ערך השולחן אבן העזר קסה

בגוף הדבר דומיא דבני גד ובני ראובן ואם כן בע"מ שאני כהן וכו' דתנאי בגוף הדבר לא בעי' משפטי התנאי' ועוד אפשר דס"ל לרשב"ם דבתנאי דשלעבר לא בעי' משפטי התנאי' כמ"ש ה' משנה למלך בפ"ו מהלכות אישות דאפשר דה"ד בתנאי דלהבא וה"ט דאמרינן דאין התנאי שיבא אחר המעשה יבטל המעשה אא"כ הוא כתנאי בני גד אבל תנאי דלעבר דבאותה שעה נתברר אם נתקיים המעשה או לא א"צ למשפטי התנאי' ומה שהקשה מפ' האומר דפריך לר"מ מקראי דסוטה אם לא שכב וכו' ע"ש נ"ל דלק"מ דר"מ גם באו' ע"מ דהוי כמעכשיו ס"ל דבעי' תנאי כפול כמ"ש הרמב"ם בפירו' המשנה שם וכ"כ ראב"ן בספרו דף קל"ה ע"ב וכן הוכיחו התוספות והרא"ש והר"ן בפרק מי שאחזו ע"ש. ומשום הכי פרכינן לר"מ מסוטה אבל אנן דקי"ל כרבנן דבע"מ ומעכשיו א"צ תנאי כפול ה"ה בתנאי דלעבר ושוב ראיתי לה' דברי אמת בסוף קו' א' שכ"כ עש"ב. וא"כ אפשר דרשב"ם ס"ל הכי וגבי כסבור שהיא כהנת וכו' אם פיר' דבריו הוי תנאי אף על גב דלא כפל תנאו משום דתנאי דלעבר הוא וה"נ בע"מ שיהא חכם וכו' א"צ תנאי כפול מה"ט דהוי מקח טעות בגוף הדבר או משום דהוי תנאי דלעבר אבל מדברי הר"ן בפרק האומר במתני' דהמקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת וכו' כתב וז"ל ויש לתמוה למה נשנית משנה זו כאן וכו'. ונ"ל שסמכה ענין לפלוגתיה דתנאי כפול לאשמעינן דאפילו ר"מ דבעי' תנאי כפול ה"מ בשהתנה דהואיל והתנה ולא כפל יש במשמע דבכל ענין יהיה המעשה קיים אבל מי שגלה דעתו שעל דעת כך הוא עושה הרי הוא כאלו התנה וכפל והיינו דתנן מקודשת מפני שלא הטעתו הא הטעתו אינה מקודשת דבגלוי דעת' לא צריך כפילא או שמא לר"ח וכו' ע"ש משמע בהדיא דס"ל דאפי' בתנאי שהיא כהנת וכו' אם לא כפל תנאו התנאי בטל ולא אמרי' דהוו קדושי טעות וכ"כ מהר"ם אלשיך סימן ע"ח לדעת הרמב"ם דבע"מ א"צ לכפול התנאי מתניתין דע"מ שאני כהן וכו' ה"ד באומר ע"מ או באם וכפל התנאי הא לא"ה לא הוי תנאי והמעשה קיים עיין שם דס"ל דאפילו בתנאי דלעבר ותנאי בגוף הדבר צריך תנאי כפול ולא הוי כמקח טעות. וכבר כתבתי דברי השיטה והרשב"א והריטב"א דלא בעי' תנאי כפול בתנאי שהוא בגוף הדבר דהוי מקח טעות אבל הר"ן ס"ל דבעינן תנאי כפול מיהו בתנאי דלעבר נראה דהר"ן אזיל לשטתיה דס"ל דאפילו באומר ע"מ או מעכשיו בעי' משפטי התנאי' אבל לדעת הרמב"ם דבאומר ע"מ לא בעי' משפטי התנאי' נראה דה"ה בתנאי דלעבר כמו שהסכים הרב דברי אמת וא"כ בנ"ד אם היה בתנאי אם הוא חכם לדידן דקי"ל דבע"מ לא בעינן משפטי התנאי ה"נ דתנאי דלשעבר הוא הוי תנאי גמור ואם התנאי דלהבא שיהיה חכם לדעת השיטה והריטב"א והרשב"א הוי תנאי גמור דהוי מקח טעות ולדעת הר"ן התנאי בטל אבל אם אינו תנאי אלא גילוי דעת לכאו' נראה דאמרינן דע"ד א' עשה אפילו לא נזכר בשעת הקנין וכ"נ מדברי מהראנ"ח שם ומהרימ"ט ח"א סימן ל"ה ע"ש. אבל אין נראה כן שהרי הר"ן בפרק הא"מ גבי ההוא דזבין לנכסי' אדעתא למיסק לא"י וכו' כת' וז"ל וראיה זו איני מכיר דלעולם בהני עובדי בדכפליה לתנאיה עסקינן בעובדא קמא מקמי דזבין ובעובדי בתראי בעידנא דזבין וכו' כשפי' ואמר דאדעתא למיסק קא מזבן ואי לא מצי סליק לא ליהוו זביני ובעובדא קמא אמר הכי קמי דליזבין ובעידנא דזבין לא אמר ומשום הכי לא מהני וכו' עכ"ל. הרי דאפילו אמר בפי' קודם המכירה לא מהני וכ"כ המ"מ פי"א מהלכות מכירה בשם המפ' וכן דעת רבי' ע"ש וכן מבואר בתשובת הרא"ש כלל ל"ד וכבר האריך להוכיח כן מהר"ם אלשיך סימן ע"ח וכ' שם בנ"ד וז"ל וליכא למימר דכיון שע"י גלוי דעת שגילה לאביו והוא דבר עם האשה נמשך שכתב לה גט הוי כאלו היה גלוי דעת בשעת מעשה דהא ליתא שהרי מ"ש המפ' בההוא דזבן נכסיה אדעתא למיסק לא"י שאם גילה דעתו קודם המכר דלא מהני אם לא חזר לגלות בשעת המכר מי לא עסקי' דאף על גב דקאמר לסרסור אני רוצה לעלות לא"י דבר עם פלוני שיקנה נכסי והלך ודבר לו ונעשה המכר ואף ע"פ כן אמרי' דכיון דלא הזכיר בשעת המכר לאו כלום הוא וכו' ע"ש. ונראה דאין סתירה לדבריו מתשובת הרא"ש דבתנאי גמור אפילו נתן לה הגט סתם אמרינן דעל סמך התנאי שאמר מקודם עם העדים נתן לה אבל גילוי דעת שאינו תנאי מפורש בעי' בשעת מעשה וכן כתב הרב כיון דבנ"ד אינו תנאי אלא גלוי דעת ע"ש וכן הסכים ה' משאת משה ח"א בא"ה סימן ח' דדוקא בתנאי גמור אמרינן דעל סמך התנאי שהתנה עם העדים מקודם נתן לה אבל בגילוי דעת שאינו תנאי מפו' לא אמרי' הכי ע"ש

סימן

ס"ו

(א) דין א' ואפי' אם ירצה לייחד לה כתובת' במעות וכו' מי שנתן קבלן לאשתו בכתו' והתנה עמה בפי' שיהא הוא פטור ולא יהיה שעבודא אלא על הקבלן וכו' כיון שאין על הבעל כלום הרי היא כיושבת תחתיו בלא כתובה וכו' הרשב"א בתשו' ח"ב סי' ע"ח ע"ש

סימן

קנ"ו

(א) דין ד' הגה וי"א דאפילו וכו' הטור בשם הרי"ף כ' אם יש להסתפק שמא כלו לו חדשיו אפילו ילדתו מת אסורה להתייבם וחולצת כדמוכח בנזיר גבי אהא נזיר כשיהיה לי ולד והפילה דהוי נזיר ספק לר"ש ומרן הב"י תמה דנראה דלא קי"ל כר"ש דיחידאה הוא וכו' ואין לו' דס"ל הלכה כר"ש מדאמרינן בגמרא אמילתא דת"ק מאן תנא רבי יהודה וכו' דאת' לאשמעינן דלא פליג אר"ש אלא יחידאה דאפילו הוי מתני