ערך השולחן אבן העזר קנז

סימן

ק"ל

(א) דין י"ז גט שחתמו וכו' גט שאחד מן העדים אינו יודע לחתום וחתם אחר בעדו במצות ר' פ' העד וכו' גט זה פסול ולא היתה יכולה לינשא בו שעד החתום במצות פ' הוי עד מפי עד ואין כאן אלא עד א' וכו' מיהו אם נמסר לה בפני עדים כשר הוא דהא קי"ל כרבי. אליעזר בגיטין דעידי מסירה כרתי וי"ל בזה אם החותם במצות העד היה קרוב אם יש לפסול הגט שאף על פי שנמסר בעדי' כשרים אם חתם עד קרוב הו"ל כמזוייף מתוכו וכו'. אלא שאף בזה אני אומר שאין הגט פסול לפי שלא חתם בו בתורת עד אלא עד מפי עד וקלקלתו לתחום עד מפי עד תקנתו להכשיר הגט לפי שאין שם עדות וכו' הרשב"ש סי' ה' ע"ש

סימן

קל"ד

(א) דין ב' הגה וי"א דסגי אם אומ' שמבטל מודעא וכו' כתב הב"ש כלומר דא"צ לפסול את העדים וכו'. מיהו האחרונים כתבו להרמב"ם לא מהני כשאומר אני מבטל מודעא וכו' והרדב"ז בתשובה חלק ב' סימן קנ"ז כתב שהרשב"א כתב שהראשונים הסכימו דבטול המודעא מועיל לכל מודעא שקדמה ואני אומר לצאת כל ספק שיבטל כל מודעא ועור שיפסול כל עד שיעיד שמסר מודעא בפניו וכו' והביא שם הריטב"א בשם הרמ"ה בפרק המגרש דס"ל דסמכינן אביטול וכו'. וגם הרשב"א לא אמר אלא לצאת כל ספק ואם כן איך נוציא אשה מתחת בעלה וכו' וכיון שיש כמה גאוני עולם שמועיל ביטול המודעא אפילו שלא אמר הל' שכתב רבינו או הלשון שכתב הרשב"א לענין שתנשא בגט זה לכתחילה לא מסתבר שיחלוק עליהם הרב מן הקצה אל הקצה דבשלמא שלא תנשא בו לכתחלה ניחא אבל שתצא ויהיו בניה ממזרים לא אמרה וכו' עש"ב משמע דביטול מודעא מועיל אפילו מסר מודעא על הביטול ועל פיסול העדים

(ב) דין ד' שלא יהיו דומה לאונס וכו'. הריטב"א בתשובה הביאה מר"ן הב"י סס"י קנ"ד כתב דה"ד לכתחילה ולא פוסל הגט בדיעבד ע"ש. והרשב"ץ בתשובה ח"ב סימן ס"ח כתב דיכול לגרש בלא התרה ול"ד לאונס שהרי זה כשנשבע לגרש דעתו לגרש בגט כשר דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם. ואם כן הגט כשר ממ"נ דאם זה אונס הוא. אם כן כשנשבע לגרש נשבע על דבר שאין בידו שאין בידו לגרש מה"ט שנשבע והוי גט מעושה ואם כן אין זו שבועת בטוי אלא שבועת שוא וכו' עש"ב. ועיין בהמ"מ פרק ח' מהלכות גירושין גבי הרי זה גיטיך על מנת שלא תנשא לפ' וכו' שכתב בשם הרמב"ן דכל שנשאת לי דרך נישואי' בטל הגט ועוד ממ"נ וכו' וש"מ שהאומר לחבירו שדי נתונה לך על מנת שלא תתנהו לפ' ונתנו לו בדרך קנין בטלה המתנה ושדה חוזרת לבעליה ע"ש. ואפשר שכן דעת הרי"ף דנשבע לגרש כיון דאין בידו לגרש אמרינן דכדרך הגט קאמר ואם גרשה כדרך קיים שבועתו והגט בטל

(ג) הגה אבל אם קבל עליו קנסות וכו'. כ"כ מרן הב"י בשם ה"ר מימון נואר עיין שם והרשב"ץ בתשובה חלק ב' סימן ס"ה דחה ראיותיו. מיהו הסכים להתיר כמבואר מדברי הרי"ף שהמחייב עצמו ממון אם לא יגרש אין זה אונס ואם כן האומר אתן למלך מאה זהובים אם לא אגרש אשתי מגרש ואין חשש בדבר דכיון שמעצמו נתחייב ברצונו הוא מגרש וכל שכן בנדון הר"מ דאינו אונס כלל מטעם אחר שהרי אפשר לו שלא יחזירנה ולא יגרש ולא יתן מאה זהובים וע"ש בסימן ס"ט והרשב"א בתשובה חלק ד' סימן מ' והביאה מרן הב"י על ראובן שהסכים עם אשתו שיגרשנה לזמן קבוע בקנס אלף דינרים ואחר כך נתחרט ראובן ומאן בדבר והתרו בו מצד הקנס ואם יעבור אפילו שעה מן הזמן יניחהו במשמר עד שיפרע ומחמת יראה זו גרש כתב נ"ל שגט זה מעושה ופסול כל שידענו באונסו אף על פי שלא מסר מודעא וכו'

(ד) ויש מחמירי' אפילו בכה"ג וכו'. כתב הרב כנה"ג הגב"י אות ל"א מדברי הרשב"א מוכח דגט מעושה וקביל זוזי הוי גט אם לא מסר מודעא כדעת הריב"ש וכ' מהריב"ל דהרשב"א סבירא ליה דהא דאמרי' תלויה וזבין זביניה זביני אף על גב דלא יהיב כל הדמים אלא כל דהו אבל לאיכא מ"ד דבעינן שיתן דמי שוויו גט לא דמי לתליוה וזבין דהתם הסך והשיווי ידוע אבל בגט מנ"ל דאפילו בתרקבא דדינרי מחיל אאונסיה וכיון דהוי פלוגת' דרבוות' אזלינן לחומרא לגבי גט ולא עבדינן כהרשב"א וכ"כ מהר"ב סימן סימן י"ו וכו' עיין שם. והרואה בספר א"ז לבתרא דף מ"ח ע"ב כתב שם הרשב"א וז"ל ומכאן דקדקו דתלויה וזכין אפילו בפחות מכדי שיווי הקרקע זביניה זביני דהא אשה מתקדשת בפרוט' וחשבי' לה כתלויה וזבין וא"כ אף קרקע נקנה הוא בכל כסף הילכך אפילו תלויה וזבין בפרוטה זביניה זביני ועוד וכו' ומסתברא לי שאין דברים אלו נכונים חדא דאנן דעתיה דמוכר אמרי' דאגב אונסי' וזוזי גמר ומזבין הא בלא זוזי לא ותלויה ויהיב אין מתנתו מתנה ואיך אפשר שיתרצה בפרוטה על קרקע שוה מאה מנה וכו'. ואף על פי שאין אונאה לקרקעות התם במוכר מדעתו הא באונסיה שאנו צריכי' לרצוי מחמת מעות אין כאן מעות שיתרצו הבעלים בכך ועוד וכו' עיין שם באורך

(ה) דין ז' אנסוהו ישראל לגרש שלא כדין וכו' הרשב"א בתשובה חלק ב' סימן רע"ו באחד שאיימו עליו ב"ד שאם לא גרש יאסרוהו בנחושתיים ומחמת איומם צוה לכתוב גט והיה אומר שמפני איומם אני מצוה לכתוב