ערך השולחן אבן העזר ל

בס' לח"ר סי' ל"ח על הטור שכ' שתלה טעם השומא מפני שעשויה להשתנות דלא אמרו כן בגמ' אלא ללישנא קמא דסימני' מדאורייתא ולהכי צרכי' לומ' דשומא עשויה להשתנות דהוי סי' גרוע אבל מאי דקיל סימנים דרבנן אפי' שומא אינה עשויה להשתנות לא מהני משום דלא הוי סי' מובהק דרגיל ומצוי באחר ולפמ"ש ניחא די"ל דאה"נ דלמאי דקי"ל סימני' דרבנן אפי' שומא אינה עשויה להשתנות כיון דלא הוי סי' מובהק אין סומכי' עליהם אלא דאם הכירו לאחר ג' ימים סומכי' על הכרתו בצירוף סימן השומא דהוא סי' אמצעי לכך חש לתי' קמא דשומא עשויה להשתנות דמה"ט אפי' הכירו אם הוא לאחר ג' ימים אין סומכי' על הכרתו בצירוף השומא דהוי סי' גרוע כיון שעשויה להשתנו' ועיין בקונט' מהרח"ש דל"ח ול"ט

והר"ן בתשו' סי' ע"ח על מימון מאלקי דגוי מסל"ת שהוא הכירו מת על שפת הים בפרצוף פניו עם חוטמו וגם סי' שהיה בראשו וסימן אחר בצלקת שהיה בזרועו וכו' כ' וז"ל כיון שזה העיד לא העיד דחזיה בשעתי' אין להתיר אשה זו שאע"פ שנחלקו קצת מפרשים בהא דתנן אין מעידי' אלא עד ג' ימים בסתמא מאי דיניה וכו' מסתב"ל שאינו ענין לנדון זה דה"מ שיעור ג' ימים ועוד שבתוס' לא אמרו דבר זה אלא באפש' וכבר ספק עליו הרשב"א וכו' וכ' מרן הב"י נר' מדבריו שאותם סימני' שאמ' הגוי שהי"ל בראשו ובזרועו לא חשיבי סימנים מובהקים לגמרי דא"כ אפי' שנשתהה הו"ל למישרי אשה זו עכ"ל משמע דלא הוי סי' מובהקי' לגמרי אבל ודאי הוי סי' אמצעיי' שאין משתני' ואפ"ה לא מצרפי' להו עם הכרת פניו וחוטמו

(מח) דין ל"ב ראוהו שנפל לים וכו' ראובן שהיה לו חולי הנופל ועומד שעה אחת או יותר בעילופו בלא הרגשה והיה הולך בספינה ובא לו החולי ונפל למים שאל"ס ולא נמצא ואבד זכרו וכו' אשתו אסורה לינשא דאפש' מחמת נפילה במים נתעורר הטבע ופסק החולה ויצא ליבשה הרדב"ז בתשו' ח"ה שני אלפים ר"מ ע"ש ועוד נר' דאפי' עומד בעילופו חיישי' דהגל טורדו לחברו עד שעלה ליבשה ובזה ניחא דבסוף יבמות תניא אר"ג פעם אח' הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה והייתי מצטער על ת"ח שבה ומנו ר"ע וכו' א"ל דף של ספינה נזדמן לי וכו' אמרתי באותה שעה כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שאל"ס אשתו אסורה ועוד תניא אמ' ר"ע פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנטרפת בים והייתי מצטער על ת"ח שבה ומנו ר"מ וכו' א"ל בני מי העלך א"ל גל טרדני לחברו וחברו לחברו עד שהקיאני ליבשה אמ' באותה שעה כמה גדולים דברי חכמים שאמ' מים שאל"ס אשתו אסורה ונר' דר"ע והאי נודע לו כמה גדולים דברי חכמים במים שאל"ס אשתו אסורה ממעשה שאירע לו אלא דא"ל דה"ד בבריא דאפש' שנזדמן לו דף של ספינה וכו' אבל חולה ששוהה שעה אחת או יותר בעילופו בלא הרגשה ונפל לים ס"ד דאשתו מותר' אבל המעשה דר"ע דגל טרדו לחברו והקיאו ליבשה שמעי' דאפי' חולה שאין לו הרגשה אשתו אסורה מה"ט דשמא גל טרדו לחברו וחברו לחברו והקיאו ליבשה לכן אמ' מאותה שעה כמה גדולים וכו' וכן הרי"ף והרא"ש שם הביאו כ' מעשיות אלו ע"ש

(מט) מי שתעה במדבר בישימון דרך לא הוי כנפל לים וכו' ואפי' נשאת תצא הרשב"ש ורב א' עמו בתשו' סו' רס"א ורס"ד ע"ש

(נ) דין ל"ג או שנטבע בים הגדול ומת וכו' משמע שמת דהיינו לפחות עשרה ימים ששהה כדי שתצא נפשו וכן משמע מדכ' לקמן ולא עלה וכו' כמ"ש מרן הכ"מ בפי"ג מה' גירושין ובתשו' בדיני מים שאל"ס ע"ש וכן הסכים הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' רנ"ח ע"ש. וכ' מהר"ם ן' חביב בתשו' גו"ר כלל ג' סי' ז' נר' דה"ד בתוך שנה אבל אם עברה שנה א' ולא נודע שיצא למקום אחר חי יצתה מאיסור דאורייתא וליכא אלא איסור דרבנן דלא תנשא לכתחי' מדכתב הרמב"ם בפ"ח מה' נחלו' מי שטבע במים שאל"ס ובאו עדים שנטבע בפניהם ואבד זכרו אעפ"י שאין משיאין את אשתו לכתחלה הרי היורשים נוחלים ע"פ ע"כ משמע דא"צ שהעידו שטבע ולא עלה אלא בטבע סתם ואבד זכרו סגי דהיינו שעברה שנה א' ונתקיים בו נשכחתי כמת מלב כמ"ש המבי"ט וכו' וכה"ג כ' מהרא"י בכתביו סי' קל"ט בא' דאם נשתקע ואבד זכרו אומדנא דמוכח היא דאם הוא חי עדיין היה נודע ואם נשאת ל"ת עש"ב ובזה ניחא עובדא דטבע חסא דלא הזכיר דטבע חסא ולא עלה אלא טבע סתם ואפ"ה אם נשאת ל"ת וקצת האחרוני' דחקו לומ' דל' קלילה נקט וטבע ולא עלה קאמ' אבל למאי דפי' אתי שפיר דטבע סתם בצרוף דאבד זכרו סגי וחסא אבד זכרו כדמוכח בגמ' שם ע"ש ומדכ' הריב"ש סי' שע"ז וז"ל אלא כל שאומ' איש פ' מת מעצמו כמספר דברים זהו מסל"ת אף אם לא יספר דברים אחרים כ"א דבר זו לבד דומיא דההיא גוי דאמ' מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי וכו' וכן באידך עובדא מאן איכא בי חסא שכיב חסא וכו' ע"ש וא"א דל' קלילא נקט אימא דה"נ הגוי ספר דברי אחרים דהוי מסל"ת ול' קלילא נקט אלא משמע דוקא נקט שכי' חיואי שכי' חסא א"כ אפי' אמ' טבע סתם. וכבר הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תקכ"ו תמה על מהרא"י דאפי' נודה לו שסומכי' על האומדנא להתיר א"א שאינו כן לדעתי זו אומדנא דלא מוכח היא דדילמא וכו' ע"ש ונר' דודאי אין סומכין על האומדנא להתיר א"א אפי' באומדנא דמוכח וכ"כ מהר"ם בתשו' דשייכי לה' אישות סי' א' גבי קידושין וז"ל ואע"ג דא"ל דאנן סהדי לא נתכוונה אלא להתלוצץ וכל כה"ג אזלי' בתר מחשבה כגון גבי מברחת וכו' וכיוצא בזה בתלמוד דאזלי' בתר דעתא גבי קידושין משום חומרא לא נסמוך על אומדן דעת' וכו' ע"ש הרי אפי' אומדנא דמוכח דומיא דמברחת וכו' לא אמרי' גבי קידו' משום חומרא דא"א אע"ג דהיא בחזקת פנויה וכ"ש בחזקת א"א דאין מתירי' אותה מחזקתה באומדנא דלא עדיף מגוסס דרוב גוססי' למיתה דאין מעידי' עליו ובמים שאל"ס אשתו אסורה ולא אזלי' בתר רובא וה"נ לא אזלי' בתר אומדנ' דמוכח משום חומרא דא"א אלא דמהרא"י ס"ל דה"ד מדרבנן ואם נשאת ל"ת דומיא דמשאל"ס אבל הרדב"ז דחה זו דאומדנא דלא מוכח הוא ע"ש ועיין בתשו' הרשב"ץ ח"א סי' פ'

(נא) אם אמר קברתיו נאמן וכו' נר' דאפי' אחר שעלה מיד ראה אותו והכירו שהוא ודאי פ' חיישי' שמא אומ' בדדמי על המיתה כמו במלחמה אף שמעיד שראה אותו מת חיישי' שנדמה לו שמת