ערך השולחן אבן העזר קסח

דף י"ט ע"א שו' מ"ו דהיא אסורה בקרוביו איצטרי' ליה דס"ד דוקא ברישא דאשה לאו בת עדות הוא אסור בקרובותיה אבל איש דבר עדות הוא אימא דנאמן עליה ומותרת בקרוביו קמ"ל כצ"ל

ע"ב שו' ל' בשם רש"י ע"ש ודברי רש"י הם בע"ז דף נ"ד ובחולין דף ד' כצ"ל

שו' ל"ה וכו' ע"ש אבל הרמב"ם בפ"ח מהלכות מ"א שכתב כל מאכל שאסור בהנאה אם נהנה ולא אכל כגון שמכר או נתן לגוי או לכלבים אינו לוקה ומכין אותו מכח מרדות והדמים מותרים נראה דסבירא ליה דגם הוא מותר ליהנות מהם לכתחילה. וכבר כתב הר"ן בפרק קמא דחולין וז"ל אבל הרמב"ן כתב דאפילו לדידיה אם עבר והחליפ' מותרים כיון שאין תופסים דמיהם לפי שכיון שלא הי"ל רשות להחליפ' ואיסורי הנאה הם דמיהם וחילופיהם אינו אלא כגזל ביד המוכר וכשהוא נהנה בהם לא מאיסורי הנאה הוא נהנה אלא מגזל שבידו וכדגרסינן בירושלמי עלה דההיא דמכרן וקדש בדמיהם וכו' ומה שהקשה רש"י דאם כן מצינו דמים לחמץ בפסח לא קשיא דודאי אין לאיסור הנאה דמים כלל שהרי אין לו בהם כלום ואינו יכול למוכרם הילכך האוכל אותם אינו מזיק לו כלום דהא עומדים לישרף הם אלא שאם מכרם הוא מותר בדמיהם וכטעם הירושלמי וכן כת' הרמב"ם שהדמים מותרים עכ"ל. וכ"כ הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בחי' בפ' הא"מ עיין שם. והריטב"א בחי' לחולין כ' וז"ל דמ"ש דלדידיה אסור כן הוא דהכי אסקינן בנדרים בההיא דא"ל מהו בחילופי' של איסורי הנאה ואתי' למפשט מדתנן מכרן וקדש בדמיהם מקודשת דס"ד דקדש לאו דוקא ולכתחילה נמי שרי לקדש אלא דנקט לה אגב דקתני מכרן בדיעבד דלכתחלה אסור למכור ודחי' דדילמא ה"מ דיעבד וקדש דוקא קתני אבל לכתחלה לא וכיון דדחינן לה ולא איפשטא בעיי' ואיסורא דאורייתא הוא ולחומרא וכו' עיין שם. ותמהני דהא דמדאורייתא מותר אף לעצמו דאין לך איסורי הנאה תופס דמיו אלא ע"ז ושביעית וכבר כתב הריטב"א עצמו שם וז"ל מיהו עיקר דינו אמת כדפירש רש"י וא"ת כיון שאין תופס דמיו וחליפיו למה הן אסורי' אף לדידיה וי"ל דהא איסור' דרבנן הוא וכו' ע"ש

ע"ג שו' ח' ודעת מהרח"ש כצ"ל

שו' מ"א וכ' הטור סי' קמ"א כצ"ל

ע"ד שו' ג' ונקט חמשים כצ"ל

שו' ח' ונקט ששוה חמשים כצ"ל

שו' י"ח א"ל בכל דהו בעי' דקייץ כצ"ל

שו' ל"ג הרב קרית מלך רב ח"א דף ס"ו נסתפק כצ"ל

שו' מ"ז לכ"ע מצטרפי' כדמוכח בפ"ק דקידושין כצ"ל

דף ד' ע"א שו' מ"ד ומהר"ם בתשובה שם כצ"ל

ע"ב שו' ד' והיא כסתה פניה כצ"ל

שו' כ"ז שורת הדין דאינה מקודשת כצ"ל

ע"ג שו' י"ב דצריך חליצה או יבום כמו שצריך גט כצ"ל

ע"ד שו' כ"א והביאו ראיה מהתוספתא דתני התם כצ"ל

שו' מ"ג כבר הרב זקן אהרן סימן מ"א תירץ כצ"ל

שו' ן' בתשו' ח"ב סי' תקל"ז כצ"ל

שו' נ"ג כמי שנחקרה עדות כצ"ל

דף כ"א ע"ב שו' י"ב סימן קמ"א סק"ע כצ"ל שו' י"ד כיון שהשליח מכחישה אפילו לא נתקיים כצ"ל

ע"ג שו' מ"ב מיהו איכא למימר כצ"ל

ע"ד שו' כ"ח שהמצעות מתקרבות כצ"ל

דף כ"ב ע"א שו' יו"ד ולא יוכל להקנות כצ"ל

ע"ב שו' י"ח ומהר"י מינץ סי' י"א כצ"ל

שו' ל"ח וכבר כ' ה' שמחת י"ט כצ"ל

ע"ד שו' מ"ב מדקתני מתני' כצ"ל

דף כ"ג ע"כ שו' כ"ב דאם טען משטה הייתי א"ל כצ"ל

שו' מ"ו או ישלם וכן הסכימו התוס' והרשב"א בחי' שם ה"נ בהודאה בפני עד אחד צריך לישבע להכחישו או ישלם אבל גבי קידושי' כצ"ל

ע"ד שו' מ"ה וכתב הסמ"ע והש"ך שם כצ"ל

דף כ"ד ע"ג שו' ן' דאפילו שני העדים לא ראו האשה כצ"ל

ע"ד שו' ך' דלא אמרינן שתיקה כהודאה דשויא אנפשיה ח"ד התם משום דלא היה לו לידע אבל הכא ודאי שתיקה כהודאה שנתקדשה כצ"ל

דף כ"ה ע"א שו' ל"ז ועדותם עדות להחזיקה לא"א כצ"ל

ע"ד שו' מ"ג וכ"כ מהריב"ל כצ"ל

דף כ"ו ע"ג שו' ד' ואצ"ל במכות ובגלות כצ"ל

שו' י"ב שאין לדון בעדות שבשטר כצ"ל

דף כ"ז ע"ג שו' כ"ב אפילו לקידושי' דחשוד הוא כצ"ל

דף ל' ע"ב שו' י"ד דלא גמר להקנות אלא בקנין כצ"ל

שו' מ"ג ואם בנידון דידן אפילו אין יפוי בקנין כצ"ל

דף ל"א ע"ב שו' י"ט לשון תורה עיין שם ואם כן נראה דהפוסקים סבירא להו כיון דלא נתברר לנו אם חדש העיבור בכלל שנה בלשון בני אדם או לא הולכין אחר לשון תורה דשנה סתם כצ"ל

דף ל"ג ע"ב שו' כ"ו אבל בתרי ספיקי שריא אף ע"ג כצ"ל

ע"ג שו' מ"ו בתולה שלימה נבעלתי או בשותקת כצ"ל

שו' נ"ד שנבעלה קודם קידושי' אי נמי בשותקת כצ"ל

ע"ד שו' ה' דכיון דמוכת עץ לא שכיח כצ"ל

דף ל"ד ע"ג שו' מ"ח טוען הנחתי לה מזונות או אמר ממעשה ידיה כצ"ל

דף ל"ה ע"ב שו' ל"ז דאפי' אין גורמין קטטה בינה