ערך השולחן אבן העזר יז

ובא ע"א וא"ל שזינתה והיא שותקת אם הוא נאמן כעיניו ודעתו סומכת עליו יוצא ויתן כתו' וכו' וכ' מרן הב"י וז"ל וטעמא דאמרי' בפ' האומ' וכו' א"ל שליח אשתו זינתה וכו' ומשמע דאשתו זינת' ל"ד דה"ה דא"ל אשתו נסתרה עם פ' שקינא לה עמו שהרי אלו היו ב' עדים שראוה שנסתרה עם אותו שקינא לה היתה אסו' לבעלה כאלו ראו שזינת' ממש ע"ש משמע דוקא שיש קינוי ובא ע"א וא"ל נסתרה עם אותו שקינא לה אסו' משום דאלו היו ב' עדים בסתי' זו היתה אסו' כאילו זינתה ממש אבל בעד של כיעור דאפי' היו ב' לא היתה אסו' מדינא כזינתה ממש לא יוצא והח"מ סק"ח כ' ואי מהימן כבי תרי ה"ה בעד כיעור וכו' אבל הב"ש סקי"ד כ' ע"א בכיעור אפי' אם היה מהימן ליה כבי תרי מותרת אפי' לנחשד ש"י ותשו' מהר"ם ע"ש וא"כ לא שבקי' פשיטות הני בתראי מקמי ספיקו של מהריב"ל וכה"ג כ' מהר"י תם בס' דרך תמים סי' ע' דהא דאמרי' אי מהימן לך כבי תרי וכו' הוא מדרבנן וכו' ע"ש

אבל יש להסתפק דהא קי"ל דב' עדי כיעור מצטרפי' אע"ג דראו זה אחז וכיעור שראה זה לא ראה זה כמ"ש המרדכי ופ' מור"ם וכן הסכים מרן בב"י בס"ז ובח"מ סי' ל' דבאיסו' נמי מצטרפין כמו בד"מ ע"ש וא"כ אפשר דה"נ לדידן מצטרפין עדי כיעור לענין דמצוה לגרשה לצאת י"ש ובנ"ד דע"א ראה כיעור דמנשק ומחבק אותה וממשמש במקום ערוה מצטרף עם עד האחד שראה שנכנסה לחצר והאיש לבדו בחצר וסגרה הדלת דהוי כיעור כמ"ש הרמב"ם ומרן בכלל הכיעור או שנכנסו זה אח"ז וסגרו הדלתות וכו' ול"ד שנכנסו זה אח"ז אלא דה"ה אם היה אחד בפנים ונכנס האחר כמ"ש המבי"ט ח"א סי' רפ"ז והביאו הכנ"הג הגב"י אות ר"א ע"ש ואף שהמבי"ט כ' שם דה"ה שלא ראו הם העדים אבל אם ראו הם העדים לא כבר כ' הכנ"הג שזו קולא יתירה ע"ש ואפ' דגם המבי"ט לא סמך ע"ז רק בצירוף טעמים אחרים מיהו אפש' הא דכ' המרדכי ומור"ם דב' עדי כיעור מצטרפין ה"ד למ"ד דמוציאין אותה מבעלה אבל לדידן דעדי כיעור אינה אסו' לבעלה אלא לצאת י"ש מדרבנן אפש' דדוקא בב' עדי כיעור בב"א אבל ב' עדי כיעור דראו זה אח"ז ומה שראה זה לא ראה זה א מצטרפין והח"מ סק"ג כ' או שראוהו מנשק וכו' יש להסתפק אי מיירי ג"כ בנסתר' ושהתה כדי טומאה והעדים באו ומצאו דבר כיעור דחיישי' שמא קודם שבאו העדים נטמאת אבל אם לא נסתרה או לא שהתה כדי טומאה דברי שלא היה עכשיו טומאה לא חיישי' שמא בפעם אחרת נטמאה ע"ש וכבר כ' הב"ש סק"ד ומהר"י עייאש בס' בית יהודה חא"ה סי' י"ט שכ"נ מל' הרמב"ם פכ"ד מה' אישות דה"ד כשנסתרה שיש לחוש שהיתה שם עבירה ע"ש וכן דעת המבי"ט ח"א סי' רפ"ז עש"ב וא"כ בנ"ד ע"א שראה מנשקים זא"ז וממש' דבר כיעור שלא בבית הסתרים דודאי לא היה שם טומאה אינו כלום

(ד) והיו לו בנים ממנה וכו' דעת הרי"ף והרמב"ם היינו בנים מן הנטען וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל ל"ב אם אין ברים מנטען אע"ג דיש בנים מן הא' תצא אבל הרמ"ה בתשו' בשמים ראש סי' קצ"א כתב דהרי"ף לא בא למעשה שאם יש לה בנים מבעל מוציאין מן הנטען דהא כ"ש שהלעז על הראשונים וכו' ויש לדברי הרי"ף ראיה וכו' ע"ש

(ה) וי"א וכו' מוציאין אותה אפי' מבעלה וכו' משמע דאפי' בעידי כיעור דמנשקים זה את זה וכו' אבל בתשו' בשמים ראש סי' רי"ב כת' דאפי' למ"ד דמוציאין בעידי כיעור ה"ד כההיא דרוכל ואשה חוגדת וכו' אבל חיבוק ונישוק לא ואפי' ראו העדים חיבוק ונישוק ונשתהו הם בחדר נעול כמו שעה לא אמרי' שהיו מזנין דאימור לפריצותא הוא שנשתהו עש"ב

(ו) דין ח' כל היכא שהתרו בו וכו' משמע אפי' הנטען על השפחה וכו' והב"ח פ' בדבר דליכא חשש איסור אלא משום לזות שפתים אין מוציאין וכו' וכ' הב"ש להמעשה נר' דיפה פ' דהא הריב"ש דהוא בתרא הכריע לקולא ע"ש וכ"כ הרדב"ז בתשו' ח"ג סי' תק"א וז"ל והוי יודע שמ"ש הר א"ש ומ"ש הרשב"א מהירוש' שאם עבר על התראת ב"ד מוציאין דוקא בעד המביא גט או עד שמעיד שמת בעלה אבל חכם שהתיר או הנטען על השפחה וגוי או עבד הבא על בת ישראל השנויים במשנה אפי' עברו על התראת ב"ד אין מוציאין מידו תדע וכו' וכ"כ עוד על א' שרצה לקדש גרושת חבירו תוך ג"ח והתרו בו שלא יקדש ועבר וקדש וכו' אע"פ שעבר על התראת ב"ד אין כופין אותו לגרש ול"ד כלל להנך דהיינו שליח שמביא גט וכו' אבל הנך אית בהו חשש א"א וחמירי טפי וחיישי' שמא עיניו נתן בה ותקפו יצרו ועבר על התראת ב"ד וכו' אבל בנ"ד אין עיקר איסור חמור וחששה דרבנן בעלמא היא כדי להבחי' וכו' ע"ש ועיין בסי' י"ג בב"ש ס"ק ט"ו

סימן

י"ג

(א) דין א' עד שתמתין ץ' יום וכו' אשה שמרדה על בעלה והלכה לבית אביה ואח"כ גרשה בעלה צריכה להמתין ץ' יום לא פחות אפי' יום וכו' הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' רס"ד ושם דקדק מל' הרמב"ם דהבחנת וזרע באשה הראויה לילד מדאורייתא ושאר הנשים גזרה דרבנן ע"ש ועיין להב"ש

(ב) אם היא נדה ובטרם עברו ימי נדתה כלו לה צ' יום אין ס' לדעתי שכל המתירים לישא לכתחילה בימי נדתה אף זו מותרת דאין חוששין שיבא על הנדה וכו' תשו' בשמים ראש סי' של"ז ע"ש

(ג) אין סומכי' על שפעת דם לענין הבחנה וכו' תשו' בשמים ראש סי' של"ח ע"ש

(ד) דין ג' צריכה להמתין וכו' אבל אין צריך להמתין יותר דלענין מעוברת חבירו לא חיישי' שמא זינתה עם אחר אם ב' מודים דממנו נתעבר' כדאית' בסי' ד' דבאיסו' דרבנן לא חיישי' שמא זינתה עם אחר ג"כ הב"ש וכ"כ ה' צ"צ סי' ק"ד וה' עבודת הגרשוני סי' א' ובתשו' בשמים ראש סי' קל"א וכ"כ ה' בית יהודה ח"א חא"ה סי' ל"א אלא שכ' דדוקא בדלא דיימא מעלמא אלא מיניה ע"ש. וכ' ה' זכרון יוסף חא"ה סי' ב' דאם כפר בתחי' ולבסוף הודה לא ישאנה עש"ב

(ה) דין ט' י"א שצריכה ג"ח מהגט הב' וכו' עיין בב"י שכ' תשו' הרשב"א והיא בתשו' ח"ד סי' כ"ג ומבו' שם דאע"ג דקי"ל כשמואל דמונין מיום כתי' הגט הכא אין מונין אלא מהגט הב' ע"ש.