ערך השולחן אבן העזר כא

היה בב"ד יכולה לחזור ולו' לכשר נבעלתי הא ליתא וכו' וכן בסו' נדרים באומרת טמאה אני לך שאסו' לכהן אחר מות בעלה כמבואר בסי' ו' וכ' המ"מ דאפי' אם נותנת אמתלא לדבריה לאחר מיתת בעלה שלא אמ' בתחי' כך אלא כדי שיגרשנה בעלה והיתה קטטה ביניהם אפ"ה לא מהימנא וכו' והתם לא מיירי שאמ' בב"ד אלא לבעלה אמ' כן כדמשמע מל' טמאה אנר לך וכז' ואפ"ה אינו יבול לחזור בה כיון דשויא אנפשה ח"ד וכו' ע"ש הרי דס"ל דאיירי באומ' לבעלה טמאה אני לך חוץ לב"ד ובסוף נדרים מוכחי' מינה באומ' לבעלה גרשתני נאמנת ע"ש א"כ משמע דאפי' חוץ לב"ד נאמנת

(ו) הגה י"א דוקא וכו' הריטב"א בחי' לכתו' דכ"ג כ' ובודאי שכן נכון הוא והיה ראוי לדון בו דין א"א החמור אלא שאני רואה הסכמת כל הפוסקים להקל ע"ש ואיברא דהראב"ד ג"פ בהשגו' פ"ד ופי"ו מה' אישות ס"ל דלא תנשא ודעתו נוטה דאפי' נשאת תצא ע"ש

(ז) וי"א עוד בזה"ז וכו' כ"כ א"ח בשם הרמ"ה וכ"פ מהר"ם בתשו' הביאה המרדכי בפ' יו"ד יוחסין על אשה שטוענת ישען על ביתו ולא יעמוד וכו' דמדי' נאמנת מדר"ה כיון דידע בה בעלה אבל בדורות הללו שיש חריפות ועזות לא מהימנא וכו' ומהריב"ל כ' דסברת יחיד היא וכ' ה' עדות ביעקב סי' ל"ו דף פ"ה דהדין עמו דתרמ"ה לא אמ' אלא באומ' גרשתני שהיא באה להפקיע עצמה בטענה זו מבעל' בלא גט אפי' בז"הז דנפוש חוצפא וכו' חיישי' לחומר' באיסו' א"א שלא להרבות ממזרים בישר' אבל בשאר טענות כגון ישען על ביתו וכו' כנדו' מהר"ם או שאר טענות אפשר דגם בזא"ז נאמנת בטענתה לענין שלא תהיה מורדת ולגבות פתו' וכו' ע"ש אבל הרדב"ז בתשו' ח"ג ת"ז כ' על אשה שטענה על בעלה שכופה אותה לשמשו נדה לכאו' נר' נאמנת מדר"ה וכו' אבל ל"ד בלל גבי האומ' גרשתני לא משוי ליה רשע אבל בנ"ד דמשוי ליה רשע אינה נאמנת וכ"כ הריטב"א וכו' ועוד אני אומר דבזה"ז שהדור פרוץ מרובה על העומד והעזות פנים רבה על פנו כל הדור אפילו בההיא דר"ה לא מהימי' לה לענין שתנשא לכתחי' אלא כמ"ש הרא"ה בשם אחיו אלא להוציאה מרשות בעלה ושלא לדונה בדין מורדת וכו' ע"ש הרי דס"ל דבזה"ז שהדור פרוץ אינה נאמנת ואינה נוטלת כתו'

(ח) כ' הב"א דה"ד לענין שלא תנשא לכתחי' אבל אם נשאת ל"ת וכ"כ הרדב"ז בתשו' ח"ג סי' ת"ז ע"ש אבל הח"מ כ' דאין חי' בין לכתחי' לדיע' ע"ש והעיקר נ"ל כדברי הב"ח והרדב"ז דהבו דלא להוסיף עלה. (ט) וי"א דאינה נאמנת לענין ממו' כלל כ"כ הגמי"י בשם ר"י דדוקא לענין נישואין נאמנת אבל לא לענין כתו' וכו' וכבר האריך בזה מהריק"ו שע"ב ע"ש וכ"כ בעל העיטור בדיני שלישו' דף ל' ע"ג וז"ל וכי מהימני' דוקא לאשתרויי לעלמ' אבל אפוקי ממונ' מידא דבעל לא גביא לא כתו' ולא תוס' וכו' והביאו הרשב"א בחי' לגיטין פ' התקבל ע"ש וכן דעת רש"י והרא"ה הובאו דבריהם בס' א"ז לכתו' בסוף פ' הכותב גבי מגו דיכול לומ' לא גרשתיך וכו' ע"ש אבל התוס' שם חי משום דתבעא כתו' אינה נאמ' אבל אם לא תבעה כתו' אלא לינשא גובה בתו' לדעת רוב הפוס'

(יוד) דין ג' אפי' ע"א וכו' ע"א דכשר' בעדות אשה התו' ר"פ האשה רבה בד"ה מתוך וכו' כ' בשם ר"י דאין ע"א נאמן מה"ת אלא מתקנת חכמים הוא דנאמ' ואין זה עקירת דבר מה"ת כיון שדומה הדבר הגון להאמי' וכו' וכ"כ עוד דקי"א בד"ה הא וכו' ובכתו' דכ"ב בד"ה א"ה וכו' בשמו ע"ש וכן הוכיח הרי"בש סי' קנ"ה וסי' קפ"א ע"ש ומהריב"ל ח"ב סימן מ"ט כ' בשם הרשב"א דנאמן מה"ת וכ' מהרח"ש דף ג' דבתשו' הריב"ש סס"י סי' קפ"א נר' שהרשב"א ס"ל כוותיה דאינו נאמן אלא מדרבנן ע"ש וכן הכריח הרשב"א בחי' בר"פ האשה רבה עש"ב. אבל הריטב"א בחי' לכתובות כ' וז"ל יש שפירשו דכי אמרי' דהאמינה תורה ע"א כב' זהו בשאר איסורין שע"א נאמן מה"ת אבל בעדות אשה לא האמינה תורה ע"א ורבנן האמינוהו ולפ"ז אפי' באיסורין דעלמא אם באו ב' עדים בזאח"ז אין דבריו של ב' במקום א' כלל והא' נאמן אפי' להקל ופשטא דמימרא דעולא משמע דה"ה באיסורין דהא כל מקו' קאמר מיהו לענין עדו' אשה שמת בעלה נראין דברי רבי' דההיא מדאוריית' נמי היא כדפי' בדוכתה עכ"ל מבו' דלכ"ע בכל האיסורין דע"א נאמן מ"הת אם באו ב' עדים זא"ז אמרי' כ"מ וכו' ועד הא' הוי כב' בין להקל בין להחמיר ועד הב' אין דבריו כלום וכ"כ הרא"ש בפ' הנזקי' סי' ט' וז"ל האומר טבל הלה מתוקן א"ל היאך ואמר אמרתי לפ' לתקנו והלכו ושאלו ואמ' לא תקנתיו ה"ז בחזקת טבל ואע"ג דכ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי כאן ב' מ"מ כיון שהוא מודה שלא אמר אלא לאחר לתקנו והלה אומר לא תקנתיו ה"ז בחזקת טבל גמור עכ"ל הרי דס"ל דבאיסורין נמי אם באו ב' עדים זאח"ז ומכחישי' זא"ז אמרי' כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי כאן ב' והבא אחריו ומכחישו אין דבריו של א' במקום ב' ודוקא משום שהוא מודה שלא אמר אלא לאחר לתקנו והלה אומר לא תקנתיו דהרי הוא בחזקת טבל וכ"כ המרדכי בפ' האשה רבה ע"ש אבל הרשב"ץ בתשו' ח"ב סי' כ"ט כ' דדוקא לענין טומאה דלא האמינה תורה אלא האומר נטמאה וכן לענין ע"ע דלא האמינה תורה אלא האומר ראיתי ההורג ומש"ה אם בא הוא א' הוי כב' והמכחי' הוי א' במקו' ב' אבל לענין איסורין בין לאיסו' בין להיתר ע"א נאמן וכו' וא"כ אפי' בא האוסר תחילה והמתיר אחרון הרי ככ"א או כב' כתי עדים וכו' עכ"ל וכ"כ ה' יבין שמועה די"ד ע"ד עש"ב וכ"כ מהריב"ל ח"א סי' נ"ה בשם הריטב"א דלא אמרי' בשאר איסורין כ"מ וכו' וכבר מהראד"ב בס' לח"ר סי' רכ"ט פי' כוונתו בדברי הרשב"ץ עש"ב וזה הפך דברי הריטב"א שכ'. ומ"מ בעדות אשה דנאמן ע"א דעת הריטב"א ורבו דהוי מדאורייתא כב' ואמרי' כ"מ וכו' וכ' מהרש"ל ביש"ש ר"פ האשה רבה גם בעיני דבריו משובחים מדמבעי ליה בסוגיא להא דעולא ע"ש והרמב"ם סוף הל גירושין כ' וז"ל אל יקשה בעיניך שהתירו חכמים ערוה חמורה בעדות אשה וכו' שלא הקפידה תורה על עדות ב' עדים אלא בדבר שאין אתה יכול לעמוד על בוריו ולא ע"פ העדים וכו' אבל דברים שאפשר לעמוד על בוריו שלא מפי העד ואין העד יכול לישמט אם אין הדבר אמת כגון זה שמעיד שמת לא הקפידה תורה עליו שדבר רחוק הוא שהעיד בו העד בשקר וכו' משמע דס"ל דנאמן מן התורה כמ"ש מהריק"ו