ערך השולחן אבן העזר כג

(יב) אם פסולין מדרבנן וכו' הנוטל שכר להעיד בעדות אשה בתשו' מהר"ם מלובלין סי' נ"ו על שליח בשכר כ' אע"ג דנוטל שכר על השליחו' הוא לגבות כל העדיות והוי כאלו נוטל שכר להעיד הלא כ' הרשב"א בתשו' והביאה הב"י בטח"מ ס"ס ס"ט וז"ל נ"ל שלא אמרו אלא בעדים שנעשו כבר שהם מצוים להעיד ולא רצה להעיד עד שנטלו שכר דומיא דהנוטל שכר לדון דמצוה על ב"ד לדון בין איש לרעהו אבל מי שאינו מחוייב ונוטל שכר לילך ולהיות עד אינו בדין זה לפי דעתי עכ"ל משמע דעד ונוטל שכר להעיד מה שראה פסו' אף לעדות אשה וכ' הר"ן בפ' הא"מ דעדותו בטלה ופ' מור"ם בח"מ סי' ל"ד סקח"י ע"ש ונראה דודאי נטל שכר להיות עד מותר וכ"כ הרדב"ז בתשו' ח"ג סי' תק"ז על א' ששכר עדי' וקידש אשה בפניהם נ"ל שהיא מקודשת גמורה דהא דתנן הנוטל שכר להעיד עדותו בטלה מיירי במי שהי"ל עדות ונוטל שכר כדי לבא ולהעיד שרוצ' לכבוש עדותו וכו' כיון דמחוייב מה"ת להגיד ואין מגיד אלא בשכר עדותו בטלה אבל במי שאינו יודע לו עדות וא"ל בא עמי להיות עד בדבר זה אינו מחוייב לפי' אם נטל שכר כדי להיות עד שרי עכ"ל והרדב"ז בתשו' שם כ' דנוטל שכר להעיד אין עדותו בטל' והוכיח כן מדברי הרמב"ם ע"ש ונראה דגם להרשב"א והר"ן דעדותו בטלה אינו אלא משום קנסא וא"כ כשר לעדות אשה דכל הפסו' מדרבנן כשר לעדות אשה ובתשו' נודע ביהודה סי' כ"ז כ' שזה תלוי במחלו' דבח"מ סי' ל"ז כ' ה' ע"ש דפסול נוגע לאו משום דחשוד לשקר אלא משום דאדם קרוב אצל עצמו ופסול מגזרת הכתוב והסמ"ע והש"ך ס"ל דמשום דחשוד לשקר וא"כ לה' ע"ש דהטעם משום קורבא לא שייך פיסול נוגע גבי עדות אשה דקרוב כשר לעדות אשה אבל הסמ"ע והש"ך דחיישי' משום שמא משקר פסול וכו' ונקטי' הכי שהם אחרונים ומהר"ם מלובלין ס"ל כוותייהו כמו שהאריך הש"ך שם ע"ש ולא דק דמהר"ם מלובלין כ' כה' ע"ש דנוגע שי"ל הנאה הוי עד קרוב שאדם קרוב א"ע וקרוב פסול לעדות מדאורייתא אפי' ידוע שאינו משקר ע"ש וגם לדעת הסמ"ע והש"ך דחשוד לשקר נר' דה"ד נוגע שי"ל הנאה בגוף הדבר אבל נוטל שכר להעיד דהנאה מבחוץ היא לא חיישי' שישקר ורבנן הוא דפסלו משום קנס כמו שחי' מהרח"ש בקו' דף ד' ע"ג ע"ש וכ"כ ה' בתי כהונה ח"ב סי' כ"ו דף ס"א שכן נר' עיקר דפסול נוגע בעדות שי"ל הנאה בגוף הדבר משום דחיישי' שמא משקר אבל נוטל שכר להעיד דהנאה מבחוץ היא לא חיישי' ע"ש וא"כ נוטל שכר לכ"ע כשר להעיד בעדות אשה אבל נוגע בעדות שי"ל הנאה בגוף העדות לדעת הסמ"ע והש"ך וה' ב"כ דחיישי' שמא משקר משום הנאה דפסו' לעדות מדאוריי' לעדות אשה נמי פסול מה"ט וכבר כתבתי בס' ע"הש חח"מ סי' ל"ז דברי מהר"י ן' מיגש והראב"ד והרמ"ה והרמב"ן והריט"בא והריב"ש דס"ל דפסול נוגע בעדות משום דהוי כמעיד על עצמו ולא מיקרי עד פסול ומה"ט כל שנסתלק מההיא הנאה כשר להעיד עש"ב

(יג) אבל פסולי עדות דאוריי' וכו' ה"ד בפסו' דרשע או דחמס אבל סומא כשר כמו נשים ועבדים וקרובים הרשב"ש סי' תקי"ב ע"ש

(יד) אם העידו ב' עדים בפניו שעבר עבירה מן התו' בדבר שהוא מפורסם לכל שהוא אסור או שהתרו בו ועבר אפי' עברו וקיבלו עדותו אין עושין ע"פ אותו עדות מיהו יש תקנה שאם ן' מלקות הוא מלקין אותו והרי הוא כשר ואם לא ן' מלקות הוא יעשה תשו' ויעיד להתיר את האשה וכו' הרדב"ז בתשו' ח"ג סי' תרנ"ז ע"ש ועיין בח"מ סי' ל"ד

(טו) ואם מסל"ת כשרים כ"כ הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ובתשו' תומת ישרים סי' ע"ד כ' בשם רבי' ישעיה הא' ואין נר' בעיני זה הסברא מדתנן הרגתיו לא ישא את אשתו הא לאחר תנשא אמאי רשע הוא וכו' ומאי קו' דילמא מתני' במסל"ת אלא ודאי דאין לחלק וכבר הק' כן הרשב"א והריטב"א בחי' ס"פ כיצד ותי' דמתני' דמיא דמביא גט שאומר בפני נכתב וכו' שהוא דרך עדות ע"ש ומהרח"ש תי' דא"כ לא הוה פליג ר"י בסיפא הרגתיו לא תנשא אשתו ע"ש וכ"כ מהר"ם בתשו' השייכים לה' אישות סי' ט' בגוי מסל"ת וז"ל אדרבא נר' בעיני דאפי' לר"י דפליג התם ואמר הרגתיו לא תנשא אשתו הכא מודה דהתם דוקא במתכוין לעדות הו"ל פסו' דאוריי' לעדות ולא פלגי' דיבורי' הילכך לא מהימן אבל גוי בין שהוא רוצח בין שאינו רוצח כולם פסולים לעדות מדאורייתא ואפ"ה מהימי' להו לעדות אשה במסל"ת וא"כ מ"ל רוצח מ"ל שאינו רוצח וכו' עכ"ל הרי דר"י דוקא במתכוין לעדות קאמ' אכל במסל"ת דנאמן לומר בתורת עדות אפי' הוא רשע נאמן כמו גוי

(יו) אם הוא מסל"ת נאמן אפי' כ' הגוי בשטר שלא נתכוון לעדות אלא סיפור בעלמא הוי כמסל"ת ונאמן הרשב"ש בתשו' סי' ס"ד ע"ש

(יז) דין ד' חוץ מה' נשי' וכו' שאין מעידות וכו' משמע דוקא עדו' אבל אם הם מסל"ת נאמני' דלא חיישי' לקלקלה אלא בנתכוונו לעדות ונר' קצת ראיה דצרתה אפי' מסל"ת אינה נאמנת דבפ' האשה שלם דתנן א' אומר מת וא' אומר לא מת וכו' דייק בגמ' טעמא דאמ' לא מת הא אשתיקא תנשא הא אין צרה מעידה לחברתה וכו' וא"א אימא דמתני' בא' אומ' מסל"ת שמת דאי שתקה נאמנת צרתה עליה אלא משמע דאפי' מסל"ת אינה נאמנת וכה"ג הוכיח ר"י הראשון הביאו הרב תומת ישרים סי' ע"ד דפסולי עדות דאורייתא אפי' מסל"ת אינם נאמ' מדתנן ס"פ כיצד הרגתיו לא ישא את אשתו הא לאחר תנשא אמאי רשע הוא וכו' וא"א אימא במסל"ת וכבר הק' כן הרשב"א והריטב"א בחי' שם ותי' דמתני' דומיא דמביא גט שאומר בפני נכתב וכו' שהוא דרך עדות וכ"כ הב"י שם ע"ש

(יח) דין ו' הגה שמעידי' מה שראו וכו' בתשו' הרא"ש מבו' דה"ד אם בעת שראו לא היו עוברי' אלא באונס דהו"ל תחי' וסוף בכשרות וכ"כ בש"ות מהר"י ן' הרא"ש סי' פ"ב וז"ל אם הוחזקו העדים בב"ד שהיו נוהגים בדת משה בהצנע ולא נחשדו על העבירות שאנסו' גוים לעבור עליהם מדעתם ובינם לבין עצמם היו יראי ה' ובוכים ומצטערים על אונסם ומבקשים מחי' כגו' אלו האנשי' יש לקבל עדותם ועדותם כשרה ואם הוחזקו מופקרי' בעבירות שלא אנסו' עליהם אע"פ שחזרו בהם לאח"ז תשו' הוגנת בכל לבם ובכל נפשם אינם נאמני' להעיד עכשיו מה שראו באותם הימים דתניא היה יודע