ערך השולחן אבן העזר טו

(ד) דין ד' אפי' יש ע"א וכו' כ"כ הטור בשם הרמב"ם וכ' הב"ח דמתני' דקתני ואם יש עדים שנשבית. והיא אומ' טהורה אני אינה נאמנת וכו' א"ל דלע"א נמי קרי עדים כלו' ואם יש עדות וכו' כדקתני יעיר שכבשוה כרקום וכו' ואם יש עדים אפי עבד וכו' אבל דעת הרמב"ם דהכא קתני עדי' דוקא ב' עדים ע"ש וכה"ג כ' הרא"ש בפ"ק דמצי' גבי ע"א דפוטר משבו' שהק' הר"י מדתנן בשבועו' לענין שבו' שלא פקדנו אבא ארשב"נ אם יש עדים שאמ' האב ששטר זה אינו פרוע גובי' שלא בשבו' וכו' ונ"ל דלאו פירכא היא לסתור דין זה וכו' דא"ל שלא דקדק התנא בלשו' לשנות עדים וכו' אלא אגב ריהטא נקט דאורחי בכל דוכתא למיתני עדי' וכו' עדות המועלת לו ע"ש

(ה) דין י"א הגה וי"א דע"י נפשו' אסו' אפי' לבעלה ישר' וכו' התוס' הכריחו דאי לבעלה כהן קאמ' שמא נאנסה א"כ הול"ל אסור לכהונה וכו' מיהו בזמן שיד הגוים תקיפה דאפי' ע"י ממו' אסורה ה"ד אשת כהן כמו שהוכיחו התוס' שם מדאמרי' אף אנן נמי תנינא מההיא דריחקוה בני משפחתה והא לא שייך אלא לכהונה וכו' ע"ש וכ"כ הרמב"ם והרא"ש שם וז"ל הסמ"ג. לאוין קכ"א ע"י נפשות אסורה לבעלה פי' הרי"ץ מדלא קאמ' אסו' לכהונה ש"מ דאפי' לבעלה ישר' קאמ' דחיישי' וכו' וכשיד הגוים תקיפה אומ' דאף ע"י ממו' אסורה משמע דמיא לבעלה דמתני' או שמא אגב מתני' נקטי' ודוקא לכהונה אבל מו"ר יאודה כ' בשם ר"י ור"ת והריב"ש שכולה ההיא דממו' מדברת באשת כהן עכ"ל והח"ה שם נדחק ולא ראה הסמ"ג ע"ש

ומ"מ דעת הני רבוותא דנחבשה ע"י נפשות אפי' אשת ישר' אסו' אבל ע"י ממו' כשיד הגוים תקיפה דוקא לכהונה אסו' אבל אשת ישר' מותרת אבל הרמב"ם ס"ל דאפי' נחבשה ע"י נפשות דוקא אשת כהן אסו' ומתני' נקט רבותא דאפי' מבעלה מוציאין אותה וז"ש לפי' אם היה בעלה כהן נאסרה עליו וכ' מהרא"ם סי' צ"ב דלא ידענא שום גאון. שסו' כן מלבד הרמב"ם ואיך יתכן למישבק כל הני ולמסמך אדרמב"ם לחודי' וכו' ע"ש וכבר כ' הר"ן בפ' האשה שנתארמלה דר"ח והגאונים פי' משנתי' בא"כ בלבד אבל בא"י אפי' ע"י נפשות מותרת וכ"כ הרמב"ם בפי"ח מה' א"ב וכו' וכ"כ המ"מ שם שכן פי' כל הגאוני' דלישר' לא חיישי' שמא נתרצית וכן הכריעו האחרונים וכ"כ הריטב"א בחי' לכתו' ורבי' אומר בשם רבו רבי' הגדול דכולה מתני' בא"כ דוקא אבל בא"י אפי' ע"י נפשות מותרת לבעלה דלעולם חזקה הוא שאין אשת ישראל נבעלה ברצון וכו' ודברי הרמב"ן הובאו בס' א"ז שם וכ' דר"ח וכל רבותינו הגאונים אוקמה בא"כ עש"ב ושוב מצאתי בתשו' הרדב"ז ח"ד סי' ש"א שט"ז תמה כן על מהרא"י והסכי' דאשת ישר' אפי' נחבשה ע"י נפשות מותרת דלא חיישי' שמא נתרצית עש"ב

סימן

ט'

(ל) דין א' ואם נשאת לא תצא וכו' הרשב"א בתשו' ח"ג סי' שכ"ד ב' ואולי סמך על מה ששנינו סתם לא תנשא ולא מסיים בה ואם נשאת תצא או שסמך על מעשה דאביי וכו' ובס"ד כ' ולא נתיישבה בה דעתי

(ב) ואפי' נתקדשה יכנוס וכו' עיין בתשו' הרשב"ץ ח"ג סי' י"ד

(ג) לא הכיר בה אין לה כתובה וכו' כתב הח"מ דמיירי שמיד שנודע לו רוצה לגרשה או שמת ולא נודע לו וכו' משמע דאפי' מס' אם הכיר בה טועני' ליורשיה שלא הכיר בה ועיין בתשו' בשמים ראש סי' ש"ו שכ' בנשאת לד' דיש לה כתובה ואינו נאמן לומר שלא הכיר בה דקלא אית לה וכ"ש רלא טעני ליתמי דמילתא דלא שכיחא היא עש"ב

(ד) הגה או מת בדבר וכו' בתשו' הרדב"ז ח"ד סי' תרפ"ב האריך בזה ע"ש ועיין בתשו' הרשב"ץ ח"ג סי' י"ד

סימן

יו"ד

(א) דין א' המגרש את אשתו ואח"ך זינתה מותרת לחזור לבעלה כ' מרן הב"י שכן מבו' במשנה ספ"ב דסוטה וכן הוכיחו התוס' בסוף פ' ב"ס וביומא דף פ"ב בד"ה והא אסתר וכו' והסמ"ג לאוין פ"ב ממשנה דסוטה דקתני נסתרה ונטמאה ואח"ך החזיר' לא היה מתנה עמה משום דלא נאסרה עליו ע"ש ברש"י וב רע"ב וכן תניא בהדיא בספרי פ' תצא וז"ל יכול אף שקלקלה על בעלה לאחר שנתגרשה תהיה אסו' לחזו' ת"ל וכ' לה ויצאה היוצאה בגט אסו' לחזו' ולא שקלקלה על בעלה לאחר שנתגרשה וכו' והר"ן בחי' לסנהדרין דף נ"ו ע"ב שכ' וז"ל דאיסור מחזיר גרושתו ליתא בגוים כלל דאם זונת' אחר גירושין מותר להחזירה ולקיימה דאע"ג דבישר' איכא לאו דכתי' לא יוכל וכו' אחרי אשר הטמאה ואמרי' לרבות סוטה שנסתרה כה"ג בגוי שרי ע"ש יש להגיה זינתה קודם גירושין או ר"ל דאם זינתה תחתיו לאחר גירושין מותר להחזירה דס"ל דהא דכתי' אחרי אשר הטמאה לרבו' סוטה שנסתרה קאי ארישא דקרא דאם נטמאה תחתיו וגירשה לא יוכל וכו' כמ"ש הכ"מ בפי"א מה' גירושין לדעת הרמב"ם ע"ש וכה"ג בגוי אם זינתה תחתיו אפי' גירשה אח"ך יכול להחזירה והוה מ"ל איסור מחזיר גרושתו דקרא כדאמרי' בירוש' בפ"ק דקידושין ובב"ק פ' ח' סו' ט' תני ר' חייא גוי שגירש את אשתו ונשאת לאחר וגירשה ואח"ך נתגיירו שניהם אני קורא עליה לא יוכל וכו' ע"ש ביפ"ת

(ב) דין ג' או מפני שהיא נדרני' וכו' בעל שהביא ראיה על אשתו שהוציאה עליו שם רע שהוא מרעיבה ולא היה מלבישה ונמצאת שקרנית. ורוצה להוציאה בלא כתו' מפני שהשיאתו ש"ר בשכינותיו ל"ד לנודרת דאלו התם מיירי בנדר שאין הבעל יכול להפר כגון שאין לו התרה ע"י חכם או שאינה רוצה לישאל דכיון דלית ליה התרה ש"ר שאין לו הפסק הוא אבל המוציאה ש"ר על בעלה לפי שעה ונמצאת שקרנית דכיון דש"ר שיש לו הפסק הוא לא קנסוה רבנן להפסידה כתו' כך דעתי נוטה וכו' הרמ"ה בתשו' סי' רס"ח ע"ש

(ג) וי"א דוקא בדא"ל מפני כך אני מוציאך וכו' שלא יקלקלנה על בעלה לאחר שתנשא לאחר ויאמר אילו הייתי יודע שהדברים בדאים או שהנדר י"ל הפרה וכו' לא הייתי מגרשך וכו' ונמצא גט בטל ובניה מן הב' ממזרי' וכו' כ"כ רש"י וכ' הריטב"א בחי' בפ' השולח וז"ל אע"פ שלא אמ' הדבר דרך תנאי