ערך השולחן אבן העזר כ

מיהמי' לה ומה תביעה י"ל עליו לכופו אפי' נתקדשה לאחר שהיא אסורה לו מס' כדאמרן היא גרמה לנפש' ולא כויפי' ליה וכו' ותהיה עגונה כל ימיה וכי הדרה ואמרה לא גרשני לאו כ"כ דהא שויא עליה ח"ד היכא דאקדשה לאחרים וכו' ואלו דברים ברורים ומי שאינו חולק עליהם עונה אחריהם אמן מפי רבי' נר"ו עכ"ל הרי דהריטב"א ורבו ס"ל דאמרה לבעלה גרשתני או נתקדשה לאחר בפניו אינה נאמנת לינשא ומשמע לכאורה משו' דבעלה מכחי' הא לא הכחישה נאמנת להתירה לינשא אבל בחי' לכתו' דכ"ג כ' וז"ל ומורי הרב היה אומר בשם אחיו שלא האמינה ר"ה לינשא וכו' והא דאמרי' בגיטין גבי שליש אומר לגירושי' וכו' וליהמנה מדר"ה וכו' משום דבעל ושליש מודי' והא דאמרי' ביבמות וכו' ה"ד קטטה שאמרה לבעלה גרשתני וליהמנה מדר"ה וכו' אלמא מדר"ה נאמנת לינשא י"ל משום דקתני מתני' אינה נאמנת משמע אינה נאמנת כלל ואם נשאת תצא מן הב' בלא גט להכי פרכי' וליהמנה ואם נשאת תהיה צריכה גט א"נ דהתם וכו' ע"ש משמע דס"ל דאפי' אין הבעל מערער כי התם אינה נאמנת לינשא לכתחי' ואפי' נשאת תצא ובפ' התקבל ס"ד כיון דהבעל והשליש מודי' נאמנת ומשני דמ"ט שהם מסייעי' לה מעיזה ומעי' ועיין בחי' הריטב"א לגיטין שם

ומ"מ נר' דדעת רי"ו דדוקא אם הבעל מערער אינה נאמנת לינשא אבל אם לא ערער הבעל מותרת לינשא ובפ' האשה שלום דלא מוקי מתני' בבעל מכחישה י"ל דס"ל לרי"ו דה"נ אפי' הבעל מכחישה גט צריכה מב' דשויה אנפשה ח"ד ומתני' קתני אינה נאמנת משמע דאינה נאמנת כלל ותצא מב' בלא גט מיהו רי"ו נתיב כ"ג כ' וז"ל האשה שהוציאה שט"ך ואין עמה גט ואמרה גרשתני ואבד גטי תן לי כתו' והוא אומר לא גרשתיך חייב ליתן לה עיקר כתו' שהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת וכו' ע"ש הרי דאפי' אמר הבעל לא גרשתיך נאמנת היא וגובה כתו' ואם לא תנשא לא תטול כתו' דלא קרי' בה לכשתנשא לאחר תטול כתו' וכו' וכן מבו בהשגות הראב"ד פ"ד מה' אישות ע"ש

(ג) חזקה אין אשה מעיזה פניה וכו' כ' מרן הב"י בשם א"ח שיש מי שאו' דהא דר"ה מיירי באיש ואשה דאתו מעלמה ואין עדות ברורה שהיא אשתו דאתיא חזקה בתרייתא ומבטלת קדמיית' דאתי מרבנן ומבטל דרבנן אבל אי ידעי' בעדות ברו' שהיא אשתו ליתא לדר"ה ואין דבריו נ"ל דהא חזקה לאו דרבנן אלא דאוריי' דהא סוקלין ושורפין על החזקות וגם כ הפוסקים והמפ' נר' שהם חולקים עליו ומש"ה דלא לישתמיט חד מנייהו לפלוגי בהכי ע"ש ונרא' דאע"ג חזקה דאוריי יש סברא לחלק בכך כמ"ש הטו' סי' קנ"ו דהאומ' י"ל בנים נאמן לפטור אשתו מן הייבום אפי' הוחזק באחים אבל אם יש עדים שיש לו אחים אינו נאמן לו' י"ל בנים להתירה וכ' מרן הב"י שכן נראה מדברי רשב"ם בפ' י"ן שכ' הכא אתא לאשמועי' דאע"ג דמוחזק לן חזקה בעלמא בלא עדים וכו' משמע בהדיא דדוקא משום דלא הוה אלא חזקה בעלמא אתיא חזקה ומרעא לה אבל אם יש עדים החזקה לא מרעא לעדים ואע"ג דאין החזקה סותרת לעדי' ואפי' יש עדים שהיא א"א יכול להיות שגרשה מכח חזקה דאין האשה מעיזה וכו' התם נמי אפי' יש עדי' שהי"ל אחים יכול להיות שי"ל בנים ואפ"ה אינו נאמן וה"נ דכוותה

(ד) כתב מהר"ם ן' חביב כ' מהר"א ן' חנניה אשה שקדשה ראובן וטענה לא קדשתני לך אלא לפ' והעדים אין זוכרים נר' דנאמן דא"א דקדשה לו לא היתה מעיזה פניה לו' לא קדשתני וחי' דאין נאמנת אלא בדבר הבא מידו לידה דאומ' שנתן לה מה שלא נתן לה מעולם אבל הכא דאינה מכחישתו אלא בדיבור שאומרת לא קדשתני חשי' כהא דשימש עמה נדה ע"ש ונר' דאומ' לא קדשתני לך אלא לפ' הוי כא"ל קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני וכן אמרי' בירוש' בר"פ האומר ע"ש והרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י סי' מ"ב על שטר קידושין חתו' בעדים וכו' כ' וז"ל ואפי' יוצא זה שטר בעדים ונתקיים ע"פ ב' עדים דעלמא מחזקי' אותו במזוייף כיון שבאו אותם ב'ו אמ' שלהם אמ' לזייף אותו וכו' ועוד דכל שלא באו עדי השטר ממש נאמנת היא לומ' שטר מזוייף הוא במיגו דאב"א גרשתני ומותרת לינשא ע"כ כאומ' לבעלה גרשתני וכדמשמע בשילהי נדרי' ובפ' התקבל ואע"ג דמגו במקום עדים לא אמרי' אי אתו עדים גופייהו דחתימה בשטר אבל הכא ליכא עדים דאימו' מזוייף הוא ע"ש ואפשר דס"ל דה"נ באומ' לא קדשתני אמרי' חזקה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה ואפ"ה היא אסו' בקרובות משום דשוויה אנפשיה ח"ד כמ"ש המש"ל בפ"ט מה' אישות ע"ש אלא דבשטר ס"ל דמדאוריי' עדים חתומים על השטר כמי שנחקרה עדות בב"ד אפי' איכא הכחשה כדעת רוב הפוסקי' וכ' הרשב"ש בתשו' סי' תקכ"ב משום דחזקה אין העדים חותמים על השטר אא"כ הם כשרים וכן חזק' על בעלי השטר שלא יחתי' בשטר אלא עדים כשרים וחזקה אין אדם טורח ומזייף וכיון דחזקה זו מדאוריי' א"צ קיום עש"ב וא"כ אפי' האשה מכחשת בעלה לא נתקדשתי לך והשטר מזוייף אין נאמנת להכחי' החזקה משום חזקה דאין מעיזה פניה בפני בעלה אלא נאמנת במגו דגרשתני

א"ק דא"כ איך נאמנת לו' מזוייף הוא מגו דגרשתני והא מ"ל בפ"ק דב"ב אי אמרי' מגו במקום חזקה או לא וכ' הר"ן דה"ד בממו' אבל בדבר איסור פשיטא דלא אמרי' מגו במקום חזקה הביא' הכנ"הג ח"מ סי' פ"ב בדיני מגו אות קי"א ע"ש וגם הרמב"ן והרשב"א והר"ן בפ' האומר משמע דס"ל דגבי איסו' נמי מ"ל אי אמרי' מגו במקום חזקה או לא באיסו' הוי לחומרא כמ"ש בס' ע"הש חח"מ סי' פ"ב בדיני מגו ע"ש וא"כ כיון דהשטר א"צ קיום מכח חזקה דאוריי' איך נאמנת לו' מזוייף הוא במגו דגרשתני דמגו במקום חזקה לא אמרי'

(ה) כתב ה' נ"מ דף רנ"ז ע"ד בשם תשו' ר"י דהאומ' לבעלה גרשתני בפניו דנאמנת דוקא בב"ד וכו' הא לא"ה אין בטענתה ממש וק"ו דאם בממו' הקל וכו' ונ"ל שצריך אותו ב"ד לשאול את פיה כיצד גירשה ולפני מי ולראות אם לעולם עומדת בדבריה שהרי בממון הקל היכא שטען הנתבע אין לך בידי כלום דקי"ל אין אדם מעיז פניו בפב"ח ועוד שמשביעין אותו ש"ה אפ"ה צריך לברר כיצד אינו חייב לו וכו' ע"ש וה' צ"צ סי' צ' באשת כהן שזינתה כשהיתה פנויה ואמרה שנבעלה לפסול לה ואח"כ חזרה בה כ' וז"ל ול"ל כיון שמה שאמרה תחי' אלו