ערך השולחן אבן העזר כד

בעדות עד וכו' הר"י והרא"ש בתשו' שם כ' וז"ל ואף העדים נשתהו בין הגוים ואכלו נבלות לתיאבון ודאי על מה שראו באותה שעה הם פסולים להעיד אבל הדבר ידוע שבשעת הזעם ביום הרג רב או אח"כ מיראה ומאונס המירו ועדין לא פקרו לילך בחוקות הגוים וכשרים להעיד על מה שראו דהוי תחילתן וסופן בכשרות כי ההיא דפ' י"ן וכו' ומורי כ' שיש לו עדים שאכלו נבלות לתיאבון ועדין לא שמענו ולא ראינו ומי יוכל להעיד על זה וכי בתווני' דליבייהו יתבי שיוכלו להעיד שלתיאבון עשו גם אני אע"פ שלא הייתי שמה אני יכול להעיד שאכלו נבלות והלכו כחוקות הגוים וזה הוצרכו לעשות מחמת יראה והכל נק' אונס כמ"ש עש"ב והכנ"הג בהגב"י אות כ"א הסכים דלא בעי' תחי' וסופו בכשרות וכ' שכן כ' ה' מהר"ם ן' חביב ומהריב"ל ח"ב סי' י"ג שכ' דבעי' תחי' וסופו בכשרות חזר בו בתשו' ח"ג סי' ע"ה ואף אם נאמר שלא חזר מסברתו דעת יחיד הוא אצל כל גדולי האחרונים מהרב"ח ומהרח"ש והרב בס' הקצר והרב בעל המפה והלבוש ומהרש"א ע"ש וכבר כ' תשו' הר"י והרא"ש דס"ל דבעי' תחי' וסופו בכשרות כדעת מהריב"ל וכן מרן בס' הקצר ומור"ם והלבוש לא הכשירו אלא דבעת הראיה היו אנוסים ולא היו יכולי' לימלט על נפשם דהוו תחי' וסופן בכשרות עש"ב ובתשו' הרדב"ז ח"ב סי' תרנ"ז כ' בא' הפסו' בעבי' דאוריית' שהעיד ששמע דברי המומר המסל"ת כשהיה כשר דקי"ל כל שתחי' וסופו בכשרות כשר אע"פ שנפסל בנתים תחי' בפסלות אעפ"י שסופו בכשרות פסול ע"ש מיהו הט"ז כ' דבכתבי מהרא"י סי' רכ"א משמע דוקא ברשע גמור בעי' גם תחי' בכשרות אבל מומר מחמת אונס סתם אע"פ שאכל נבלות לתיאבון כשר בעדות אשה אחר שעשה תשו' וכן נ"ל עיקר להלכה דאין להתיר ע"פ בעלי תשובה אא"כ ידוע שלא היה רשע גמור בשעת אונסו לעבור במזיד על עבירות גדולות כגון רציחה וכו' ע"ש

(יט) כתב ה' נודע ביהודה סי' מ"ה על עדים שהעידו יחד ונמצא א' רשע דפסול מדאוריי' דלא אמרי' דעדות בטלה אלא בדבר שצריך עדות כשרים ורשע אפי' דמעיד עדות אמת עדותו בטלה משום גזרת הכתוב אל תשת רשע עד אבל בעדות אשה דכל הפסולים כשרים להעיד רק הפסו' בעבי' דאורייתא מטעם דחשוד לשקר א"כ עדים שנצטרפו עמו דלא חשידי לשקר למה יפסל עדות' מחמתו ע"ש וכה"ג כ' הב"ש ס"ק כ"ה דאפילו נימא דהכחשה זו אם מת או נהרג הוי כמו הכחשה בחקירות דמבו' בח"מ סי' ל' דעדו' בנולד היינו בדבר דבעי' ב' עדים אבל כאן דסגי בעד א' וכו' ע"ש (אה"ן עיין לה' נודע ביהודה סי' מ"א) ונראה דעד רשע אפי' אומר אמת גזירת הכתוב שלא יעיד ואם העידו ג' ונמצא א' רשע בטלה כל העדות גזירת הכתוב במ"ש ה' ש"כ בח"מ סי' ל"ד סק"ג ע"ש ול"מ לאביי דקי"ל כותיה דאפי' מומר להכעיס פסו' (אה"ן והא דנאמן במסל"ת היינו משום דלא גרע מגוי דלא נפסל אלא בנתכוון להעיד אבל לרבא דס"ל דרשע דחמס בעי' מטעם דחשוד על השוחד להעיד פסו' כמ"ש רש"י בפרק א"ב ואפי' הכי בנמצא א' מהם פסו' בטלה כל העדות א"כ אפי' אינו פסול רק מטעם דחשוד לשקר אם נצטרפו אחרים עמו בטלה עדותם וה"נ בעדות אשה ובתשו' בשמים ראש סי' ל"ז כ' דהא דנמצא א' מהם קרוב או פסול לא נאמר לענין גיטין וקידושין וה' המגיה שם האריך ע"ש. ומ"מ דעת רוב הפוסקים דהך דנמצא א' קרוב או פסול אתי' אף בדבר שבערוה וא"כ נראה דה"ה בעדות אשה

(כ) דין ז' וה"ה לגוי שאמר מסל"ת הרגתי וכו' לכ"ע בעי' עד שיאמר וקברתיו כיון דהוא עצמו הרגו אפש' שאמ' בדדמי כדרך המכה שמכה ובורח וחושב שהרגו ולא הרגו מחמת הבהלה הרשב"ש בתשו' סי' תקי"ט ע"ש

(כא) דין ט' ע"א אומר מת וע"א אומר נהרג וכו' כן למד הרא"ש בתשו' מדתנן א' אמר מת וא' אמ' נהרג ר"י ורש"א הואיל וב' מודים שאינו קיים הרי אלו ינשאו ע"ש וכ"כ ראב"ן בס' דף קכ"ד ע"א וז"ל ובפלוגתא דצרות נ"ל דהלכתא כר"י ור"ש וכו' וכיון דהכי לר"י ולר"ש נמי אם אמ' ע"א מת וע"א אמ' נהרג דהוי כב"ח דע"א אומ' מנה וע"א אומ' מאתי' דיש בכלל מאתים מנה הכי נמי יש בכלל מת נהרג ובכלל נהרג מת ותנשא כיון דשוו במקצת העדות דאינו קיים וכו' עכ"ל וכ' הרשב"ש סי' תקי"ב בע"א אומ' שהניח בן וא' אמ' שהניח בת לענין יבום דאין זה הכחשה דב' מודים שהיא פטורה שהניח זרע כדתנן א' אומ' מת וכו' ע"ש וכבר ה' דברי אמת בקו' ח' סי' ג' האריך בזה ע"ש באורך

(כב) דין י"א אפי' אינו מקויים וכו' כתב הב"ש הטעם משום דקי"ל עדים החתומים על השטר כאלו נמסרה עדות בב"ד וקיום שטרו' מדרבנן וכאן אוקמוה אדאורייתא וכו' ואע"ג דהרמב"ם ס"ל דמדאוריי' בעינן מפיהם ולא מכתי' ודוקא בד"מ תי' רבנן עדות בשטר כדי שלא תנעול דלת בפני לווין מ"מ בעדות אשה הקילו אפי' בכתב שלא נתקיים וכן הסכים מהרש"ל ביש"ש פ"ג דיבמות סי' י"ג עש"ב

(כג) ולהרמב"ם צריך שידעו שהוא כ' ישראל כ' המ"מ למעוטי כ' כותי והטעם שלא הוכשר אלא כותי מסל"ת ולא כתבו וכ' מרן בב"ה אין לו טעם שאם כתבו בדרך מסל"ת למה יגרע ע"ש וכ"כ הרשב"ש בתשו' סי' רס"ד אפי' כ' הגוי בשטר שלא נתכוון לעדות אלא סיפור בעלמא הוי כמסל"ת ונאמן ומ"ש קצת רבוותא דצריך לידע אם הוא כ' ישראל התם בנתכוון לעדות אבל בשטר כזה שלא נתכוון לעדות אלא סיפור בעלמא לחוד הוי כמסל"ת ע"ש

(כד) דין י"ג או קטן וכו' זה דעת הרמב"ם דקטן אין סומכין עליו אלא אם הוא במסל"ת וב' מהרא"י סי' ר"ך בשם ראב"ן דקטן מסל"ת לאלתר כשר לעדות אשה וראבי"ה כ' דאפי' לאחר זמן סמכי' אקטן בעדות אשה ובמסל"ת אבל במתכוין להעיד לא סמכי' עליו אפי' להעיד בגדלו מ"ש בקטנו משא"כ בשאר מילי דרבנן וכו' ע"ש וכ' מהרח"ש סוף דף ח' משמע דראב"ן ס"ל אפי' לאלתר אינו כשר וכבר אפש' לדחו' דלרבותא נקט מסל"ת לומ' דאפי' מל"ת דוקא לאלתר כשר אבל אחז לא לאפוקי מראב"ד אבל לעולם דלאלתר כשר אפי' במתכוין להעיד אבל פשטן של דברים לא משמע הכי ועוד דהרי ראבי"ה וכו' ע"ש ודברי ראב"ן הם בס' דקכ"ד ע"ב וז"ל ויש הפרש בקטן המל"ת דאם לאלתר כשר כדתנן רי"א אפי' שמע מתינוקות הרי אנו באים מלספוד וכו' אלמא לאלתר בעי' אבל לאח"ז לא וכן קטן שבא להעיד