ערך השולחן אבן העזר יח

(ו) הגה וכן אם נתגרשה מחמת קול וכו' מרן בב"י כ' תשו' הרשב"א על ראובן שאמ' שהוא היה שליח בנו לקדשה בפני אביה בפני ב' עדים והא' מת והנערה ואביה מכחי' אות' ואותו עד שאמ' בפני קידשה זו ודאי לא היתה צריכה גט דע"א בהכחשה לאו כלו' וכו' נר' שע"א אמ' בפני קידשה וכיון שהם מכחישי' העד ע"א בהכחשה אינו כלום וא"צ להמתין ג"ח אבל בתשו' הרשב"א ח"ד סי' ש"ד מבו' שהבת קטנה היתה ואותו העד שאמ' המערער שהיה שם בשעת הקידושין בא והעיד בתו' עדות שלא ראה ולא שמע מאותם קידושין כלום וכ' שם דאין הקידושין כלו' מכמה טעמים חדא דהאומ' לאשה קדשתיך והיא אומ' לא קדשתני א"צ גט ועוד דקטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אין חוששין לקידושי' ואפי' קיבל' קידושי' בפניו אע"פ שלא מיחה אביה כל שלא קיבלם הוא או שלא א"ל צא וקבלי קידושיך אינה מקו' ועוד מ"ש דבר זה שולח לך בני לשם קידושין לא אמ' למי הוי ידים שאינם מוכיחות ולא הוו ידים א"כ א"צ גט מחמת כל הטענות וא"צ להמתין ג"ח דלא נכנסו בכלל גזרתו של ר"מ וכו' ע"ש

(ז) דין י"א עד שיהא לוולד כד' חדש וכו' ואם הוולד חולה ואם תגמילהו יבא לידי סכנה ואין הוולד רוצה לינק מאחרת אם יש לו אב כופין אותו לרצותה במעות עד שיבריא ויגמל ואם לאו מצותו בכל ישר' ונותנים לה ממו' עד שתרצה משום הצלת נפשות ואם לא רצתה מתירין אותה לינשא ולא תגמלנו מפני הסכנה וכופין אותה להניקו דמצוה זו מוטלת עליה לבדה להחיותו ונותנים לה שכרה והכל הוא לפי אומד הרופאים שיאמ' שאם יגמל בא לידי ס' נפשות הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' שמ"ט ע"ש

(ח) דין י"ב ויוצא בגט וכו' ואם הוא ע"ה שלא ידע האיסור א"צ לגרשה אלא מפרישי' אותם זע"ז עד סוף הזמן כן הסכים מהר"י עייאש בס' בית יהודה סי' ח"י ע"ש

(ט) ואם קדש וכו' הריטב"א היקל בא' שקדש מניקת חבירו ע"מ שלא יכנוס בתוך זמן היניקה ואח"ז באו לשאול אם יכולים לכנוס בתו"ז היניקה כיון שכבר קידש ושלח בשביל הוולד וראה שהוא חזק וברי ואמ' שיוליך אותה לג' נשים חכמות ויבחנו אותו ג' ימים בלי יניקה באכי' ושתיה ואם יכול לסבול בלא יניקה מותרת מפני חשש שמא יבואו לידי מכשול ואם לא שהוא רב וגדול לא הייתי מסכי' בהתר זה אלא שכבר הורה זקן וצריך ליישב הדבר שלא כל הילדים שוים וכו' הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' שמ"ט ע"ש

(יוד) דין י"ד קודם שנתגרשה עד שיכירה וכו' התוס' בפ' אע"פ כ' דר"ש הזקן אומ' דגרוש' מותרת לינשא דלא משעבדא להניק כדתניא נתגרשה אינו כופה משום דלא משעבדא ליה ור"ת אומ' דאסו' לינשא וכו' וכ' ה' ח"ה וההיא דנתגרשה אינו כופה אותה וכו' לא תק' לר"ת דמ"מ אסור לינשא אטו לא נתגרשה ואטו מכירה דכופה אותה ע"ש וק' דא"כ היכי שרי ר"ן לבי ריש גלותא נגזו' אטו מכירה כמ"ש התוס' בד"ה ואמ' ר"ן וכו' ועיין בתשו' הריב"ש סי' תס"ג וכבר כ' ה' פמ"א סי' צ"ז דר"ת ס"ל דהתם משו' דנדרה בחיי בעלה ועלה קתני נתגרשה אינו כופה וכ"נ מדברי הרא"ש בפ' אע"פ ע"ש וז"ל הריטב"א בחי' שם גבי נתגרשה אינו כופה יש שפי' דאפי' כשלא נדרה אינו כופה גרושתו שתניק לו בניו אפי' בשכר כל שאינו מכירה והא דאמרי' במניקה שמת בעלה שחייבת להניקו עד כ"ד חדש ואסור לינשא מפני כן ולא מפלגי' בין מכירה לשאינו מכורה דוקא אלמנה וכו' אבל גרושה כיון שהבעל קיים הרי הוא נזהר וכו' וכן דעת ר"ש וכן נ"ל מדברי הרמב"ם אבל ר"ת כ' דאפי' בגרושה נמי אסו' לינשא עד כ"ד חדש וכו' והא דהכא ארישא קאי כיון דנדרה אין לו לכופה אלא כשהתינוק מכיר כיון דנדרה בעודה תחתיו שאלו נדר' אח"כ כדי שתוכל לינשא קנסי' לה שלא תוכל לינשא דאל"כ בטלה תקנת חכמי' עכ"ל משמע בהדיא דר"ש לא התיר גרו' מניקה לינשא אלא כשאין התינו' מכירה כיון שאין הבעל יכול לכופה אפי' לא נדרה אבל אם מכירה אסורה לינשא ושכן נראה דעת הרמב"ם שכ' בפכ"א מה' אישות האשה שנתגרשה אין כופין אותה להניק אלא אם רצתה וכו' בד"א שלא הניקה אותו עד שהכירה אבל אם מכירה וכו' הרי דאפי' לא נדרה אין כופין אותה להניק אא"כ הכירה ובפי"א מה' גירושין כ' סתם שלא ישא אדם מעוברת חברו ומינקת חבירו וכו' וכ' המ"מ י"מ דדוקא במניקה שנתארמלה אבל אם נתגרשה כיון שהאב קיים הוא ישתדל וכו' ואין כן דעת רבי' וכן דעת ר"א משבחא ולזה הסכים הרשב"א וכ' מיהו בגרושה דוקא בשהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם זמן הזה לא דהא אי בעיא לא תניק אותו כלל אפי' בשכר כמו שנתבאר בפכ"א מה' אישות עכ"ל הרי דאפי' לא נדרה אין כופין אותה להניק אם לא הכירה ומה"ט מותרת לינשא אבל במכירה אסור לינשא וא"כ משמע די"מ ס"ל דגרושה מותרת לינשא אפי' הכירה התינוק וכן מצאתי בס' הישר סי' תקמ"א וז"ל פי' הרב רבי' שמשון מניקה שנתגרשה ובעלה קיים נ"ל שמותרת לינשא לאחר ג"ח ודינה חלוק ממניקה שנתארמלה וכו' אבל מניקה שנתגרשה לא עלה רמי להניק את בנה שאז היא פטורה מן ז' מלאכות ותניא בפ' אע"פ נתגרשה אינו כופה להניק וכו' וא"ת הא קתני התם אם היה מכירה כופה ומניקתו מפני הסכנה הך כפייה אינה בב"ד וכ"ז שלא כפאה ב"ד מותרת לינשא וכו' עש"ב הרי דגרושה מניקה אפי' היה התינוק מכירה מותרת כ"ז שלא כפאה בב"ד וכ"כ הג"א והמרדכי ע"ש. אבל ר"ת נר' דס"ל דאפשר לא הכירה אסו' לינשא כמו אלמנה וכבר הוכיח כן ה' פמ"א שם והב"ש ס"ק ל"ח עש"ב וכן מבו' בס' הישר לר"ת סי' נ"ו ע"ש אבל הרשב"א ס"ל דאם הכירה אסו' לינשא עד כ"ד חדש אבל אם לא הכירה דאינו כופה להניק מותרת לינשא וכ' מרן הב"י ראיתי מורים עושים מעשה כדברי הרשב"א ולא מחיתי בידם כיון שיש להם אילן גדול על מה שיסמוכו דמידי דרבנן הוא וכן פ' האחרונים ושכן נוטה דעת הש"ע כמ"ש בתשו' ה' שבות יעקב סימן צ"ו עש"ב וכן הסכים הר' תורת חסד סימן נ"ז ע"ש

(יא) אם מניקה את בן חברתה בשכר אם לא הכירה הוולד לכ"ע וכו' לינשא אבל אי איכא סכנה דמכי' כופי' אותה להניקו בשכרה ה' תורת חסד שם וכ' פמ"א שם מיהו ה"ד אם אינה רוצה עוד להניקו אבל אם רוצה להניקו מותרת לינשא ה' פמ"א שם: