ערך השולחן אבן העזר לא

והוא רק נתעלף ועדיין חי ה"נ במים חיישי' שמא עדיין חי וזה מעיד בדדמי שנדמה לו שמת מחמת הטביעה לכך צ"ל קברתיו ואי ק"ל דאי מיירי שראה העד ששהה במים עד שתצא נפשו ל"ל קברתיו כיון ששהה עד שתצא נפשו בודאי מת הוא ואי לא שהה עד שתצא נפשו אפי' נשאת תצא ל"ק דאפי' לא שהה כיון שהעד ראה אותו אחר שעלה מן הים שהוא מת אפי' לא אמר קברתיו אם בדיעבד שנשאת לא תצא כמו במלחמה כ"כ בתשו' נודע ביהודה בחא"ה סימן פ"ח ע"ש ולית' שהרי כ' המ"מ והר"מ דנר' מדברי רבי' במים שאל"ס לעולם אינו מעיד העד עד שישהה כדי שתצא נפשו ולא חיישי' דאמ' בדדמי וזה"ש או שטבע בים הגדול ומת דמשמע שהוא יודע שמת והיינו ע"י ששהה כדי שתצא נפשו הילכך אע"ג דלא אמ' קברתיו אם נשאת לא תצא ע"ש הרי דס"ל דאם לא שהה כדי שתצא נפשו אפי' נשאת תצא והכא מיירי ששהה כדי שתצא נפשו ואפ"ה אם לא אמר קברתיו לא תנשא לכתחי'

(נב) נר' דאפי' לא ראה הטביעה כיון שעלה מן הים בפניו הרי ראה בעיניו שנטבע ואומר בדדמו מת לכך א"ל קברתיו תשו' נודע ביהודה שם עש"ב

(נג) ואם נשאת לא תצא ואפי' נתקדשה לא תצא ואם נתקדשה אחר התראת ב"ד קונסי' אותו וכופין אותו לגרש והתראה דידה לאו התראה היא הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' רנ"ח ע"ש

(נד) דין ל"ד הגה אא"כ העיד בפי' שנטבע ממש ושהה וכו' כ' הט"ז דאפי' עד מפי עד אם אמ' נטבע סתם ביותר סברה שנטבע במים שאל"ס דרוב נטבעים הם במים שאל"ס אבל אם אמ' בפי' במים שיש להם סוף רק שאומר סתם ואפש' שלא שהה עד שתצא נפשו בזה הולכים לקולא ע"ש ונר' דאם אמ' נטבע סתם הוי ס"ס להתמי' שמא לא שהה כדי שתצא נפשו ואת"ל שהה כדי שתצא נפשו שמא מים שאל"ס הוא ואפי' עד מפי עד כיון דאיכא ס"ס להחמיר לא מהני. עוד כ' הט"ז עד שראה שנטבע פ' ושהה שם כדי שתצא נפשו רק יש ס' אם המים יש להם סוף או לא נלע"ד דאזלי' לקולא כיון דאפי' באל"ס אם נשאת לא תצא לא הוי ס' דאורייתא רק ס' דרבנן ע"ש ואיברא דכל דאיכא ס"ס בענין שהוא מות' מה"ת ואיכא סד ס' בדרבנן מות' כמבואר בב"י י"ד סי' פ"ג בשם סמ"ק בדגים מלוחים וכ"כ הרא"ם בתוס' על הסמ"ג ה' סוכה ע"ש וה"נ בנטבע ושהה כדי שתצא נפשו איכא ס"ס בענין שמות' מה"ת

(נה) ואפי' היה הגוי שהסיח ל"ת וכו' הרשב"ש בתשו' סי' רס"ד כ' וז"ל אלא שיש לבע"ד לחלוק ולומ' דוקא לשאר רבוותא דאמרי דבשאר עדיו' דישראל ל"צ קברתיו גוי נמי מסל"ת ל"צ קברתיו שפיר דהוה אתיא חד דרגא מישראל אלא לדברי הרמב"ם דאמ' דאף בשאר עדיות צריך גוי לומ' קברתיו וכו' דלפום סברא זו מחתי' לי' מישראל תרי דרגי דצריך שיהא מסל"ת וצ"ל קברתיו בעדות דבעי' בי' בישראל קברתיו היכי נהימני' לגוי דמסל"ת כשיאמר קברתיו הא לא מחתי' מישראל אלא חד דרגא וכו' והוכיח שם דגם בעדות דבעי' בישראל קברתיו גוי מסל"ת נמי שאמ' קברתיו נאמן עש"ב ולא זכר שכ"כ הרמב"ם בפ"ג מה' גירושין דין ך' ואפי' היה הגוי שהסיח לפי תומו ואמ' נטבע פ' בים וכו' ע"ש

(נו) דין ל"ז והתירוה לינשא וכו' כתב הב"ש הא דבעינן כאן שהתירוה דוקא ולקמן סי' קמ"ח לענין סוטה פ' הטור אפי' לא פסקו הדין ע"פ העד מ"מ הרי הוא כב' תי' התו' ביבמות ובכתו' סוטה שאני דשם הע"א נאמן מדאוריי' נחשב כב' אפי' לא פסקו הדין ע"פ אבל בדבר שאינו נאמן מדאוריי' אלא מדרבנן לא נעשה כב' אא"כ פסקו הדין ע"פ ע"כ והתו' דכ' זה היינו לעולא דאפי' באו בב"א ס"ל דהאומר נטמאת נאמן כשנים משום דמדאוריי' ע"א נאמן אבל גבי אשה דאין נאמן אלא מדרבנן לא חשיב כב' אלא בזא"ז וכ"כ ראב"ן בס' דף קכ"ד וז"ל ואפי' למ"ד בפ' מי שקינא עד אומר נטמאת וע"א לא נטמאת תני לא היתה שותה משום דבין באו בב"א בין באו בזא"ז האי דאמר נטמאת הו"ל כב' וכו' דהתם האמינה תורה לעד שאמר נטמאת כדכתב ועד אין בה וכו' אבל הכא גבי אשה לא האמינה תורה לע"א אלא רבנן האמינוהו משום עיגונא כדאמרי' בפרק האשה קמא הילכך עד דשריוה לינשא לא הוי האמנה ומצי מכחיש לא' אבל מדשריוה לא תצא מהיתרה הא' וכו' עכ"ל וכ"כ המרדכי בפ' האשה רבה והרשב"א בתשו' ח"א סי' תתל"ז ע"ש אבל למאי דקי"ל דגם בסוטה לא חשיב כב'

(נז) הגה וכותים המסל"ת וכו' אשה שהתירוה ב"ד לינשא ע"פ עכ"ום מסל"ת שמת ואח"ך בא גוי אחר והעיד שראה אותו בעיר פלונית אם הגוי הב' מסל"ת פשיטא דנאמן להכחש הגוי שאמר שמת אבל אם הגוי הב' אינו מסל"ת אינו נאמן ועיי' בהכנה"ג הגב"י אות רנ"ד מ"מ זה שאמ' שראה אותו בעיר פלונית דאפשר להתברר (נר' דאינה יכולה לינשא)

(נח) דין מ"ג האשה עצמה נאמנת לומ' מת בעלי וכו' האשה שאמר לה עד א' שמת בעלה יכול' היא ללכת לב"ד ולומ' מת בעלי סתם ותנשא וה"ה אם פי' ואמרה שאמר לה עד א' שמת בעלה מיהו אם העד מצוי נר' שיש לב"ד לבדוק הדבר הריטב"א בחי' לשבועות דף ל"ב ע"ש

(נט) אשה פרוצה שבאה ואמרה מת בעלי ושאלנו את פיה באיזה מקום מת ואמרה במקום פ' ובמקום ההוא יש יהודים מסתברא לי כיון דאפשר לברר ואשה פרוצה היא משהי' לה עד שיתברר הדבר ואם לא הוברר הדבר מתירי' אותה לינשא ולא מחמרי' עליה לשלוח שליח אחר שליח לברר הדבר ואם היא צנועה מותרת לינשא מיד ואין צריך לברר הדבר הרדב"ז בתשו' ח"ג סי' תרמ"ב עש"ב

(ס) הגה ואפי' אשה שהיא שוטה נאמנת וכו' בס' א"ז לכתו' דכ"ב ע"ב כ' שהראב"ד לפי סוגיא בפ' האשה שלום נר' דשוטה שאמ' מת בעלה נאמנת להתירה לינשא וזה צריך ביאור גדו' ול' רמ"א שם ושמעי' מינה דאפי' שוטה נמי כי אתיא ואמרה מת בעלי נאמנת ודוקא שיודעת בטיב נישואי' ואלמנות אבל שוטה שא"י בטיב אלמנות ונישואי' לא מהימנה והר"ש בר דוד כת' וכי אמרי רבנן דשוטה מהימנה ה"מ בשוטה מעיק' דכקידושי' כך גירושי' כלו' ככניסתה כך יציאתה עכ"ל ועיין באחרונים

(סא) דין מ"ח כגון שאמרה גירשתני וכו' וכ"ש אם אמר' פ"א מת בעלי ונמצא שקר דגילתה דעתה שאינה חוששה לקלקול אבל שאר קטטות שבינו