ערך השולחן אבן העזר קסט

לבין בעלה כצ"ל

ע"ג שו' ג' בח"ג סי' ת"ט כצ"ל

שו' ד' תתן עיניה בגירושי' ותאמר לא"י אני עולה כצ"ל

דף ל"ו ע"א שו' י"ט חרם דגמ"ה כצ"ל

ע"ד שו' ל"א וה"נ איכא למימר דלא חיישינן כצ"ל

שו' מ"ט ממון שחייב לה כצ"ל

דף ל"ז ע"א שו' מ"ה והרמ"ה כתב שראה בתשו' הגאונים דה"ה בגרושה כצ"ל

ע"ג שו' ב' אף על פי שנכתבים בשטר הכתו' כצ"ל

שו' ל"ח דעת רש"י והרע"ב שם כצ"ל

ע"ד שו' ל"ג אבל לא ראו דהרא"ש כצ"ל

דף ל"ח ע"א שו' ח' אם הבעל לוה מא' אחר שנתן כצ"ל

שו' מ"ג ודברי הרמ"ה בפ' ח"ה כצ"ל

ע"ג שו' י"ט הרשב"ש סי' שפ"ו כצ"ל

שו' ך' דאף עבדים דינם כן כצ"ל

שו' מ"ב סי' תר"ז כצ"ל

ע"ד שו' ג' דלא שייך שבח. בית אביה אלא באשה כצ"ל

שו' ו' ולמר מזה דאם נתנו לה כצ"ל

שו' נ"ג וא"ת א"כ ארוסה נמי כצ"ל

דף ל"ט ע"א שו' ל"ג דאם עמד א' בין אב בין אדם אחר כצ"ל

שו' נ"ג הראוים לירש ממנה כצ"ל

ע"ב שו' מ"ד אין חייבי' בקבורתה כצ"ל

שו' מ"ז א"כ מתני' כצ"ל

שו' ן' אבל פסקי התוס' כתבו כצ"ל

שו' נ"ד וכתב הר"ב בא"ז שם כצ"ל

ע"ד שו' מ"ג וז"ל מהריק"ו שרש פ"ד כצ"ל

ע"ג שו' ל"ד דבסי' ק"ה כצ"ל

ע"ד שו' ל"א משעת נתינה ונ"מ דאם כצ"ל

דף מ"ד ע"א שו' מ"ח דחיישינן לקנוניא או"ד כצ"ל

ע"ב שו' ה' דין י"ג כצ"ל

שו' ח' והיא כותבת לו התקבלתי כצ"ל

שו' מ"ב ס"ל דמכרו בטל כצ"ל

שו' מ"ג וכתב הריב"ש סימן ת"ן שכן עיקר כצ"ל

שו' נ"ג אם הוציא לזולתי ההקדש כצ"ל

דף מ"ה ע"א שו' ל"ז דהא קי"ל ב"ח קונה משכון כצ"ל

דף מ"ו ע"ג שו' ל"ה כגון זו טועני' כצ"ל

דף מ"ז ע"ב שו' י"ד מדלא קאמר דיהיב ליה כצ"ל

שו' כ"ו וכתב לנשואה כל נכסיו כצ"ל

ע"ג שו' כ"ד שראוי ליורשו כצ"ל

שו' מ"ב ראוי לירש כצ"ל

ע"ד שו' נ"ד בחזקת היורש הבא לירש הוא כצ"ל

דף מ"ח ע"ד שו' ל"ב ודברי הרמב"ן הם כצ"ל

דף מ"ט ע"א שו' ל"ז ומלוה הוא דקבעי למיטרף מיניה כצ"ל

דף ן' ע"א שו' ו' הא דמייתי' ת"ש כצ"ל

שו' כ"ט ועוד דהא רבי יוחנן כצ"ל

דף נ"ב ע"ד שו' י"ד וכ"כ מהר"ש דוראן בספר חוט המשולש כצ"ל

דף נ"ג ע"א שו' י"ח וכ"כ הרשב"א בתשובה הביאה מרן הב"י בסימן ע"ז וז"ל. ולענין מ"ש אם צריכה להראות כתובתה לפני ב"ד כשתובעת מזונות אלו מבעלה מסתבר' שא"צ להראות שהרי יושבת תחת בעלה וחזקה של זו שיש לה כתוב' ומזונות עד שיטעון הבעל בריא שמכרה או מחלה לו כתובתה ולא עוד אלא אפילו מכרה או מחלה כתובתה לבעלה יש לה מזונות בחייו דע"כ לא אמרו המוחלת כתוב' לבעלה אין לה מזונות אלא מזונות שלאחר מיתה ומן היתומים לפי שהם מתנאי כתוב' אכל מן הבעל אית לה שאין מזונות אלו מתנאי כתובה אלא מדאורייתא ואף רש"י כן פירש לפיכך עד שיביא הבעל ראיה שמחלה לו המזונות בפי' חייב ואפילו במזונות שעברו אם לא טען בבריא אין טוענים לו וכו'. וכ"ש במזונות העתידי' שאינו נאמן עד שיביא ראיה וכו' ואף הרי"ף כן כתב בתשוב' שהבעל שאמר לאשה התפסתיך צררי אי נמי אתה מחלת לי מזונות אינו נאמן והיא נאמנת בלא שבועה עכ"ל כצ"ל

ע"ג שו' ל' וכי תימא היא גופא מנ"ל כצ"ל

דף נ"ד ע"ב שו' ב' אם היא מודה כצ"ל

ע"ד שו' יו"ד להעמיד הירושלמי כצ"ל

דף נ"ה ע"ב שו' מ"ג בשם תר"י דה"ד באשת אב כצ"ל

דף נ"ו ע"א שו' יו"ד דהוי להחזיק כ"ש באונות ושטרות כצ"ל

דף נ"ז ע"ג שו' ל"ב וכן כתב הר' פני יהושע שם כצ"ל

דף נ"ט ע"ב שו' כ"ו דגם במכר אפילו בלשון העדים כצ"ל

ע"ד שו' ל"ז הרי דנוטל המתנה ונוטל חובו ואם כצ"ל

שו' נ"ו מבלי שתשבע על כתובת' כצ"ל

דף ס' ע"א שו' ל"א אבל אם מתה כצ"ל

ע"ד שו' ל"ד בחיי בעלה וזה ידוע ואחר מות בעלה כצ"ל

דף ס"א ע"ב שו' ל"ה אין טועני' אות' ליורשי' מיהו התוס' בשבועות כצ"ל

דף ס"ד ע"ד שו' אחרונה חזקה זו להוציא ממון כצ"ל

דף ס"ה ע"ג שו' מ"ה תמהו מפני ששניהם ס"ל כצ"ל

דף ס"ח ע"ב שו' מ"ב ועיין בספר ערך השלחן ח"מ סימן ק"ד כצ"ל

דף ס"ט ע"א שו' כ"ח ועיין להט"ז שהקשה על דברי ראב"ן הללו וז"ל דמ"ש דהמתנת קיימת מצד מצוה לקיים דברי המת ק' הא קי"ל בח"מ סימן רנ"ב דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא בהשליש עכשיו ביד