ערך השולחן אבן העזר קסא

וכו' וז"ל וא"ת ולמה נאמני' והא מגו במקום עדים הוא דאנן סהדי שלא היו אנוסים וכו' וי"ל כיון שהצריכו חכמים קיום הכא לא חשיב כלל קיום מ"ש כת"י הוא זה כיון דאינהו גופייהו אמרי תכ"ד קטנים היינו או אנוסים היינו אבל לקמן חשבינן להו כב' עדים כיון דכבר מקויים וכו' ובד"ה אין נאמנים וכו'. כתב הכא ל"ל דליהמנו במגו דאי בעו אמרי פרוע הוא דכיון דמקויים הוא הוי כמגו במקום עדים עכ"ל. . הרי דבמקויים אינם נאמנים במגו דהוי כמגו במקום עדים אבל כשאינו מקויים לא חשיב כמגו במקום עדים וה"נ אף על גב דאינו נאמן לומר גירשתיה במגו דבידו לגרשה דהוי כמגו במקו' עדים מ"מ אם אין עדים שהיתה אשתו אמרי' הפה שאסר וכו' ולא חשיב כמגו במקום עדים וכ"ש הוא דהא איכא מ"ד דנאמן אבל אם יש עדים שהיתה אשתו חוששין לו ואם הוא כהן אסורה לו ודלא כהב"ש שכת' דאם הוא כהן לא נאסרה לו

סימן

קנ"ד

(א) דין ו' האשה שתובעת גט וכו' ראובן שהיה נשוי ושהה עם אשתו י"ד שנים ולא ילדה ואחר כך נפלה לו יבמה ויבמה ושהה עמה כמו ח' שנים ולא ילדה ויוסף עוד ויקח לו אשה אחרת ולא זכה ליבנות מא' מהנה ובכן עמדה היבמה ותבעה ממנו לגרשה בטענה שחפצה לילד בן שתשען עליו ונרא' דאפי' שהתה עמו עשר שנים אם לא טענה שהוא גורם שאינ' יורה כחץ אין כופין אותו להוציא והרב אדמת קדש סימן כ"ה נמשך אחר רמ"א בהג"ה שכת' דה"ד כשהיו לו כבר בנים דתלי' בדידה אם לא טענה שאינו יורה כחץ וכו' וכבר כתב הב"ש ס"ק י"א שאין כן דעת מרן מדכתב אפי' יש לו בנים ש"מ דין זה איירי אפילו אין לו בנים צ"ל שאינו יורה בחץ ע"ש וכעין זה דקדק הריב"ש בתשובה סי' שצ"ב מדכתב בעל העיטור אפילו במלוה בשטר א"כ נראה שעיקר דבריו במלוה ע"פ אלא שאפילו במלוה בשטר כן הדין וכו' ע"ש. וגם מדברי הרמב"ם ומרן משמע דאפילו בבעל הא' צ"ל שאינו יורה כחץ כמ"ש הב"ש ומהריט"ץ סימן קצ"ג דקדק מדכתב הטור ומרן אם אין לנו לחלות תביעת הגט משום דבר אחר שומעין לה וכו' דאם נשא אשה אחרת עליה תלי' בהכי ואפילו טענה שאינו יורה כחץ אין שומעין לה ע"ש אבל הרב תומת ישרים סימן פ"ד לא סבר כן ואדרבא כתב שם דאם נשא אשה אחרת עליה ותובעת גט וכתובה אפשר דגם לדעת האחרונים דחיישינן שמא נתנה עיניה באחר בזה מודו דכופין דיש לה טענה גדול' דאין האשה מתקנאת אלא בירך חברתה והביאו הכנה"ג הגה"ט אות ל' ע"ש

(ב) דין יו"ד הגה אין כופין להוציא דין זה ציין עליו ריב"ש סימן ט"ו ומדברי הריב"ש שם נראה דעתו במ"ד דאם לא קיים פו"ר זכר ונקיבה כופין אותו שכתב דאפילו לדעת קצת המפ' דאם י"ל זרע אפי' לא קיים מצות פו"ר אין כופין אותו ה"ד בששהתה עשר שנים שעדיין לא הוחזקה בעקרה ואפשר שתלד לו עוד אבל בזקנה שאין לה תקנה אף על פי שילדה לו כיון שלא קיים מצות פו"ר כופין אותו ע"ש ועמ"ש בסימן א' דין י"ב

סימן

קנ"ו

(א) דין ח' נאמן עד א' להעיד שניתן לבעלה בן וכו' כתב הב"ש וצ"ל דאיירי בהלך הוא ואשתו למ"ה והעיד עד א' שניתן לו בן דנאמן משום דרוב מסייע לעד דרוב נשים מתעברות ויולדות וכו' עיין שם. ומדברי בעל המאור משמע דאפילו הלך בלא אשה למ"ה עד אחד נאמן ע"ש. גם הרשב"א בתשוב' סי' אלף רנ"ב נשאל על ראובן שהלך לקשטי' ויש עד א' שאמר שנשא אשה בקשטילי' ונהרג והניח בת אחריו אם עד אחד נאמן לומר ניתן לו בן כדעת הרמב"ם או אינו נאמן כדעת הראב"ד והשיב שיראה פשטן של דברים דאפי' בכה"ג עד אחד נאמן דבעיא דרב ששת סתמא איתמר' וגו' ולא אמרו דוקא במי שהלך בעלה ובנה למ"ה ושמעו בהם שמתו אלא סתמא אמרו דע"א נאמן ביבמה למישר' לעלמא דמשמע כל שמתיר' ואפי' באו' ניתן לו בן במ"ה שאילו לא היה נאמן בניתן לו בן וכו'. הו"ל לפרש כיון דאיכא דוכתא דלא מהימן וכו' ע"ש. הרי בהדיא דאפי' הלך הבעל לבדו למ"ה כנ"ד עד א' נאמן לומר שנשא אשה וניתן לו בן להתירה לשוק וז"ש נאמן סתם דאם לא היה נאמן אלא א"כ הוחזק באשה הוה ליה לפרש מיהו הראב"ד נראה דס"ל דאין עד אחר נאמן כלל אפילו הלך הוא ואשתו למ"ה. וכן משמע בתשובת הרשב"א שהוכיח עוד דאם כן כשאמרו בפ' האשה שהלכה היא ובעלה אמרה ניתן לי בן אינה נאמנת וכו' לישמעינן נמי דאפי' עד א' אינו נאמן דצריכ' טפי דמינה לא ילפי' עד א' וכו' ע"ש משמע דלדעת הראב"ד אפילו בכה"ג שהלכה היא ובעלה עד אחר שהעיד ניתן לו בן אינו נאמן דומי' דידה והרשב"ש בתשו' סי' תקי"ב כ' דהרא"ש מודה דע"א נאמן לומר ניתן לו בן שהרי הטור בנו הביא ס' הרמב"ם בלא חולק ויש טעם לקיים דבריו שהרי האשה נאמנת לומר ניתן לי בן במ"ה כדתנן בפ' בתרא דיבמות וכמו שהיא נאמנת עד אחד נאמן שהרי הראב"ד מודה דכל שהיא נאמנת לא גרע עד אחד ע"ש. ואיברא דבס"פ האשה שלום תנן ניתן לי בן במ"ה וכו' מת בעלי ואחר כך מת בני אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת

סימן

קנ"ז

(א) דין ד' נפלה לפני יבם מומר וכו' עיין בתשו' הרדב"ז ח"ב סי' קע"ה.