ערך השולחן אבן העזר כו

דמהני' וכן הלכתא והכי נהגי ע"ש ונר' משו' דהריב"ש ס"ל דגוי מפי גוי לא מהני הכרע מרן דאה"נ דמהני אלא שצריך שגם הגוי הא' היה מל"ת וכ"כ מהריק"ש בתשו' בס' א"י סי' קכ"ב ע"ש אבל הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תרמ"ז כ' דאפי' לא נודע שהגוי הא' היה מל"ת כיון שהגוי הב' לא פירש דבריו לא תלי' לחומרא שהיה ע"י שאלה ועיין בתשו' מהריק"ש בס' א"י סי' פ"ח והפמ"א בתשו' האחרונה ועיין בהכנ"הג הגב"י אות ק"מ וקמ"א

(לא) דין טו"ב וי"א שצריך שיאמר וקברתיו זה דעת הרמב"ם וכ"כ מהר"ם בתשו' הארוכות סי' תקע"ג וז"ל מנ"ל דגוי מסל"ת ואמר שמת לא יהא צריך לומ' וקברתיו דאי לא אמ' הרי אמ' בדדמי ואם ראוהו מגוייד וכו' ע"ש וכ' מרן הב"י וז"ל וכ' הרשב"א בתשו' על דברי הרי"ף והרמב"ם והרז"ה שאמרו דבעי' קברתיו בע"א וגבי גוי מסל"ת אבל מקצת האחרונים אמרו נאמן באומ' מת סתם ולא אמ' קברתיו ואע"פ שאין דעתי מכרעת כך דעתי נוטה מפני שיש בזה כמה ראיות מהגמ' ומהירושלמי ומ"מ מי יקל ראשו להקל בדבר של ערוה כנגד אבות העולם וכו' וכ"כ הריב"ש בתשו' גבי גוי שלא אמ' קברתיו כיון שיצא הדבר מפי הרי"ף והרמב"ם להחמיר ראוי לחוש לדבריהם כמ"ש הרשב"א בתשו' ע"ש משמע דגם הרי"ף והרז"ה ס"ל דגם בגוי מסל"ת שמת ביבשה שלא בשעת מלחמה בעינן וקברתיו כדעת הרמב"ם והרשב"א והריב"ש חששו להם וכ"כ מרן בתשו' סי' י"א ע"ש וכן הבין מהרש"ל ביש"ש סוף יבמות סי' כ"א מדכת' הרי"ף מעשה דאבא יודן וכו' וקברתיו וכו' והסכים כן ע"ש וכ"כ מהריק"ש בתשו' בס' א"י סי' י"ג ומהר"ם אלשיך סי' מ"ב ומ"ד ומ"ה ומהר"ם מלובלין סי' קל"ג ע"ש והמבי"ט ח"ב סי' מ"ט הקשה מתשו' הרשב"א סי' תתק"ף הביאה מרן הב"י במעיד על אשה שא"ל מת וקברתיו שכל שראה אותו שטבע או שירד במלחמה או כיוצא בזה סומך ואומ' ע"ד הדמיון ומ"מ אם נשאת ל"ת ויש מי שמתיר כלא אמ' וקברתיו והא' נר' עיקר עכ"ל הרי דטבע ומת במלחמה ס"ל דצ"ל וקברתיו ובתשו' זו כ' שדעתו נוטה לדעת האחרונים דנאמן אלא שחשש להחמיר ותי' דהכא לא אמרו האחרונים דנאמן אלא בעדות שמת ונהרג סתם דל"ל בדדמי אבל בטבע בים ובמת במלחמה לא סגי באומ' טבע ומת או מת במלחמה ע"ש אבל הרואה תשו' הרשב"א במיוחסות סי' קנ"ח משמע להדיא דאפי' מת במלחמה או טבע בים דעתו נוטה דנאמן וכ"כ שם וז"ל ומעתה צא ולמד למעשה שלפניך אם העד הא' אמר פ' פלטו הים והכרתיו וקברתיו ואמ' זה מעצמו קודם ששאלוהו כלל ה"ז נאמן ומשיאין את אשתו ע"פ אבל אם לא אמ' כן אין משיאין את אשתו ע"פ כדעת הרמב"ם והרז"ה ע"ש משמע דה"ד לדעת הרמב"ם והרז"ה אבל לדעת קצת האחרונים אפי' לא אמ' קברתיו אלא פלטו הים ומת משיאין את אשתו וכן בחי' הרשב"א דיבמות דקט"ו הוכיח מהש"ס ומהירוש' דע"א נאמן במלחמה ובמים שאל"ס אפי' אומ' סתם דלא כהרי"ף וכ"כ בתשו' ח"ב סי'. ל"ב עש"ב. וכבר הוכיח כן מהרב"א בתשו' סי' ל"ב מדברי הרשב"א והריב"ש דדוקא מת במלחמה ובמים אבל בגוי מסל"ת דעלמא אדרבא דעתם דלא בעי קברתיו וכן דעת כל האחרונים ע"ש וכבר מהרח"ש בהק"ו דכ"ב ובתשו' סי' ה' ול"ה ומהריט"ץ סי' ל"ו וה' משפט צדק סי' ו' ומהרימ"ט סי' ל"ב תמהו על מרן וכ"כ מהריב"ל ח"ב סי' י"ב דאין לחוש לדעת הרמב"ם דכל הפוסקים חולקין עליו וס"ל דאין צריך קברתיו אלא דוקא במלחמה ובמים ובח"א סי' ב' כתב במת במלחמה דאין להקל כנגד הרי"ף והרמב"ם שצ"ל קברתיו ומהראד"ב בס' לח"ר סי' ל"ד ול"ו נמשך אחריו ע"ש וכ"ן לכאורה מדברי מהרשד"ם סי' י"ח דדוקא במת במלחמה ובמפולת ובמים שאין להן סוף חיישי' וכן בנ"ד דאפשר שמחמת חום ורבוי עשן נפלו ונ"ל כמת"י אבל בסי' ל"ה ומ"ב ס"ל דגם בגוי מסל"ת בעלמא סוברי' הרי"ף והרמב"ם דצ"ל קברתיו והרשב"א והריב"ש חששו לדעתם ע"ש. מיהו בסי' ע"ט כתב אע"ג דהרי"ף והרמב"ם בעו וקברתיו וכת' הרשב"א בתשו' מי יקל ראשו כנגדם כבר כתב מהרא"י בפסקיו סי' רכ"ג דמסקנא דמלתא שלא נהגו העולם כלל לו' קברתיו הרי דהוא בתרא והעיד על המנהג ועוד א"ל דנ"ד במת ואפש' שנתעלף ודמי ליה שמת אבל בנהרג ודאי דל"ל הכי וכן מדוקדק ל' הרמב"ם ועוד אני אומ' דדוקא בא' או בב' שהעידו בב"א בעי קברתיו אבל בב' שבאו זה א"ז נראה דאין לחוש שכל א' וא' העד בדדמי ע"ש הרי דגם מהרשד"ם שהבין דהרי"ף ס"ל כהרמב"ם והרשב"א חש לדעתם נטה להקל כמו שהעיד מהרא"י על המנהג דאצ"ל קברתיו או מטעם דב' שהעידו זאח"ז לא חיישי' להו שאמרו בדדמי ונר' דגם לדעת הרי"ף דאפי' ב' עדים חיישי' שיאמרו בדדמי ה"ד כשבאו והעידו בב"א ולא בזאח"ז וה' משפט צדק סי' ח' כ' והנה בנ"ד הגם שהיו התוגרמים ג' ובתרי ליכא למיחש שאמרו בדדמי לא שנא כשרים ול"ש פסולים כמ"ש הפוסקים איברא דהרי"ף אפי' בתרי סבר שצריך קברתיו לפי שיאמרו בדדמי ומי יקל כנגדו וכו' ע"ש הרי דחש לס' הרי"ף ואפי' בב' שבאו והעידו זאח"ז כנ"ד חיישי' שאמרו בדדמי אבל בסי' ו' דכ"ט ע"ג הביא דברי מהרשד"ם ונמשך אחריו דבנהרג וכן בב' שבאו זאח"ז לא חיישי' בדדמי ע"ש

(לב) כתב מהרימ"ט סי' ל"ב וז"ל שאם נחוש לדברי הרמב"ם בזה שצ"ל קברתיו יש ללמוד מדברי עצמו להקל כמ"ש באותו פ' כבר הודיענו שהעד שאמ' שמת פ' אפי' וכו' אבל אם אמ' העד אני ראיתיו שמת שואלי' אותו היאך וכו' והא דא"ל קברתיו לברר שמא ראה הגוי דברי' שרובם למיתה ואומ' שמת וזהו כשבא הגוי לפנינו שאפש' לברר אבל הכא דלא אפ' לא חיישי' שאני מן המחמירים במים ובמלחמה שלא להתיר עד שיאמ' קברתיו אפי' בעד מפ"ע שאינו לפנינו לפי שכיון ששם מצוי הטעו' ואמ' בדדמי אין העדות שלם וכו' אבל שלא במלחמה ושלא במים אין אנו מבדי' מעצמינו שהעיד בדברים שרובם למי' וכו' ולא חשש הרמב"ם אלא בגוי מסל"ת אם אפש' לברר אבל היכא דלא אפש' לא חיישי' וראיה לזה דאל"כ ק' לדעתו מההוא דא' שעמד על ראש ההר ואמ' איש פ' מת והלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו דפרכי' וניחו' דילמא שד הוא ומשני דחזו ליה בבואה דבבואה ואכתי תק"ל דילמא גוי הוא דשכי' טפי ולא מהניא עדותו עד שיאמ' קברתיו א"ו דאפי' הוא גוי לא חיישי' כשאינו לפנינו דלא תלי' שהעד בדברים שרובם למי' וכו' ע"ש ויש לדחות דהתם הוי