ערך השולחן אבן העזר טז

אומדנא דמוכח הוא דלא גירש אלא על דעת כן כההוא דזבי' ארעתא אדעתא למיסק לא"י וכו' אבל לר"מ דלית ליה דמכלל הן אתה שומע לאו ובעי תנאי כפול ה"נ אע"ג דאיכא אומדנא דמוכח טפי בעי תנאי כפו' דכ"ז שלא כפל תנאה לר"מ הרי היא כאלו לא אמ' כלו' אבל בכפלי' לתנאי' סגי ולא בעי שאר דקדוקי התנאי כמו הן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה כיון דאיכא אומדנא דמוכח וכו' ע"ש מבו' דס"ל דגילוי דעת כה"ג בשעת גירושי' מהני משום דאיכא אומדנא דמוכח דלא גירש אלא על דעת כן כההוא דזבי' נכסיו אדעתא למיסק לא"י דאם פי' בשעת המכר שהוא מוכר כדי לעלות לא"י הוי כמוכר ע"ת וא"כ לר"מ דקי"ל כוותיה אפי' בממו' דבעי' תנאי כפו' ה"נ אפי' אמ' שמוכר כדי לעלות לא"י כל שלא כפל תנאו לא אמ' כלום מיהו דעת הרמב"ם דס"ל הכא דסגי באמירה ואפי' לא כפל לתנאו יכול לבטל התנאי וכ"כ הטור בשם הרמ"ה ע"ש בב"י נר' דס"ל אע"ג דאוקמוה לחכמים דאמרי גבי אילונית יחזיר כר"מ דבעי' תנאי כפול והכא בבלא כפליה מ"מ ר"י פליג וס"ל כיין דאיכא אומדנא דמוכח דלא גירש אלא על דעת כן סגי באמירה דומיא דההוא דזבין נכסיו על דעת למיסק לא"י וההוא דזבי' ולא אצטריכו ליה זוזי דמשמע בגמ' דאפי' לא כפל לתנאה גילוי דעתיה הוי כתנאי ופ' כר"י וכ"כ בפיה"מ דהל' כר"י ע"ש וכ"כ המ"מ דהלכה כר"י מדאמרי' מאן חכמי' ר"מ כלומ' ר"מ ור"י הל' כר"י ע"ש וכ"כ הראב"ד בס' תמ"ד סי' רל"ט ע"ש

ושו"ר למהרש"ל ביש"ש בפ' השולח סי' ע"א שכ' דר"י ס"ל כיון דהוי לעז אפי' לא כפל איכא לעז עש"ב ול' הרמב"ם שכ' ואלו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי מגרשה ונמצא דמגרש ע"ת ולא נתקיים שנמצא הגט בטל למפרע וכו' מבו' דס"ל דיכו' לבטל הגט דהוי כתנאי גמור וז"ל רי"א וק' היכי אמרי' משום גילוי מילתא בלא תנאי מפורש מבטל גיטא והא קי"ל כאביי דאמ' גילוי מילתא לאו כלום הוא תשו' היכא אמרי' דלאו מילתא היא ה"מ כד אתייהב מעיק' בברירות ובתר הכי בעי לבטל ע"י גילוי דעת וכו' אבל הכא מעיקרא מכי יהבה ניהליה גלי דעתי' דע"מ כן יהביה ניהליה משום ש"ר או משום נדר אפי' אביי מודה דמילתא הוי ומצי למיטען היום ומחר דהכי הוה דעתאי ולבטולי גיטא וכו' והביאו ה' יד אהרן ע"ש הרי דס"ל דהכא הוי גילוי דעת בתנאי ויכול לבטל הגט. והרא"ש בתשו' כלל מ"ה והביאו הטור סימן קמ"א כ' וז"ל ראובן מינה שליח להולך גט לאשתו בכ"מ שימצאנה ואמ' לשליח אם תאבה האשה ללכת אחריך ולבא אלי אקיימנו ואם לא תאבה פטור אותה בגט והשליח הביא' עמו לאשפילייא והוא מקום שנמסר בו השליחות ובבואם שמה השליח והאשה כבר הוחזק ראובן בדרך והאשה תובעת שיגרשנה וכו' הגט כשר לגרש בו ואפי' אם היה עדיין ראובן באשפילייא כשבא' שם האשה והשליח ולא רצה ראובן להתפייס עם אשתו היה יכול השליח ליתן הגט כי לא הטיל תנאי במינוי השליחות שיתבטל אם תבא האשה לאשפילייא אלא דברים בעלמא אמ' אם תבא עמך אקיימנו וגילוי דעת בגט לאו מילתא הוא וכו' עכ"ל הרי אפי' ג"ד בשעת נתי' הגט לאו כלו' הוא. ומ"מ נר' דהכא דעת הרמב"ם והרמ"ה דגילוי דעת הוי כתנאי גמור ויכול לבטל הגט משום אומדנא דמוכח דלא גירש אלא על דעת כן וכמ"ש מהר"ם אלשיך סי' ע"ה האריך ע"ש

סימן

י"א

(א) דין א' הואיל ונאסרה על בעלה בשבילו וכו' וכן אם הודית שזינתה אע"פ שאינה נאמנת לאסור עצמה על הבעל כבר עשתה עצמה ח"ד על הנטען ואסורה היא עליו וכו' הרשב"ש בתשו' סי' ר"ח ע"ש וכ"כ מהר"ץ אשכנזי סי' ק"ן ע"ש

(ב) הגה וה"ה אם נאסרה בשבילו לבעלה אסורה לו כ' הב"ש דה"ק אם בעלה כהן וישראל בא עליה באונס אע"ג דאונס בישראל מותר הואיל וע"י ביאת אונס זה אסרה לבעלה אסורה לבועל ע"ש ונר' דאם בעלה ישראל ואנסה הבועל כיון דלא נאסרה בשבילו לבעל אם מת הבעל מותרת לבועל וכן מוכח בהדיא בפ"ק דכתו' דף ט' וכ"ת מעשה שהיה מ"מ לא אסרוה התם אונס הוה א"כ ה"א כס' א"ז שם משום דאפי' ידע אוריה בכך לא נאסרה עליו באונס וכ"ז שאינה אסורה לבעל אינה אסורה לבועל ע"ש א"כ אם בא עליה בצנעה אפי' לא נודע לבעל כיון דאם ידע היתה נאסרת עליו אם מת הבעל אסורה לבועל ודלא כס' המק' שם וכ"כ מהריט"ץ סי' ק"ל ע"ש וה"ה באשת כהן שנאנסה דכיון דאם נודע לבעל נאסרת עליו בשבילו אסור' ג"כ לבועל אבל דעת הרשב"ץ שם נר' דה"ד אם נודע כגון שיש רגלים לדבר נאסרת לבעל ואסורה לבועל עש"ב

(ג) אם הוציאה בעלה בדבר מכוער וכו' על האשה שבא ע"א ואמ' שראה נתייחדה עם איש אחד וגם בא ע"א והעיד שראה אותו האיש יושב בבית עם האשה בבית אמה וצחוק ביניהם ומחבק אותה וגם ממשמש בדדיה ובמקו' ערוה והיא ג"כ נשקתו והאיש והאשה כחשו אותו נר' פשוט דאשה זו מותרת לבעלה דקי"ל כרוב הפוסקים דאין האשה נאסרת על בעלה אלא בעדי טומאה ממש וכמ"ש מרן ושאר אחרונים ואפי' למ"ד דמוציאין אותה מבעלה בעידי כיעור ה"ד בב' עדי כיעור אבל ע"א בדבר כיעור לא כלום הוא וכמ"ש מור"ם אלא דמוהריב"ל בח"ב סי' ן' וס' בע"א דכיעור אם הבעל מאמינו וסומך עליו אם מצוה לגרשה לצאת י"ש כמבו' בסי' קט"ו בע"א שזינתה דאם מאמי' וסומך עליו חייב להוציאה אבל יתן לה כתו' והכנ"הג בסי' קט"ו הג"הט אות כ"ב כ' מצאתי בתשו' כ"י למהר"ם אלבלידה שכ' דמהר"ם בתשו' דנתנו נעבור חלוצים בתחי' כ' דבעד של כיעור אפי' בבא לצאת י"ש אינו חייב להוציאה ובסוף התשו' כ' דחייב להוציאה והעלה דמ"ש בסוף התשו' הוא בנ"ד שלא ילדה עד יב"ח ע"ש ולא זכר שכן כתב מהר"ם מלובלין סי' פ' וסיים שם דגם לדעת הרמב"ם ומרן דמדמה כיעור דנסתרה עמו לכיעור החוגרת בסינר וכו' או שהיו יוצאים ממקום אפל ובכולם כ' אם ירצה הבעל להוציאה וכו' ונאמ' דה"ה בע"א שנאמ' עליו אם רצה להוציא יוציא זו סברא רחוקה היא דלא אמרי' כן אלא במקום שאם היה האמת כן היתה אסו' על הבעל אז חייב לצאת י"ש ע"ש וכן משמע מל' הטור סי' קע"ח וז"ל בא ע"א והעיד שנסתרה עם אותו שקינא לה עליו ושהתה כדי טומאה. אם הוא נאמן ודעתו סומכת עליו יוצא ויתן כתו' וכו' לא קינא לה