ערך השולחן אבן העזר יט

סימן

ט"ו

(א) דין כ"ד מותר אדם באשת חמיו וכו' זה דעת הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והריטב"א והנ"י וכ' מהרי"קש בהגהותיו שכן פ' הרדב"ז ע"ש ודברי הרדב"ז הם בתשו' ח"ב סי' תרמ"ה ושם בנ"ד אסר לפי שזה אחי אשתו של חמיו הא' ויש לו בת ממנה והשיא אותה לזה ונמצא שהוא את אשתו ובעל בתו ורוצה ליקח אשתו וכיון שהוא רגיל בבית חיישי' שמא עצת זמה יש ביניהם וראיה שהרי שידכה מיד קודם שיעברו ג"ח ועוד וכו' ובכה"ג הייתי סומך על הירוש' ועל רבוותא שפס' כן אבל אין כח בידי להוציא' ומוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין כיון דאית להו אשלי רברבי לא צייתי ומ"מ לגבי הדין בעלמא יש לפסו' כדברי המקילין כיון דעיקר טעם הירוש' הוא משום מראית העין עכ"ל

(ב) ויש מי שאוסר כ' הב"ש בשם ה' צ"צ סימן מ' דאם נשא ע"פ בעל הוראה מפורסם לא תצא דלא גרע ממי' שאין להם סוף דקי"ל לא תצא ע"ש ובתשו' הצ"צ מבואר דה"ד אם ידע שיש ס' ושאל בעל הוראה אבל אם לא ידע שיש איסו' בדבר ונשא בשוגג ודאי דלא תצא וכן במי שאין להם סוף אם נשאת בטענת שסבורה שהיא מותרת לא תצא כמבו' בסי' טו"ב סל"ד ע"ש. ועוד מסיק הצ"צ שם דכיון דרוב הפוסקי' התירו לכתחי' אנן בדיעבד מקילי' במה שכבר נעשה וגם ר"ת לא החמי' אלא בשעדיין לא נשאת אפי' כבר קידשה עש"ב א"כ נר' דאפי' נשאת שלא ע"פ בעל הוראה ואפי' במזיד אין כופין אותו לגרש

(ג) כת' ה' בית דוד סי' ק"י דגם האוסר אשת חמיו היינו בחיי אשתו אבל אם מתה אשתו אין כאן מיחוש והסכים עמו ה' יד אהרן הגב"י אות ו' ע"ש

סימן

טו"ב

(א) דין ב' א"א שפשטה ידה וקיבלה קידושין וכו' וה"ה ארוסה שנתקדשה בפני ארוסה כמבו' בתשו' הרא"ש כלל מ"ד והרשב"א בתשו' סי' תקס"ח הוכיח כן ע"ש ובתשו' מהר"י ן' הרא"ש סי' פ"א על אשה המקו' שנתקדשה לאחר כ' החכם החולק שהיא מקו' גמו' מה"ת לב' ובעבור קידו' א' שקדמו אין לחוש בי בפניו היה שהוא אומ' בפני עדים אני הייתי תחת המטה בשעה שקי' יוסף וא"א שפשטה וקיבלה קידושין בפני בעלה הרי כאלו אמ' לבעלה גרשתני שנאמ' והחכמי' השיבו וז"ל ופ' רבי' דלא כר"ה וכ"כ הרשב"א וכו' א"כ קידו' ב' אינם קידו' ואפי' שקידשה בפניו וכ"ש שלא היה בפניו ואפי' לדברי החולק שכ' שהיה עומד תחת המטה מה שאינו אמת מ"מ דינא הוא בפני בעלה ממש דמי ומי שי"ל מוח בקדקדו יבין זה דזיל בתר טעמא דה"ט דר"ה משום דאין אשה מעיזה בפני בעלה וכו' א"כ כשאין בעלה הא' בפניה מעי' ומעי' ולא חלו קידו' ב' כלל וכו' ע"ש ומ"ש שפי' קידשה בפניו וכו' תימה הוא דאם קידשה בפני הא' לכ"ע מקו' לב והא דלא קי"ל כר"ה היינו בנתקדשה שלא בפניו. מיהו אם לא נתקדשה בפניו ממש כבר הוכיח הכנ"הג בח"מ סי' כ"ח הג"הט אות ע' גבי אין מקבלי' עדות אלא בפני בע"ד דאם אין העדי' מכירי' לבע"ד אע"פ שהוא עומד שם שלא בפניו מיקרי מדתנן בפ' הנשרפי' רוצח שנתערב באחרים כולם פטורים. ומפ' לה שמואל ברוצח שלא נגמר דינו שנתערב ברוצחים אחרים שנגמר דינם עסקי' רבנן סברי אין גומרי' דינו של אדם אלא בפניו פירש"י כיון דאין מכירין אותו לא הוי בפניו ע"ש וה"נ בעי' בפניו ממש וכל שאינה רואה אותו אפי' הוא עומד שם מעיזה כמ"ש החכמים אבל לא זכרו תשו' הרא"ש ופס' מרן דס"ל דאם בעלה בעיר מיקרי בפניו ומהריב"ל בתשו' ח"ג סי' ק"ד צדד דה"ד דנישאת לאחר ולא באירוסי' לבד וכן חי' מהרש"ך בתשו' ח"ג סי' ע"ש אבל מרן ס"ל דאין חי' בין נישואין לאירוסי' דאם בעלה בעיר מיקרי בפניו ואפ' דה"נ בקבלת עדות אם הבע"ד בעיר מיקרי בפניו (אה"ב עמ"ש ה' א"א זלה"ה בח"מ

שם

) (ב) הרי זו מקו' לב' וכו' ז"ל רי"ו דמאחר שהיה בפני בעלה והוא לא ערער הרי כמו שאמרה גרשתני ומרן הב"י תמה דמשמע שאם ערער אינה נאמנת והא ליתא דחזק' דאין אשה מעי' בפני בעלה אפי' באם ערער ע"ש וכ"כ הטור בסי' קנ"ב ואם היא א"ל גרשתני והוא מכחי' נאמנת שאין אשה מעי' וכו' והט"ז כ' שכן אמרי' בכתובות דכ"ב גירושי' יכולה מכחישתו ופירש"י שאם יבא בעלה ויאמר לא גרשתיך תאמר גרשתני וכו' ופרכי' ומי חציפא כ"ה והא אר"ה וכו' הרי דאפי' הבעל מכחי' נאמנת ע"ש ונרא' כיון דאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה נהי דאם הבעל מכחיש אינה נאמנת מ"מ כשאינו מכחי' נאמנת היא משום דאינה מעיזה בפניו שמא יכחישה וא"כ הול"ל דלא תצא מה"ט כמו במיתה. ושו"ר בא"ז שם שכ' בשם הרשב"א וז"ל ואע"ג דר"ה לא אמר אלא בפניו אבל שלא בפניו לא ה"ק מדאמר ר"ה שאינה מעיזה פניה בפניו ומתירי' אותה לכתחי' על סמך זה הול"ל כשלא בפניו נמי אם נשאת מיהא ל"ת וכו' ע"ש וה"נ אמרי' כיון שמתירי' אותה לינשא לכתחי' על סמך חזק' זה כשלא ערער הבעל הול"ל באם ערער הבעל נמי אם נשאת מיהא ל"ת (אה"ב עיין בתשו' הרשב"א סי' אלף רנ"ג). אבל הלח"מ פ"ד מה"א כ' דרי"ו ס"ל כדעת הראב"ד דהא דאם אמרה לבעל גרשתני נאמנת היינו לענין שקידו' תופסי' בה וצריכה גט ולא לינש' וה"ד במערער הבעל אבל אם לא ערער הבעל מותרת לב' וכן תי' בס' עזרת נשים דף ן' ע"ש ונר' שחי' כן משו' דבפ' האשת שלום אמרי' ה"ד קטטה בינו לבינה באומרת לבעלה גרשתני וליהמנה מדר"ה וכו' וכן בפ' התקבל גבי בעל אומר לגירושי' וכו' דמקשי' וליהמנה לדידה מדר"ה וכו' מוכח דמותרת לינשא משו' דאין הבעל מערער אבל אם הבעל מערער אינה נאמנת לינשא אלא דחוששי' לה וכ"כ הריטב"א בחי' סוף נדרים וז"ל מיהו הא ודאי ק' טובא ואין הדעת סובלת להתיר עבירה חמורה בדיבורה הקל משום חזקה וכו' ואם האמינה תורה מי שאמרה מת בעלי משום דמילתא דעב' לאגלויי וכו' ואין כאן מי שהכחי' היאך תהיה נאמנת לאחרים בדבר שמכחיש לה בעלה והוא דבר שאינו עשוי להתגלות אם אומר אמת משום חזק' רעועה שאינה מעיזה פניה בפני בעלה הא ודאי ל"ל וכו' הילכך נקיטי' דהא דר"ה ליתא ולא דומיא דמתני' למשנה א' לאפוקי נפשה מתותי בעלה ולמען שאם פשטה ידה וקיבלה קידושי' מאחר צריך גט ממנו וכו' ולא כייפי' ליה לגרשה דהא אם היא גרושה כדבריה הרי היא גרושה ואנן הוא דלא