי בינייהו א"ב דארגיל הוא קטטה וכו' ותמה הרשב"א בחי' אמאי לא אמר מת וקברתיו א"ב דלמ"ד משום דאמרה בדדמי מת וקברתיו נאמנת ולמ"ד משום דמשקר' אינה נאמ' ע"ש ולדברי הרמב"ם ניחא דאפי' למ"ד דאמרה בדדמי מת וקברתיו אינה נאמנת וה"ה במת במלחמ' אבל הרא"ם בתשו' סי' כ"א כ' טעם הרמב"ם דאפי' אמרה מת במלחמה וקברתיו אינה נאמנת משום דלא עבידא לקבור את בעלה בעידן ריתח' בעודם במלחמה דיראה לנפשה ע"ש וא"כ בקטטה דלא שייך האי טעמא הומ"ל מת וקברתיו א"ב דלמ"ד משום דאמרה בדדמי מת וקברתיו נאמנת

(סג) דין נ' הגה אבל שנים אפי' לא אמרו קברנוהו נאמני' וכו' דעת רוב הפוסקים דלא חיישי' בדדמי בב' עדים והט"ז ס"ק ס"ו כ' נר' דזה לא שייך אלא במקום שצ"ל קברתיו וכו' אבל בכל מקום שאמרו אין מעידין עליו כגון אין מעידי' אלא על פרצוף פנים עם החוטם או אין מעידי' אלא בתוך ג' ימים ובמים אחר ששהה אחר עליתו מן המים או לכתחי' במים שאל"ס וכו' באלו ודאי לא מהני תרי סהדי יותר מע"א דאין מעידי' משמע אין שום עדות מועי' לזה וכו' וראיתי מי שר"ל קולא בשהה אחר שעלה מן המים כיון ששני עדים ראו הדבר הזה וטעות הוא גדול בידו וכו' ע"ש אבל ה' פ"מ ח"א סי' צ"ז כ' וז"ל דדוקא לענין קברתיו וכו' הא ליתא כיון דטעמא דלאלתר הוא משום חששא דבדדמי א"כ כיון דתרי סהדי לא אמרי' בדדמי ליכא למיחש למידי וכו' ע"ש וכן מצאתי למהרח"ש בקו' דף ס"ט שכ' דבתרי לא בעי' לאלתר ואע"ג דכתבו בלשו' אפש' נ"ל שהוא מוכרח וכו' ע"ש וכן מבואר בתשו' מהרשד"ם סי' ס"ט דאפי' לא העידו על צורת פנים ולא סימני' לא אמרו בדדמי ע"ש וכ"כ המבי"ט ח"ב סי' מ"ט וז"ל ולא תימא דבעי' ב' עדים כשרים דאפי' בגוי מסל"ת נמי וכו' א"כ אין אנחנו צריכים עתה לברר על הדבר הג' אם ראה אותם זמן מה אחר שיצאו מן הים ולא על הד' אם צריך לתת סי' בהכרתם וכו' דב"ב ליכא בדדמי וכו' ע"ש וכן דעת מהרח"ש בתשו' סי' ו' ומהר"ם ד"ב סי' א' דבב' עדים לא אמרי' בדדמי בכל ענין ע"ש ומהריב"ל ח"א סוף כלל א' כ' אם היה העד הא' לפנינו ודאי שצריך חקירה ודרישה ממנו אם ראה הטביע' ואם לאו ואם נתברר לו שעברו שתי שעות שפלטו הים או אם הוא מסופק ואם היה גופו שלם או חסר או נחבל בפניהם או אם היה לו פרצוף פנים עם החוטם או סימנים וכו' אבל בנ"ד שהוא עמפ"ע תלי' להקל שמי שהגיד לו נתברר לו שמת בלא ספק והכירו הכרא מעליא וכו' אלא שיש להסתפק דבנ"ד לא אמר העד קברתיו וכו' ואם באנו לומ' דכיון שזה הוא עד מפי עד תלי' להקל לו' דילמא העד הא' קברו כי היכי דתלינן בכל הדברים שכ' ולכאורה לא מסתבר' דבשלמא אם ראוהו באותה שעה שפלטו הים או אם היה גופו שלם וכו' אין דרך הגוי לספר דברים האלה כיון שאינו מכוין להעיד ואפילו היה העד הא' ישראל אין מקפיד לספר כל אלה הפרטים דלאו כ"ע דינא גמירי אבל במספר הגוי מסל"ת שראו מת והכירו בודאי אם היה שקברו היה אומ' קברתיו וכו' ע"ש הרי אע"ג דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים אפ"ה עד מפי עד מהני אלא שצ"ל קברתיו א"כ בשני עדים דא"צ לומ' קברתיו כ"ש דא"צ להעיד על פרצוף פנים וכו' דודאי לא אמרו בדדמי. אבל ראיתי בתשו' בשמים ראש סי' קל"ו וז"ל ובזה אני רואה פקפוק שנזהרתם לכתוב שהיה תוך ב' ימים משעה שנטבע וזה לאפוקי מג' ימים שאם שהה אין מעידי' עליה ומה יועיל זה הלא גלוי לפניכם דבנטבע ונפלט לחוץ בעי' דחזיוהו לאלתר וכו' ונהי דלענין סימני' וכו' שלא נאמרו הדברים אלא בעד א' שידע את הטביעה שאומר בדדמי אבל בשהה זמן מה אחר הטביעה שדרכו לתפוח ולשנות צורתו זה אינו מטעם בדדמי אין חי' בדבר וכו' ע"ש הרי דדוקא לענין סימני' דיקא עד א' אומר בדדמי אבל לענין דבעי' שראהו לאלתר אחר שפלטו הים אינו מטעם בדדמי וא"כ לענין סי' יש חי' בין ב' לא' ובין ראה הטביעה ללא ראה הטביעה אבל לענין דבעי' לאלתר אין חי' דאפי' היו שנים ולא ראו הטביעה אין מעידי' עליו אא"כ ראוהו לאלתר

(סד) כתב מהריב"ל ח"א סי' ב' וז"ל ויראה לי דל"ש אם העדים כשרים או פסולים שהרי אפילו בע"א מסל"ת כתבו בהגהות מיימוני' דאיכא כמה רבוותא דס"ל דלא שייך למימר בדדמי במסל"ת בשלמ' ישראל המתכוון להתיר אמרי' בדדמי שנתן דעתו בשעת מלחמה להעיד ולהתיר אבל גוי המסל"ת אין כוונתו לשום דבר לא אמר בדדמי וכו' ע"ש. - ונר' דס"ל דה"ה שאר פסולי' כגון עבד ואשה וקרוב כיון דנאמני' להעיד בעדות אשה כעדים כשרים וסומכי' עליהם לא אמרי' בדדמי אבל גוים מסל"ת ס"ד דאמרו בדדמי לכך כ' דאיכא רבוותא דס"ל דאדרבה בגוי מסל"ת לא שייך בדדמי וכו' וכ"כ המבי"ט ח"ב סי' מ"ט דה"ה ב' גוים מל"ת מיקרו ב' עדים לענין זה דגוי מסל"ת שוה לישראל וכ' בתשו' נודע