ערך השולחן אבן העזר קנח

והיו חוזרים ואומרים לו אל תאמר כן אלא מדעת עצמך צווה לא משום כפייה וחוזר ואומר כן מעצמי אני מצוה כת' וז"ל דע כי כל שיש בידם כח לאונסו ואיימוהו על האונס הרי הוא אנוס דתלויה וזבין אינו צריך להמתין עד שיתלה וכו' ואין אומרים בכי הא משום מצוה לעשות דברי חכמים גמר ומגרש שלא אמרו אלא בגט מעוש' בדין כישראל שאם אין אתה אומר כן אלא שאתה תולה אותו בטועה וסבור שכל שאומרים לו לגרש מן הדין אמרו לו כן אפילו גט מעושה בישראל שלא כדין כשר ומכל מקום אם נהגו באותם המקומות להיות עושים כהרמב"ם הנח להם כי גם הגאונים ידעת שאמרו שכופים לגרש כל שהיא מורדת ובמקומות שנהגו על פיהם אין בנו כח לחלוק עליהם ולבטל דבריהם עכ"ל. הרי דאפילו הפחידו בית דין שיש כח כידם לגרש הוי אונס ואפילו אמר רוצה אני אינו גט ולא תלי' שטעה וסבור דבית דין א"ל בדין וגמר ומגרש וראיתי לרבינו האיי בספר המקח שער ל"א שכתב וז"ל ואם יש על המשיב לשאול הא גרסינן כופין אותו להוציא ופרש"י וכו' אמר רבא הא והא בשוטי' נמצא דלא הוי כפייה אלא במעשה ממש. ואיך אנו אומרים שאם הפחיד אותו מי שיש בידו ספק הרי הוא כאלו עשה מעשה ממש תדע דהפחדת בית דין לא הוי כלום אלא כמעשה ממש לפי שהשומע הפחדתו אומר בלבו בית דין אין דרכם להכות בני אדם ולעשות מה שאינו ראוי ולכך הוצרכנו למעשה ממש אבל שאר האונסים כיון שהם עשוים בכך והוי דרכם בכך כיון שהפחידו כאלו עשו מעשה ממש עכ"ל. הרי דס"ל דהפחדת ב"ד לא הוי אונס משום דהלה סובר דבית דין אין דרכם לעשות דבר שלא כדין. ומכל מקום נראה דאם כפו אותו במעשה שלא כדין לא אמרינן. (דגמר ומגרש ואפי' אמר רוצה אני)

(ו) דין ח' הגה ואפילו אם קבל המעות וכו' כתב הב"ש אפילו אם אנסוהו כדין ובפ' ח"ה כתב רשב"ם אם מסר מודעא על הגט גלוי מילתא בעלמא הוא כיון דאינו מקבל מעות בודאי אנוס הוא משמע דאם קבל מעות ומסר מודעא אמרינן שמא לאו אונס הוא אלא היום למעות הוא נצרך. ולכך הוא מגרש וצריכים העדים לידע אונס שלו ואפשר אף לרשב"ם אם אנסוהו לא מהני מעות אבל אם מסר מודעא ואין אנו יודעים אם הוא אנוס או בלא מעות אמרינן בודאי אנוס הוא דאל"כ למה הוא נותן גט אבל אם לקח מעות א"ל לאו אנוס הוא אלא מחמת המעות הוא נותן גט וכו'. וכבר כתב הריב"ש סימן קכ"ז על פיר' רשב"ם וז"ל וכן עיקר וא"כ בנדון זה שלוקח ממון בגט זה הו"ל כזביני ואין מודעתו כלום כל שלא כתבו העדים במודעא אנן ידעינן באונסיה וכו' ולא שאני אומר שיהיה זה כזביני ממש מפני המעו' שמקבל על נתינתו שנאמר שאף אם יהיה אנוס דאגב אונסי' דזוזי גמר ומגרש כמו שאנו אומרי' בזביני דתלויה וזבין זביניה זביני וכו' דהכא איכ' טעמא אחרינא וכו' ועוד דאפילו בזביני הסכימו המפ' דלא אמרינן תלויה וזבין זביניה זביני אלא כשנתנו לו כל שווי הקרקע אבל בפחות משוויו לא שאין לומר בשום פנים שאם אונסים אותו למכור קרקע שוה אלף זוז בדינר דאגב אונסיה דזוזי גמר ומקנה וכו' אמנם אני אומר דכל שמקבל מעות בגירושי' דמי לזביני לענין שאם ימסור מודעא צריך שידעו העדים באונסו. ואי לא מודעיה לאו מודעא דכיון שמקבל מעות מעתה לאו גלוי מילתא הוא וכו' עכ"ל. הרי דדוקא לענין שצריך שידעו העדים באונסו אם לקח המעות דכל שלקח מעות לא הוי גלוי מילתא אכל אי ידעי באונסי' אין הגט כלום. אבל הרשב"ש בתשובה סימן של"ט כתב וז"ל ואף בנדון הזה דינו כמכר שכיון שנתנה לו מעות ולא מסר מודעא אף על גב דידעי באונסיה אגב זוזי גמר ויהיב גיט' שכן הדין במכר וכו' וזה דבר ברור הוא ע"פ סברא זו וככר נעשה מעשה בהוראת גדולים כסברת רשב"ם ובעה"ע וכן נמצא בקצת רבותינו הצרפתים וישרה סברא זו בעיני א"א מורי הרב בתשו' לחכמי איטליא הילכך האשה הזאת מותרת היא מן הטעם הזה עכ"ל

(ז) כתב הב"י בשם הר"ן דאם נתברר האונס ך אפילו לא מסר מודעא הגט והמתנה בטלים וכן מבואר בכל הפוסקים עיין שם. בסימן זה ובח"מ סימן ר"ה וז"ל הרמ"ה בפ' ח"ה סס"י קפ"ה ומסתברא דגבי מתנה אף על גב דלא מסר מודעא נמי כיון דאתברר דאגב אונסיה קא יהיב אין מתנתו מתנה וכו' הא גבי גט אשה דלא שייכי ביה זוזי ותנן גט מעושה בישראל כשר ובגוים פסול דאי ס"ד אף על גב דלא מטי ליה הנאה נמי גמר ומקנה בגוים אמאי פסול ואי משום דרב משרשיא הא אידחיא ליה בגיטין בדוכתה ואסיקנא דגט בגוים אפילו בדין נמי. כי פסיל לכהונה משום דמחלף דבכדין דישראל אבל שלא כדין דגוים אפי' ריח הגט אין בו ואס"ר מדאורייתא כשר דאגב אונסי' גמר ומגרש אפילו שלא כדין נמי ליתני וכו' יעש"כ מבואר דסביר' ליה דגט המעושה בגוים אפי' כדין פסול מדאורייתא ואפי' לא מסר מודעא וכן דע' רוב הפוסקי' דגט פסול מדאוריי' אלא דפוסל לכהונה מדרבנן וכן הוכיח הרשב"ש בתשובה סי' של"ט ע"ש.. ועיין בב"י וכתב הט"ז נ"ל דאם קדשה אחר צריכה ממנו גט מדרבנן אטו כדין דישראל כמו שגזרו לענין פסול כהונה מיהו י"ל דפסול כהונה שאני וכו' וצ"ע למעשה והביאו הב"ש סק"י ע"ש ולא ראה מה שכ' הר"ן בפ' המגרש וז"ל ותמהני כיון וכו' נימא שאם נתגרש' בכדין דגוים ובא אחר וקדשה ניחוש לקידושיו אטו כדין דישראל. וכי תי' ה"נ אם כן וכו' ונראה לי דאע"ג דאמרינן דכדין בכדין מיחלף. לא מיחלף ממש קאמרינן דלגבי ישראל מידע ידעי דכדין דישראל וכדין דגוים לא דמו להדדי ואפילו הכי לגבי כהונה מיחלף וכו' וכן תירץ הר"ב אשכנזי בתשובה סימן י"ו דדוקא לענין