ערך השולחן אבן העזר קע

שליש אותו דבר ע"ש. ולק"מ דהרי הר"ן והריטב"א בפרק קמא דגיטין דחו דברי ר"ת מדתניא בתוספתא דב"ב תנתן שדה פ' לפ' וכו' כופין את היורשי' לקיים צואת המת אלמא אף על פי שלא הוציא דבר מרשותו מצוה לקיים דברי המת עיין שם וכבר כתבתי בספר עה"ש ח"מ סי' רנ"ב דברי הרמ"ה בפרק מי שמת סימן צ"ד דסבירא ליה דגבי שכ"מ אפילו לא מסרן לשליש אמרי מצוה לקיים דברי המת כדי שלא. תטרף דעתו עליו ואפשר דגם ר"ת ור"י לא אמרו אלא בבריא ומה שהכריחו מדאמרינן דברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דת"ל משום מצוה לקיים דברי המת אלא דבעינן שהוא ביד שליש היינו אי לאו ה"ט אבל השתא דתקנו דברי שכ"מ ככתובים וכמסורי' דמו ה"נ אמרינן מצוה לקיים דברי המת אפילו אינו ביד שליש מה"ט כמו שכתב הרמ"ה וכן ראיתי בתשובת מהרימ"ט חח"מ סימן צ"ג שכן נראה דר"ת לא הצריך שיהא מושלש ביד שליש מתחלה לכך אלא בבריא וכו' עיין שם באורך. ואם כן ראב"ן דמיירי בצואת שכ"מ קיים דבריו משום מלד"ה אפילו לא יצאו מרשותו גם מה שתמה הט"ז על ראב"ן שכתב דאפילו לא צוה נותנו לו כדתנן בפרק הכותב מי שמת וכו' דהא היה לו פקדון ביד אחר וכו' ופיר' רש"י אף על גב דלא משתעבד מטלטלי דיתמי לב"ח ולכתובה הכא דלאו ברשותייהו מנחי סבירא ליה וכו' משמע אלו הניח קרקע אין ליורשי' בהם כלום נגד ב"ח וכתובת אשה. ועכשיו אחר תקנת הגאונים והוה מטלטלי משתעבדי כמו הקרקעות כל זמן שהם בני חורין עיין שם לק"מ דדברי ראב"ן הם לדינא דמטלטלי דיורשי' לא משתעבדי וכמ"ש ראב"ן דף קל"א וז"ל מי שמת והניח אשתו וב"ח ויורשים והיה פקדון או מלוה ביד אחרים ינתן הכל ליורשי' שאשה וב"ח לא יפרעו אלא בשבועה וכל זמן שלא נשבעו אין להם לא במלוה ולא בפקדון כלום אבל היורשים שאין צריכים שבועה מיד כשמת האב היה בחזקתם והאשה וב"ח דינם עם היורשים והיורש לא יתן להם כלום דמטלטלי נינהו ומטלטלי לב"ח לא משתעבדי ואפילו לר"נ דאמר מנין לנושה בחבירו מנה שמוציאי' מזה ונותני' לזה הכא מורה דלא יוציאו מן הלוה לתת למלוה של מת משום דמיד כשמת הוו להו ליורשים וכו' ואם תפס ב"ח מטלטלי מחיים דאבוהון שיש עדים שתפסו בחובו בעוד אביהם קיים או תפס בלא עדים או שהיו בידו פקדון בלא עדים מגו וכו ע"ש

שו' ל"ב והיא שותקת כתבו הראשונים דשתיקה כצ"ל

ע"ב שו' י"ט דאי בבריא איבעי' לן בתר הכי כצ"ל

דף ע"א ע"ג שו' י"ט אין לבנים כח כיון שעדיין כצ"ל

דף ע"ב ע"ב שו' י"א שהבן שלה יטול כצ"ל

שו' כ"ב דבשלמא אשה רמיא עלה כצ"ל

ע"ג שו' ה' והרב כנה"ר ר ר"י אות ז' תירץ ונ"ל כצ"ל

ע"ד שו' מ"ב וכן כתב בעה"ע דף ע"ז כצ"ל

דף ע"ו ע"ב שו' ל"ו שכתב וז"ל איבעיא להו אשתו כצ"ל

ת"ו ש"ל ב"ע