ערך השולחן אבן העזר קס

א"ל מעכשיו או על מנת למה צריך לפיוסה אפי' בע"כ יכול הוא לבטל ופן משמע מתוך אותה תשובה שכך כתב בה וזה שאמרת למה לא חששנו זה החשש בשאר תנאי' כגון על מנת שתתן לי מאתים זוז וכו'. נראה מלשונו שאף זה בעל מנת הוא וכו' ע"ש אם כן נראה דעת הרי"ף דמסר הגט לידה על תנאי וא"ל מעכשיו אינו יכול לבטלו בע"כ אבל אם נתרצו שניהם הגט בטל כמ"ש הרמב"ן הביאו הרשב"א והר"ן שם וכתב המ"מ בפ"ט שכן דעת הרמב"ם ע"ש. והרמב"ן פרק מי שאחזו כתב דלפי גי' הספרים וכו' למדנו שהנותן גט לאשתו על תנאי אפילו א"ל מעכשיו אם בטלו שניהם התנאי בטל הגט ואפילו קיימתו אחר כך וכתב שאין כן דעת הרמ"ה הספרדי וכל' הזה כתב הריטב"א בחי' אבל הטור וכו' וכתב ה' מכתב מאליהו בשער ז' שזה שכתב שאין כן דעת הרמ"ה הספרדי ט"ס נפל וצ"ל שכן דעת הר"ם הספרדי והוא הרמב"ם והמשך לשון הרשב"ץ כך הוא הרמב"ן פי' וכו' וכתב גם כן שכן הוא דעת הרמב"ם וכלשון הזה כתב הריטב"א כלומר שגם הריטב"א כת' כדברי הרמב"ן אם בעיקר הדין ואם במה שהעיד שכן הוא דעת הרמב"ם. אבל מדברי הרא"ש נראה שחולק וכו' ע"ש ותשוב' הרשב"ץ ח"א סימן קי"ח הביא לשון הרמב"ן שכ"כ וכן דעת הר"ם הספרדי עכ"ל רבינו הרמב"ן וכל' הזה כתב הרשב"א בלי פחת ויתר אבל בספר אה"ע כתב תשו' להרא"ש וכו' ע"ש. וכן צ"ל בב"י וכ' שכן דעת הר"ם הספרדי וכל' הזה כתב הרשב"א ודברי הרשב"א בחי' גב' וליחוש שמא פייס וכו'

(ב) דין ו' ויש מי שאומר שאם הוא מתרצה וכו' מהרש"ל בפרק ז' דגיטין סימן ט' תמה דא"כ לא פליגי רבנן ורשב"ג אלא בנתנו שלא מדעתו. ואם כן תפשוט דנתינה בע"כ הוי נתינה וכו'. ונראה ליישב דסבירא ליה דהכא לא שייך לומר נתינה בע"כ מאחר שהיא חייבת איצטלית שלו והוא מבקש את שלו ואם כן כל שהיא רוצה להחזיר לו את שלו אפילו בע"כ מקרי נתינה כעין פריעת חוב וכו' עיין שם ועיין בהט"ז והב"ש

(ג) דין ח' הגה וי"א שצריכה לשמש וכו' כ' הב"ש לחומרא ואם שמשה יום א' וקדשה אחר חוששי' לקידושי' וכ"כ מרן הב"י דהוי ס' מגורשת אבל מהרש"ל בפרק ז' דגיטין סימן י"א כתב רלא דק דכתב הרא"ש ויראה לי עיקר וכו' משמע שכן פוסק ולא בדרך ספק כלל. ואפשר דעתו שלא לפסוק להקל שאם לא הניקה ב' שנים ומת שתהא מתייבמת ולא חולצת אבל אם נתייבמה לא תצא ומדברי הטור נמי משמע שכך דעת הרא"ש לגמרי ולא הזכיר שום ספק עיין שם

סימן

קמ"ד

(א) דין ז' בד"א כשהתנה ואמר הרי היא נאמנת עלי וכו' האמינה עליו כמאה עדים שלא בא ושלא פייס וכו' אפילו עומדת לפנינו ועדים מעידים שבא ופייס היא נאמנת לומר שלא בא או שבא ולא פייס שהרי האמינה כמאה עדים וכן כתב הריב"ש סימן שנ"ח עיין שם הרדב"ז בתשובה ח"ד סימן ש"א רי"ט ע"ש

סימן

קמ"ט

(א) דין ב' הגה אבל אם נתייחד עם משודכת שלו וכו' ומסתברא לי שאם היה מחזר קדשה כגון שקרוביה היו נשמטים מלתתה לו ונתייחד עמה בעדים חיישינן לה להצריכה גט ואם מת ולא נתן לה גט ואין לו בנים מותרת לאחיו ממ"נ דאנן סהדי וכו' הרדב"ז בתשו' ח"ג סימן תקמ"א ע"ש

(ב) אא"כ בא עליה בפני עדים וכו' כתב הרדב"ז בתשובה שם דאם יש עדים שבא עליה והיא משודכת לו והוא גס בה סברא להחמיר כדעת הגאונים עיין שם ועיין בהב"ש

סימן

קנ"ב

(א) דין א' הבעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן וכו' כתב הכנה"ג הגב"י מ"ש ריא"ז ומז"ה ביאר שאינו נאמן להתירה אלא לישראל שיכול להתירה לו בגיטו אכל לא לכהן וכו' לא יכולתי להלמו דלמסקנא אפילו להתירה לישראל אינו נאמן ע"ש. ולא רק דריא"ז קאי לאומר זה בני דקי"ל דנאמן במגו שבידו לגרשה במבואר בסימן קנ"ו ע"ש ולא מסקינן בגמרא לחוש לה אלא באומר גרשתי את אשתי דטענה גרועה היא דא"א דגרשה היה לה קול

(ב) ותהיה ספק מגורשת כתב הרדב"ז בתשו' חלק ד' סימן ש"א של"ה וז"ל ואם הוא כהן שוייה אנפשיה חתיכה דאיסור' והיא אינה מותרת לאחר עד שיגרשנה בפנינו ואם הוא ישראל וצריך לקיימה צריך לקדש אותה פעם אחרת כי לפי דבריו גרושה היא ואסור בפנויה ומה שיש לדקדק הוא אם אמר גרשתיה במקום פ' דמשום הכי לית הכא קלא שנתגרשה ולא הוי מגו במקום עדים ויש לומר דאפילו בכה"ג אינו נאמן להתירה לעלמא בלא גט אחר דא"א שגרשה במ"א כשבאו לכאן היה יוצא עליה שם גרושה והדר הוי מגו במקום עדים ואם אין כאן מי שיודע שהיתה אשתו פשיטא דנאמן לומר קדשתיה וגרשתיה שהפה שאסר הוא הפה שהתיר עכ"ל. ונראה דאם אין עדים שהיתה אשתו נאמן לומר קדשתיה וגרשתיה אפילו כאן דאמרי' הפה שאסר וכו' אף על גב דהוי כמגו במקום עדים שהרי כתבו התוס' בפ' האשה שנתארמלה במתני' דהעדים שאמרו כת"י הוא זה אבל אנוסים היינו