ערך השולחן אבן העזר קנט

פסול כהונה גזרינן ע"ש הטעם הרי דאפילו אנסו גוים כדין הגט פסול מדאורייתא ואם קדשה אחר אין חוששין לקידושין כדין כל גט שהוא בטל מדאורייתא דאם לא נשאת עדיין אלא נתקדשה דמותרת לבעלה וא"צ גט משני כמבואר בסימן ק"ן ע"ש. מיהו דעת הרמב"ם דאנסו גוים כדין אין הגט פסול רק מדרבנן. ואם נשאת לא תצא וכן אם נתקדשה הוו קידושין גם מהריק"ו שרש קפ"ו כתב וז"ל ואפילו חשיב זה כידעינן באונסיה. וגם תדמה הנדון הזה למתנה מ"מ כתב הר"י ב"ר ברזילי אם האונס ידוע וברור אצל העדים הן בתלייה הן בהכאה אבל הוא לא מסר מודעא בכך ומכר או נתן נתקיים המעשה וכו'. הרי לך בהדיא דאפילו במתנה אפילו היכא דידעו העדים באונסיה אפי' בתלייה או בהכאות יתקיים המעשה כל שכן הכא שאין האונס ידוע וכו' עש"ב. וכבר כתב מהריב"ל חלק ב' סימן. ע"ו דיחיד הוא ואין לחוש לו ואין המוחזק יכול לומר קי"ל כותיה וכן כתב מהרשד"ם חא"ה סימן קפ"ב והוכיח שכן דעת מהריק"ו שכתב וז"ל ובר מן דין מי יוצא ממון מיד המוחזק בו בטענת אונס דלא מוכח כיון דלא מסר מודעא משמע דוקא באונס דלא מוכח אין להוציא ממון אבל באונס ברור מוציאין ממון ע"ש. וכן כת' מהרח"ש בקו' המודעא דף כ"ט דפשיטא דקי"ל ככל רבוותא אפילו להוציא ממון ולא חיישינן להר"י ברזילי עיין שם. אבל מהראנ"ח ח"א סימן ס"ג כתב דיכול המוחזק לומר קי"ל כהר"י ברזילי ע"ש. ואם כן ה"נ בגט המעושה בגוים שלא כדין אפילו לא מסר מודעא נראה דאין חוששים לקידושי שני (ואין לחוש) לדעת הר"י ברזילי דיחיד הוא אבל באנסו גוים בדין או ישראל שלא כדין דהרמב"ם סבירא ליה דהגט פסול רק מדרבנן פשיטא דחיישינן לקידושי שני כשנצרף עמו דעת הר"י ברזילי דאם לא מסר מודעא אפילו האונס ידוע בתלייה או בהכאה המעשה קיים

סימן

קמ"א

(א) דין א' הרי זה ספק מגורשת עד שיגע גט לידה הט"ז הקשה מס"פ שני דכל שלא. חזרה שליחות אצל הבעל אפילו הגיע לידה אינה מגורשת עיין שם. ונראה דסבירא ליה כמה שכת' הריטב"א בחי' וז"ל ואי ק"ל היכי מספ"ל הכא לכל אמוראי ולעיל בפרק המביא תניי' מקשה להדיא והא לא חזרה שליחות אצל הבעל וכו' ואיכא מ"ד דיש חי' דהתם ליכא מאן דפליג שהרי אינו ראוי לחזור אצל הבעל שהרי כלתה שליחות ההולכה לגמרי קודם שתחול שליחות הקבלה אבל הכא אינו כן דעד שיגיע גט לידה אינו כלה שליחות ההולכה וכו'. ולפי זה קי"ל בההיא דהתם דלא חזרה ולא הוי גט כלל וכו' ע"ש

(ב) דין נ"ט השולח גט לאשתו ובטלו וכו' כתב הט"ז נ"ל דאם השליח עצמו בטל שליחותו בטל כדאמרינן באומר התקדשי לי לאחר שלשים יום וחזרה בה בתוך שלשים יום רי"א חוזרת דאתי דבור ומבטל דבור וה"נ דכוותה וכן מבואר בתשובת הריב"ש וכו' עיין שם באורך ומדאמרינן בריש פ' התקבל גבי הכא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי וכו'. דאינה מגורשת משום דשליח עקר שליחותיה לגמרי הוא דאמר שליח לקבלה הוינא שליח להולכה לא הוינא ע"ש י"ל דהתם משום דאין האשה יכולה לעשות שליח להולכה כנראה מדברי רש"י שם וכן כתב בהדיא בר' פרק השוכר את האומנים וא"כ ודאי דיכול לחזור כל שלא חל השליחות

(ג) אינו יכול לבטלו אפילו בתוך כדי דבור הק' הט"ז בר"פ השולח דפריך פשיטא וכו' אמאי לא תרץ דקמ"ל דאפילו תכ"ד לא בטל עיין שם. ועיין למהרש"ל בספר יש"ש שם שכתב דרבא משני דקמ"ל דלא יוכל לבטלו אפילו בתכ"ד והתם משום דקי"ל כאביי דגילוי דעתא בגט אינו כלום מוקי לה בהכי. ובזה ניחא דלא הוכיח אביי דגילוי דעתא לאו כלום הוא ממתניתין ע"ש. בחי' הרשב"א ומהרש"א בתוס' בד"ה מ"ד וכו' משום דא"ל דמתניתין מיירי בדליכא גילוי דעתא אלא דאשמעי' דלא יוכל לבטלו אפילו בתכ"ד אלא דהשתא דקי"ל כאביי דגילוי דעתא בגט אינו כלום מוקי לה בהכי מיהו כתב מהרש"ל שם ומכל מקום נראה דאם היה מחזר לרוץ אחרנו ולא הספיק להגיע עד שנתנו לה והוא מצאו בתכ"ד ובטלו דגילוי דעתא בזה מהני לכ"ע ע"ש. ונראה משום דכתב הר"ן בפרק אלו נדרים הטעם דבשאר מילי דלא חמירי כולי האי כשאדם עושה אותם לא בגמר דעתו הוא עושה אלא דעתו שיכול לחזור בו תכ"ד אבל הני כיון דחמירי כולי האי אין אדם עושה אותם אלא בהסכמה גמורה ומשום הכי חזרה אפילו תכ"ד לא מהני ע"ש ואם כן אם היה מחזר לרוץ אחריו ולא הגיע עד שנתנו לה ומצאו בתכ"ד יכול לבטלו דהרי גלי דעתיה דלא עשה בהסכמה גמורה

סימן

קמ"ג

(א) דין ב' ואם אמר לה הרי את מגורשת מעכשיו וכו' כן לשון הרמב"ם וכתב הטור שכן יראה מדברי הרי"ף שכתב בתשובה נתן גט על תנאי צריך שימסור הגט ליד האשה בכדי שלא יוכל לבטלו ורוצה לו' משהגיע הגט לידה שוב אינו יכול לבטלו וז"ל הרי"ף בתשו' סימן ל"ב זה שאמר הגאון מוטב שימסור לה הגט סמוך עליו שאם אמר לה מעכשיו ומסרו לה אינו יכול לבטלו ואם מסרו לשליח יכול הוא לבטלו וכו' ושם בתשוב' הרי"ף כתב גבי שמא פייס כלומר שמא פייסה בדברים ומחלהו לו התנאי וכו' והביאו הרשב"א בחי' גבי וליחוש שמא פייס וכו' והכריח דמיירי באומר ע"מ דאם לא