ערך השולחן אבן העזר כב

והב"י ע"ש וכן הסמ"ג סוף עשין ן' ע"ש וכן הוכיח הרשב"ץ בתשו' ח"א סי' פ"ג דנאמן מדאורייתא ע"ש

והנה מדברי הרשב"ץ נר' דס"ל דהא דאמרו א' בספרי אבל קם הוא לעדות אשה להשיאה היינו דאי עד א' אומר נתגרשה דנאמן להשיאה דג"ש דדבר דבר ה"ד לענין איסור כמ"ש התוס' בר"פ האשה רבה בד"ה מדי וכו' וז"ל וא"ת והיכי ילפי' אשה מטבל והקדש דאין דבר שבערוה פחות מב' ואור"י דאי הוה שייך למילף מטבל והקדש הא' דהא דאין דבר שבערוה פחות מב' ה"מ לאוסרה על בעלה דאין א' נאמן לאיסור דלענין איסור כתי' כי מצא בה עדות דבר אבל להתירה חד נמי מהימן עכ"ל א"כ אפשר דר"י הכי ס"ל דאע"ג דלא ילפי' מטבל וההקדש הא' גלי קרא דלא יקום ע"א באיש וכו' אבל קם הוא באשה להשיאה וא"כ מוקמי' ג"ש דדבר דבר דוקא לאיסו' אבל להתיר אפי' א' נאמן ובפ' האשה שנתארמלה מוקי אביי ברייתא ור"י בע"א אומר נתגרשה וע"א אומר לא נתגרש' דתרוייהו בא"א קמסהדי והא דאמר נתגרשה הוי חד ואין דבריו של א' במקום ב' וכ' התו' תימא דמה לנו לאותו עד שאומר לא נתגרשה בלאו איהו נמי תצא דאין דבר שבערוה פחות מב' דהא ליכא למימר שלא היינו יודעים שהיא א"א כ"א ע"פ דא"כ ליהמניה להאי דאמר מגורש' במגו דא"ב שתיק וי"ל דאין זה מגו דשמא רוצה להעיד כדי לפוסלה מן הכהונה ולפמ"ש אפשר דאביי מוקי לה כר"י דספרי דע"א נאמן להאיר והא דאין דבר שבערוה פחות מב' ה"ד לאיסור וא"כ אי לאו עד דאמר לא נתגרשה היתה מותרת ע"פ ע"א דאמר נתגרש' מיהו הרמב"ם פי"ב מה' גירושין כ' האשה שלא הוחזקה א"א ובא ע"א וכ' המ"מ מדאמרי' תרוייהו בא"א קמסהדי משמע שלא הוחזקה א"א אלא ע"פ ע"ש ואפש' דלא הכריח מהא דאין דבר שבערוה פחות מב' משום דא"ל דה"ד לאיסור כמ"ש אבל ברפ"ק דגיטין מוכח בהדיא דאין דבר שבערוה פחות מב' ואין ע"א נאמן להתיר אשה בגירושין וא"כ נראה דר"י חולק על ר' יהודה וס"ל דאין ע"א נאמן להשיא אשה ולא דרשי' אלאו אבל קם הוא לשבועה לזה הרמב"ם כ' האשה שלא הוחזקה וכו' דאי הוחזקה א"א פשיטא דעד שאמר נתגרשה אין בדבריו כלום אפי' אין עד אחר מכחישו דאין דבר שבערוה פחות מב' ושו"ר לה' פ"י בחי' לגיטין שכ' ההיא דספרי ויראה דר' יוסי לא פליג אדר"י בהא אלא מילתא אחריתי קאמ' דלכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבו' אבל בהא דדריש ר"י מייתורא דבאיש לא אשכחן דפליג ולמ"ד דע"א נאמן מדאוריי' באשה שמת בעלה ילפי' מהך ואפ"ה א"ל דה"ד ע"א שמעיד על מיתת הבעל דעיקר עדות העד אינו להתיר האיסור אלא על מיתת הבעל דהוי כעין גלוי מילתא בעלמא וממילא האשה מותרת אבל לענין גירושין לכ"ע הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות מב'

כתב הרמב"ם בפ"ג מה' קידוש החדש דין י"ד אין השלוחין צריכי' להיותן ב' אלא אפי' ע"א נאמן וכו' דדב' זה עשוי להגלות הוא וע"א כשר נאמן עליו וכ' ה' דברי אמת בתשו' א' משמע דוקא ע"א כשר אבל אשה או פסול אין נאמנים וכן נר' מדברי הרשב"ץ שמביאו הריב"ש סי' קנ"ה דס"ל דע"א בדבר העשוי להגלות מן התורה הוי כב' ודוקא עד כשר ולא פסולי עדות ונסתייע מל' זה של הרמב"ם כמ"ש שם הרי דהבין דדוקא עד כשר קאמר וכו' והריב"ש שם דחה דהתם הוי כשאר איסורין דע"א נאמן מן התורה וכו' וא"כ לפי דבריו נאמ' דל"ד נקט הרמב"ם עד כשר אלא למעוטי רשע אבל זה אינו דהריב"ש לטעמיה דבאיסור תורה אין אשה ופסול נאמני' וכו' עש"ב וכבר ראיתי להרשב"ץ בתשו' ח"א סי' פ"ב שתמה על הרמב"ם בה' ק"ה דהי"ל להכשיר אפי' אשה ועבר ושמא לא בא לפסול אלא עכ"ום אפי' מסל"ת ע"ש הרי דס"ל דאפי' אשה ופסול נאמנים ולא נקט עד כשר אלא למעוטי גוי וא"כ ה"נ לעדות אשה אפש' אשה ופסול כשרים מדאורייתא מה"ט דהוי דבר העשוי ליגלות כמו בק"ה וכ"כ הרשב"ץ בתשו' שם וז"ל נמצא שיצא לנו מזה שמורידין יורש לנחלה ע"פ ע"א או עבד או אשה או קרוב דלא חיישי' לשקרא כיון דאיהו מילתא דעבידא לאגלויי וכו' ע"ש הרי בהדיא דעבד או אשה או קרוב הוי כע"א דכשר מיהו ק' דבס"פ מ"ש אמרי' דפיסול קורבא לא משום דמשקר דאלת"ה משה ואהרן לחותנם משום דלא מהימני הוא אלא משום גזירת מלך היא שלא יעידו להם ע"ש וא"כ נר' דקרוב פסול לעדות אפי' בדבר העשוי להגלות דלא חיישי' לשקרא דלאו בר עדות הוא דגזירת מלך היא מיהו מדאורייתא גזלן ופסול בעבירה דאורייתא דפסולי לעדות משמע שם דלאו גזירת מלך היא אלא משום חשש שקר וכבר הוכיח כן מהראד"ך בית כ"ד ע"ש וכ"כ הרמב"ם בפ"ב מה' עדות בב' מקומות האמינה תורה ע"א בסוטה שלא תשתה ובע"ע שלא תערף וכן בעדות אשה וכ"מ שעד א' מעיד אשה ופסול כ"כ מעידי' חוץ מע"א של שבועה וכו' ע"ש א"כ ה"נ בק"ה דע"א כשר נאמן ה"ה אשה ופסול ודוקא גוי ממעטי' ונר' דה"ה פסול בעבירה דאוריי' דהוי כגוי ומ"ש רבי' אשה ופסול וכו' וכ"כ בפ"ט מה' רוצח וז"ל אפי' ראה ההורג ע"א או אפי' וכו' פסו' בעבירה לא היו עורפי' ע"ש נר' דה"ד פסו' בעבירה דרבנן כמ"ש בפ"א מה' סוטה דין ט"ו אפי' אשה ועבד ושפחה ופסול לעדות בעביר' מד"ס ואפי' קרוב נאמן וכו' ע"ש אלמא דוקא פסול בעבירה דרבנן כשר אבל פסול בעבירה דאורייתא פסול לעדות סוטה וכן כ"מ שע"א כשר אשה ועבד ושפחה וקרוב ופסול לעדות בעבירה דרבנן מעידי' אבל פסול בעבירה דאוריית' הוי כגוי וכן קטן דוקא מסל"ת כשר והרשב"ץ בתשו' שם כ' שכן כ' הרמב"ם בפ"ד מה' יבום אפי' עבד ואפי' קטן שהוא מכיר נאמנים לומר זה פ' אחי פ' וזוהי יבמתו וחולצין ע"פ וכן בשאר עדות של תורה בין בעדות ממון בין בעדות אסור שזה דבר העשוי ליגלות וכו' כמ"ש בסוף הל' גירושין עכ"ל וק' דא"כ ה"נ בעדות אשה קטן כשר להעיד וזה דעת הטור וריא"ז אבל רוב הפוסקים והרמב"ם ס"ל דקטן מתכוין להעד אין נאמן בעדות אשה אלא אם מל"ת כמ"ש לקמן דין י"ג ע"ש

(יא) אפי' העיד עבד ושפחה או אשה וכו' אשה אומרת לא מת וגוי מסל"ת אומר מת סומכין על עדות האשה טפי וכיוצא כזה להקל תשו' בשמים ראש סי' רע"ג ע"ש ונר' דה"ה עבד כשר דעדיף מגוי מל"ת אבל עבד ואשה זה אומר מת וזאת אומרת לא מת נראה דהוי הכחשה.