ערך השולחן אבן העזר קסב

(ב) הגה היו לה ב' יבמין אח' מומר והוא הגדול וכו' עיין בתשו' הרדב"ז חלק ב' סימן ס"ט

(ג) דין ו' ואמר יש לי אחים אינו נאמן וכו' אפי' אמר בזמן שאין לו אשה ואחר כך נשא אשה אינו נאמן דשמא היה דעתו לישא אשה והקדים ואמר שיש לו אחים לאוסרה הרדב"ז בתשובה חלק ד' סימן ש"א רל"ד ע"ש ועיין באחרונים

סימן

ק"ס

(א) דין ז' מתה כשהיא שומרת יבם וכו'. ואם היו לו בנים ומתו ולא נודע אם מתו קודם אביהם או אחריו הרי יורשי האשה הם ודאי והיבם הוא ספק ואין לספק במקום הודאי כלום הרשב"ץ בתשובה חלק ב' סי' קנ"ח עיין שם

(ב) כתב הרשב"א בתשובה והביאה מרן הב"י בי"ד סימן שע"ג שומרת יבם כהן שמתה כיון שהוא יורש כל הנכסי' היוצאים ונכנסי' עמה וכו' אם כן נעשה כבעל לקבור וכו' ותשובת הרשב"א היא בח"ד סימן קנ"א ע"ש ועיין בספר פרי צדיק סימן ג'

סימן

קס"ג

(א) דין ב' החולץ וכו' יבמה שהיתה זקוקה לשני יבמים ומתה בעודה שומרת יבם מהרש"ג בס' משפטים ישרים סימן נ"ג הסכים שהיבם הגדול ירש אותה כיון דמצוה בגדול ליבם ודחה דברי מהרשד"ם ע"ש ומצאתי להרשב"א בתשוב' ח"ד סימן ל"ז שכתב דאם מתה קודם שנתייבמה לא זכה הגדול אלא חולקים הנכסים ואם היה להם אב קודם לכל יוצאי יריכו כדין שאר נחלות וכ"כ ה' בית יהודה דף קי"ב ע"ב שכן כ' רבו דאפי' אחד קטן ע"ש וגדולה מזו כ' ה' כנה"ג הגה"ט אות א' בשם תשו' הגאונים דאפי' עשה בה מאמר ומתה קודם שיכניסנה הרי הוא כשאר האחים ע"ש

סימן

קס"ו

(א) דין א' היבמה הולכת אחר היבם וכו' בין רחוק בין קרוב והא דאמרי' אפי' מטברי' לצפורי רבותא דקרוב אתא לאשמעינן שלא תאמר היכא דמרחק הוא דהיבמה הולכת אחר היבם ולא היבם משום טורח וכו' מהר"י בן מיגש בתשובה סימן מ"ה ועיין פירש"י ועיין במהריט"ץ סימן רע"ז בדין זה

סימן

ק"ע

(א) דין ט"ו עשה מאמר ביבמתו וכו' בתשו' מרן בדיני יבום סי' ו' דקדק מהר"י שמוט מתשו' הרשב"א שכ' מיהו לענין דינא כ' ר"ח דלא קי"ל כלישנא בתרא דרבא אלא כל"ק וכו' דנראה דהרשב"א נמי ס"ל כר"ח ומרן שם כ' דיותר יש לסמוך על עדות המ"מ דמשמע דהרשב"א נמי סבר כלישנא בתרא ע"ש. ותשו' הרשב"א היא בת"ד סי' ש"ג ע"ש ונראה דהמ"מ הביא דעת הרשב"א דס"ל כפירוש הרמב"ם דרבא בלישנא בתרא דאמר הותרה היא ה"ד לאחים אבל לדידי' אסורה אבל לענין הלכה אפשר דס"ל דקי"ל כל"ק מיהו הרשב"א בחי' ליבמות ר"פ ר"ג כתב דהא קי"ל כלישנא בתרא דרבא וכו' ע"ש. גם מ"ש מהר"י שמוט דהתוס' ר"פ ר"ג ס"ל דאחר גט הוי חליצה פסולה שכת' צריכות ב' גיטי' וחליצה למ"ד חליצה פסולה צריכה לחזור הכא בעי ב' חליצות וכו' כבר כ' מרן דאין ענין דרבא להכא דרבא מיירי כשנתן גט למאמרו ומתני' מיירי בנתן גט סתם אף לזיקתו כמ"ש התוס' בבבא דעשה מאמר ליבמתו ונתן לה גט צריכה חליצה ע"ש ותמהני דבגמרא דף נ"א מותבי' מברייתא לרב דאמר תלינה פסולה צריכה לחזור וכו' אימא דרב ס"ל כלישנא בתרא דרבא דנתן גט למאמרו הותרה היא אלא ודאי משמע דמיירי בנותן גט סתם אף לזיקתו מיהו גר' דלמ"ד דרבא הותרה לאחים קאמר אבל לדידיה אסורה א"ל דמתניתין דעשה מאמר ליבמתו ונתן להגט צריכה חליצה אף בנתן גט למאמרו מיירי דלא שריא ליבם וכן עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות ב' גיטין וחליצה מיירי בגט למאמרו ואפ"ה חשיב חליצה פסולה כיון דאסורה לדידיה והיינו דמותבי' מברי' לרב וה"ה ממתני' אלא משום דמתני' אפ' לומר דבעי ב' חליצות וקאי נמי צריכות אחליצה כמ"ש התוס' והרשב"א. והריטב"א שם ומהר"י שמוט כ' דבלא"ה אין להקדים הגט כמ"ש התוס' בפר' ד' אחין וז"ל הק' ריב"ן דתנן פ' ר"ג דיש מאמ' אחר מאמר ואם עשה מאמר בזו ובזו צריכה ב' גיטין וחלוצה וכו' אבל יבומי חד מיינהו לא ולרבא יתן גט למאמרו ולא לזיקתו וליבם אידך. ותי' דלכתחי' אין לעשות כן דגזרי' גט למאמרו אטו גט לזיקתו ודוקא בדיעבד קאמר הכא רבא דהותרה אפי' היא וכו' ומרן כ' דאין דברי ריב"ן מוכרחי' דא"ל דאה"נ דיכול ליבם אלא דמתניתין לא נחית להכי ולא אתא אלא למימר מה צריך לעשות כדי שיותרו ב' היבמות לזר ע"ש ודבריו תמוהים דבגמרא דף נ"א פרכינן לר"ג דאמר נותן גט לא' וחולץ לה וכו' מכדי קסבר ר"ג אין מאמר אחר מאמר א' נמי תתייבם גזירה וכו' אלמא בדוקא קאמר חולץ ולא להתירה לזר והרא"ש בתוספות ר"פ ר"ג כתב וז"ל וא"ת יתן לאחת גט למאמרו ותשתרי השניה כדאמרי' בפ"ד אחין נתן גט למאמרו הותרה צרתה ותור' הריב"ן כי קאמר רבא הותרה צרתה ולא"ד אפילו היא ה"מ בדיעבד אבל לכתחלה לא אמרינן דיתן גט למאמרו להתיר צרתה או היא ורבי' מנחם תיר' דרבא דוקא אמתני' קאי שמת העושה מאמר ואז הותרה לשאר האחים אבל לדידיה לא משתריא וכו' ע"ש ונר' דס"ל להר"ם דוקא לשאר האחים הותרה צרתה לל"ק או אפי' היא לל"ב אבל לדידיה