ערך השולחן אבן העזר כה

ולהתיר ולומ' מת בעלה אינו נאמן ומדתנן הוחזקו להיות משיאין ע"פ ע"א ועמפ"ע ומפי אשה ואשה מפי אשה מפי עבד ושפחה ולא קתני מפי קטן אלמא ע"פ קטן אינו כשר אלא מל"ת ולאלתר עכ"ל הרי בהדיא דבמתכוין להעיד אפי' לאלתר אינו נאמן דבעי' מל"ת ולאלתר. אבל דעת ריא"ז בקטן אפי מתכוין להעיד נאמן בעדות אשה כמ"ש מהרח"ש דף ט' ע"ג וכ"כ מהרש"ל והדרישה שכן דעת הטו' ע"ש וכבר מהרש"ל ביש"ש פי"ו דיבמות סי' י"ד דחה דברי הטו' דחלילה להתיר עדות קטן בערוה והמתיר עדות אשה בקטנים המתכונים להעיד ראוי לשמתו ואפי' י"ל כמה בני' תצא וכן הסכי' ה' בית דוד בתשו' בשם רבו דף ה' ע"ש. ומהרש"ל שם כ' עוד ונראה לכאו' דאפי' מסל"ת אין הקטן נאמן לומר שמת אלא בסיפור דברים ממש וכו' מיהו ריא"ז כ' בשם ראב"ן קטן מל"ת לאלתר כשר לעדות אשה וראבי"ה כ' דאפי' לאח"ז סומכי' אקטן בעדות אשה במל"ת אבל במתכוין להעיד לא סמכי' עליה אפי' להעיד בגודלו מה שרא' בקטנו ואין לפלוג על בעלי הוראה אלא אכן נר' דלא נק' מסל"ת גבי קטן אלא בהקדמה לי דבר קצת ולא שיאמר מבלי הקדמה וקישו' פ' מת אף שדעתי נוטה להקל גבי עכ"ום מסל"ת דאפי' כה"ג נאמן אמנם קטן שאין לו דעת צריך קישור דברים לכ"ע ודוקא שאינו אומ' לאלתר אבל אם בא הקטן והגיד לאלתר בלא כוונת עדות אז אפי' סתם מל"ת נאמן ובזה יהיה הכרע בין ראב"ן ובין ראבי"ה דשפיר בעי' לאלתר מסל"ת היכא שאומ' סתמא פ' מת אבל אם מל"ת בהקדמת דברים נאמן אפי' לאח"ז רק שלא יהיה ענין שנוכל לומ' שאומ' בדדמי וכו' עכ"ל

(כה) דין י"ד וישראל ששמע מגוי המל"ת מעי' וכו' אם הגוי מכחישו כ' מרן בתשו' בדין גוי המסל"ת סי' ד' דהעד נאמן וראיה מדאמרי' בפ' ש"ה הכל מודי' בעדי מיתה שהוא פטור דא"ל לדידה וכו' ע"ש וקשה שהרי כ' הרא"ש שם וז"ל ולא שתהיה נאמנת מכאן ולהבא כיון שכפר שלא אמר לה כלום והוא אומ' שאינו יודע אם מת דודאי הוא נאמן יותר מן הבא בטענתו וכ"כ הרמב"ן שקי' כך דכל עד מפי עד אם הא' כפר אין השני האומ' בשמו נאמן והביא ראיה מהאי דאמרי' בכתו' דאמ' פלוני חכם וכו' וכן מסתבר ואף על גב דאפסדא בשבועה דאם לא נשבע נאמנת לומ' מת בעלה והשתא לא מהימנא מ"מ כיון דבשעה שהשביעתו לא היתה צרי' לעדותו לא מחייב עכ"ל וכ"כ הר"ן והריטב"א שם בחי' ע"ש

(כו) הגה וכן אם אמר פ' מת וכו' בב"י כ' בשם הר"י טייטאצק שכן פשט ההוראה בכל בתי דיני שבשאלוניקי בימי איתני וגאוני עולם להתי' באמ' הגוי איש פ' מת אפו' לא אמ' דבר אחר וכן היה מורה להתיר מהר"י בירב רבו וכן בתשו' סי' ח' דחה דעת הר"ן והסכים כן ע"ש וכבר כ' הכנ"הג הגב"י אות ק"א שכן דעת כל האחרונים וכ"כ בתשו' בעי חיי חא"ה סי' י"א דהכי נקטי' להתי' עש"ב

(כז) ישראל אחד נאנח וא"ל הגוי על מה אתה נאנח אנחה גדולה כזו אע"ג דישראל השיאו לדבר אחר ענין חפץ שנגנב ממנו וא"ל אינכם מחברת היהודי ההרוג וכו' לא חשיב מל"ת דנאנחה תחי' דיבור חשיבא מהריק"ש בתשו' בס' א"י סי' קכ"ב ע"ש

(כח) אמרו לאשת פ' שאני ראיתי בעלה מת לא הוי מסל"ת אלא מתכוין להעיד הריטב"א והנמק"י ס"פ כיצד ע"ש וכ' ה' בית יהודה ח"א סי' ך' דאם הגוי בא לבית ודיבר לאשה עדיף מאמר לאחרי' אמרו לאשת פ' בעלה מת ומ"ש בקונט' עיגונות בשם מהריב"ל דאם בא לבית ודיבר לאשה יש להחמיר כאלו אמ' אמרו לאשת פ' בעלה מת משמע דמן הדין חשיב מל"ת אפש' דמיירי בדיבר עמה דרך נסתר ולא לנוכח אבל בדיבר עמה לנוכח לא גרע מאמר לאחרים אמרו לאשת פ' בעלה מת וזה עדיף שאומ' הוא בעצמו וכן מסתבר ע"ש ובתשו' מהריב"ל מבו' בדיבר עמה לנוכח והביאו הכנ"הג הגב"י ק"ג וז"ל גוי שהלך לבית ראובן ואמ' לאשתו אוי לך עניה ועצובת רוח הלא תדעי שהרגו לבעלך זה ג"ח ואני ראיתיו הרוג במקום פ' לא הוי כמאן איכא בי חיואי מאן איכא בי חסא ויש להחמי' ע"ש ונראה משום דהוי כמתאונן

ואפי' אמ' מי יודע לאשת פ' שמת בעל' הכנ"הג הג"הט אות קל"ו ובתשו' בעי חיי חא"ה סי' ז' כ' לחד תי' דדמי למאן איכא ב"ח וכמ"ש הרמב"ם בתשו' ע"ש

(כט) דין ט"ו הגה אם עברה ונשאת ע"פ חכם שהתירה לא תצא וכו' הכנה"ג הגב"י אות תקל"ב כ' שהרדב"ז בתשו' ח"ב סי' ל"ד כ' אם היה בא מעשה לידי הייתי מוציאה מתחת בעלה ובניו ס' ממזרים לכן אין לסמוך על הוראה זו כלל אמר המאסף יראה לי דמוציאה מתחת בעלה שכ' הרדב"ז הוא להפרישה מתחת בעלה ואם היום או למחר יבא עדות ברורה שמה בעלה הא' קודם שנשאת עם הב' תשאר עם זה הב' דאם להוציאה בגט קאמר טורח גט זה למה לינשא לאחר אינה יכולה ושמא בגט קא' גזירה שלא יבוא עליה לאחר שיפרישוה ע"כ ותשו' הרדב"ז היא בח"ב סי' תקכ"ו והאריך שם ותמה על מהרא"י ומשמע קצת דמוציאין בגט ממש דהוא בחזקת א"א עש"ב ומוהרשד"ם סי' ס"ב נשאל על אשה שנעלם בעלה וקידשה אחר אם כופין לזה המקדש לגרש כיון שאסו' לו או דילמא לא כייפי' ליה כיון שאינה יכולה השתא לינשא וכ' ולכאו' נראה שאין ראוי לכופו לגרש וטעמא שמא יתברר הדבר שבעלה הא' מת כשנתקדשה לזה הב' שהם קידושי' גמורין ואם כופין אותו לגרש נמצא למפרע גט מעושה שלא כדין וכו' ובשלמא כשנשאת אע"ג דאיכא האי חששא נמי ועכ"ז מוציאין אותה ממנו בע"כ משו' כיון דעבדא איסור מן הדין הוא לכוף אבל בקידושין דלא עבדא איסור למה כופין ללא תועלת אם יבא בעלה מותרת לו וא"צ גט מן הב' ואם יתברר הדבר שמת תנשא לזה ואם לא יתברר הדבר תעמוד באיסור ולא תנשא לא לזה ולא לאחר וכו' ע"ש הרי דאם נשאת ודאי כופין אותו ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ב סי' רנ"ח כעין זה

(ל) דין ט"ז גוי מל"ת מפי גוי מל"ת וכו' משמע דבעי' שהגוי הא' היה מסל"ת כמו שהוכיח מרן הב"י מתשו' הר"ן ע"ש וכן נר' דעת מהריק"ו שרש קכ"ב כמ"ש מהרימ"ט סי' ל"ג ע"ש ומהרשד"ם סי' נ"ג וסי' נ"ז וסי' שנ"ה כ' דהל' רווחת שמשיאי' אשה ע"פ גוי מל"ת מפי גוי מסל"ת אפי' לא נודע' לנו שהגוי הא' היה מסל"ת ואע"פ שהריב"ש מחמי מהרי בעת"ה סי' רל"ט ומהריק"ו שרש קכ"ב הסכימו