ערך השולחן אבן העזר כט

הרשב"ש בתשו' סי' תס"ד דאין סומכין על עד מפ"ע אלא כי ליתיה קמן לישייליה עש"ב וא"כ ה"נ בעד הרואה דאיתי' קמן לישייליה לא תלי' שהוא בתוך ג' ימים אע"ג דמצוי יותר מלאחר ג"י וכי ליתי' קמן תלי' בדבר המצוי יותר דהוי כחזקה אבל הכא שיותר מצוי ששהה יותר משעה א' אפי' בעד השומע לא מקלי' מס' ושו"ר למהריק"ש בתשו' בס' אהלי יעקב סי' נ"ב שחי' כן ע"ש ודלא כמהר"ם אלשיך סי' קי"א דמדמי להו ע"ש

(מג) דין ז"ך וי"א שתולי' שנהרג תוך ג"י וכו' הרשב"א סי' רל"ח כ' כיון דהתוס' והרא"ש והטור ס"ל הכי לא שבקי' מאי דפשיטא להני רבוותא משום דמספ"ל להרשב"א ע ש

(מד) ויש אוסרי' כ' מהריק"ש בתשו' בס' א"י סי' נ"ב וז"ל נ"ל מסברא ישרה דע"כ לא כס' המחמירי' מן הסתם אלא בעד המעיד דכיון שרוצה להעיד יחשוב מחשבתו לדעת מי הוא אפי' אין צורתו ניכרת כ"כ דהיינו לאחר ג"י אבל גוי מסל"ת דלא איכפת ליה במידי אם אינו תוך ג"י שניכר מיד בראותו אותו דרך העברה לא וחשוב מחשבות לשפוט מי הוא דמאי איכפת ליה שיהיה מה שיהיה ומש"ה במסל"ת ראיתי את פ' הרוג אפש' תלי' שראהו תוך ג"י אפי' לדעת המחמירי' וכו' ע"ש וליתא דהר"ן בתשו' סי' ע"ח והביאו מרן הב"י על מימון מאלקי שהיה בספינ' שנטרפה זה כמה שנים ועתה בא גוי ואמ' מסל"ת כי הוא היה מכיר מימון מאלקי והכירו על שפת הים והכירו בפרצוף פניו עם חוטמו וכו' כ' וז"ל לפי' בנדון זה כיון שזה העד לא העיד דחזייה בשעתיה שאין להתיר אשה זו שאע"פ שנחלקו קצת מפ' בהא דתנן אין מעידי' אלא עד ג"י בסתמא מאי דיניה וכו' מסתברא לי שאינו ענין לנדון זה דה"מ לשיעור ג"י וכו' ועוד שבתוס' לא אמרו הדבר אלא באפש' וכבר ס' עליהם הרשב"א וכו' ע"ש הרי דגם בגוי מסל"ת אם לא נודע אם ראוהו תוך ג"י לא התירו התוס' בהחלט והרשב"א אוסר מס'

(מח) כתב הריב"ש סי' שע"ט דכל הנך דקתני בהו אין מעידי' אין כאן עדות כלל ואם נשאת תצא וכו' ואף אם יש ס' אם שהה אם נשאת תצא כדעת הרשב"א בנס' לאחר ג' ימים וכו' והביאו מרן הב"י גבי אם נשאת ע"פ עד כשר וכו' וכ' עליו דמדברי רי"ו בשם הרמ"ה נר' שהוא חולק בדבר ודברי רי"ו בשם הרמ"ה הביאו מרן הב"י גבי נשאת ע"י עדות במים שאל ס וכו' וז"ל וה"ה בכל מה שאמרו אין מעידי' המורה בהם להתי' מנדין אותו אפי' היכא דאם נשאת ל"ת דלא ס"ל כהריב"ש וכ"כ הב"ש ס"ק ק"ב ע"ש א"כ נר' אם נשאת ע"פ העד שראוהו אחר ג' ימים אפש' דל"ת דס"ל כצד אחר שכ' הרשב"א דכיון שמכירי' אותו חזקה דזה הוא אלא דחשו רבנן דמתפח וא"כ דוקא לכתחי' לא תנשא אבל אם נשאת ל"ת וכ"ש כשלא נודע אם עבדו ג' ימים דהוי ס' דרבנן מיהו רי"ו בשם הרמ"ה כ' כן גבי סימני' מסתברא כיון דס' הוא אם נשאת בסי' שאינו מובהק לא מפקי' לה מבעלה וכ' מהרח"ש דף מ' ונר' מדברי הב"י שהריב"ש חולק ע"ז מדכ' בסי' שע"ט וש"ף דכ"מ שאמרו אין מעידי אם נשאת תצא והביא הך דתנן אין מעידי' אלא על פרצוף פנים וכו' אע"פ שהסימני' בגופו וכו' פי' ואם נשאת תצא וכו' ואחרי המחילה דמיהא לא אריא לומ' שהריב"ש חולק על הרמ"ה בזה דהרמ"ה ג"כ מודה דמתני' דקתני אין מעידי' פי' אם נשאת תצא שהרי התנא לא מספק"ל אי סימני' דאורייתאו או דרבנן אלא אנן הוא דמספק"ל אי סימני' דאוריית' וסימני' דקתני מתני' הם דארוך וגוץ ובהו קתני מתני' אין מעידי' ואם נשאת תצא ואי סימני' דרבנן אף בסימני' חשובים לענין אבדה ה"נ בעדות אשה אין מעי' ואם נשאת תצא ולזה קאמ' הרמ"ה דאם נשאת לא תצא מס' דדילמא אין מעידי' דקתני דוקא בארוך וגוץ וכו' מיהו צ"ע מ"ש משאר ספיקו' דאמ' ס' דאורייתא לחומרא ושמא י"ל ש"ה דאפי' נאמ' סימני' דרבנן הא דלא מהני סימני' משו' חשש דחיישי' דילמא אתרמי אחר שי"ל כאותם סימני' והוי כמו ס"ס ס' סימני' דאוריי' או דרבנן ואת"ל דרבנן טעמא דלא מהנו מדאורייתא משום ס' דילמא אתרמי וכו' ולפ"ז צ"ל דגרע זה מס' שהה ג' ימים ס' לא שהה שכ' הריב"ש דאם נשאת ל"ת כדעת הרשב"א ואפש' דהכא חשש יותר רחוק ולכך אם נשאת ל"ת וכו' ע"ש הרי שכ' דהרמ"ה מודה להריב"ש דכל הנך דקתני מעידי' אם נשאת תצא וגם הב"י שכ' דהרמ"ה חולק עם הריב"ש הוא מדכ' גבי סימני' דמס' אין מוציאין אותה מבעלה אבל בס' שהה ג' ימים אפש' דמודה דהוי ככל ס' דאורייתא דאם נשאת תצא

(מו) דין כ"ח י"א וכו' הרשב"א בחי' דחה מדקתני במתני' אין מעידי' אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואין מעידי' אלא עד ג' ימים משמע ודאי דאע"פ שלא נחבל בפניהם אלא שפרצוף פניו וחוטמו שלמים כתקנם אפ"ה אין מעידי' עליו אלא עד ג' ימי' ועוד וכו' ע"ש ונר' דס"ל דאפי' בס' אם שהה ג' ימים חיישי' וכ' מהרח"ש דמ"ג דנר' דבס' וראה להתיר דס"ס הוא ס' אם הל' כר"ת ודעמיה ואת"ל לא שמא תוך ג' ימים ראוהו ע"ש וכן הסכי' ה' פני משה ח"א סי' פ"ו ע"ש ועיין לה' גנת ורדים כלל ג' סי' ק'

(מז) כתב ה' נודע ביהודה סי' כ"ט וסי' ל"א דאפי' להרשב"א שמחמיר בס' אם הוא תוך שלשה ימים או לאחר ג' ימים מ"מ מתירין בצירוף סימנים אמצעיים וכ"כ סברא זו ה' עבודת הגרשוני ס' מ"ג מיהו בודאי אחר ג' ימים אין נראה להקל אבל בס' אם עברו ג' ימים מתירי' בצירוף סימני' אמצעיים ודקדק כן ממתני' עש"ב ה"נ אע"ג דקי"ל דשומא לא הוי סי' מובהק כבר כ' הב"ש סק"ט דהוי סי' אמצעי מדכ' הרמב"ם ומרן אפי' שומא וכו' וא"כ בס' אם בתוך ג' ימים או אחר ג' ימים מעידי' עליו בצירוף סי' השומא שהוא סי' אמצעי אבל ראיתי לה' המאירי ביבמות שכ' וז"ל אלא אפי' בסי' גמור אלא שאינו מובהק כגון שאמ' הכרתיו בשומא שהיתה לו במקום פ' וכו' וה"ה ליתר או לחסרון אבר שכולם סימן שאינו מובהק הם והרבה כיוצא בהם וא"כ אין עדות אלא בהכרה ומ"מ גדולי המפ' כ' ע"י מעשה שראהו לאחר ג' ימים ומכירו אלא שאין סומכין על הכרתו אם יש שם יתר או חסרון אבר סומכי' עליהם הואיל ואין משתני לאחר מיתה אבל לא בשומא מפני שעשויה להשתנו' וכו' עכ"ל הרי דס"ל דאפי' ודאי אחר ג' ימים סומכי' על הכרתו בצירוף סימנים אמצעיים אלא דה"ד בסימני' שאין עשוי' להשתנות אבל בשומא שעשויה להשתנות אין סומכי' על. הכרתו אחר ג' ימים. ובזה ניחא מה שתמה מהראד"ב בתשו'