ערך השולחן אבן העזר קנו

כתוב בשם ה"ר יונה דאם אמרה אמת שפתחה פתוח ונאנסה מותרת וכו' וקיים דבריו מההיא דהיתה מעוברת דאלים ליה לר"ג ברי ומכשיר העובר אף על גב דלית ליה חזקה דכשרות. אפילו ברוב פסולי' וכן בההיא דמשארסתני נאנסתי אף על גב דחזקת ממון מסייעא לרוב ברצון אפילו הכי אלים ליה ברי' ומהימנא ע"ש (אה"נ עיין למר זקיני זלה"ה לעיל סימן ס"ח אות ז' שהביא כמה ראיות לזה). ומ"ש חמיה שבא עליה ברצונה ביום אף על פי דאם סמכה דעת הבעל אפילו שהוא על פי קרוב או אשה חייב להוציאה וה"ה הנחשד אפילו הוא קרוב דהוי כעד אחד לענין זה הרי כתב הרשב"א בתשובה סימן אלף דל"ג. דה"ד כשהאשה שותקת אבל במכחשת אינו חייב להוציאה ע"ש. וה"נ אף על פי שהודית שנבעלה הרי שוברה בצדה שהוא באונס או בשוגג אף על פי שהוא אומר שברצון ובמזיד נבעלה כיון שהיא מכחשת בזה אינו חייב להוציאה ונראה דאומרת שהיא אנוסה נאמנת. ומה שכת' הרמב"ם פרק א' מהלכות נערה כל הנבעלת בעיר הרי זה בחזקת מפותה מפני שלא זעקה וכו' כתב הרב מש"ל שם דלא אמרינן חזקה זו אלא לענין דאם ראו עדים מרחוק שנבעלה ולא ידעו אם באונס אם ברצון אינה נאמנת לומר אנוסה הייתי ליטול הצער ולינשא לו בע"כ וכו'. אבל לעולם אם טענה שהיתה אנוסה אפילו בעיר משביעים אותו על טענה זו כדי לפטור עצמו מן הצער ולא אמרי' כיון שנבעלה בעיר ודאי היא מפותה מכח חזקה דאטו לא סגי בלא"ה הא אפשר דבעיר נמי נאנסה ולא מהני' חזקה זו אלא שלא להאמינה ליטול ממנו עיין שם. וה"נ אפשר כיון ששטר כתובה בידה נאמנת לומר שהיתה באונס ולא אמרינן כיון שנבעלה בעיר ודאי מפותה דלא אמרינן חזקה זו אלא גבי צער שאין להאמינה ליטול ממנו אבל להחזיק שטר כתובתה בידה נאמנת ואם אין עדים בדבר נראה פשוט דנאמנת לומר אנוסה אני במגו דלהד"מ דלא עדיפא חזקה זו מחזקת דאין ארם פורע בתו"ז דמבע"ל בריש בתרא אי אמרינן מגו במקום חזקה וקי"ל קולא לנתבע דנאמן לומר פרעתיך בתו"ז במגו כמבו' בח"מ סימן ע"ח עיין שם. וה"נ נאמנת לומר נאנסתי במגו דלהד"מ והא גבי חזקה דאין אדם פורע בתו"ז כתב הטור ח"מ סימן ע"ח בשם הרי"ף בתשובה ומהר"י בן מיגש דהמלוה גובה אפילו מהלוה בלא שבועה וכתב מרן הב"י שכן נראה דעת הרמב"ם ע"ש. והכא מוכח מדברי הרמב"ם דאם טענה נאנסתי אפילו בעיר משביעי אותו ולא מהני' חזקה זו דכל שנבעלה בעיר מפותה היא לפוטרו משבועה אם כן חזקה זו גרועה מחזקה דאין אדם פורע בתו"ז וכיון דקי"ל התם דאמרינן מגו במקום חזקה כל שכן הכא דנאמנת לומר נאנסתי במגו וכל שכן אם טענה שוגג שסברה שהוא בעלה אבל אם יש עדים על הטומאה שראו מרחוק שנבעלה וטענ' שנאנס. יש להסתפק אם נאמנת בעיר לגבות כתובתה דלהחזיק השטר אפשר דנאמנת או"ד דוקא לגבי שבועה לא מהני' חזקת דבקל רמי' שבועה אבל לענין ממון אמרינן חזקה זו דכל שנבעלה בעיר ודאי היא מפותה ואינה גובה כתובתה וכה"ג כתב מהר"ם בתשו' המיי' דשייכי לס' משפטים סי' ן' ע"ש. ועיין במהרימ"ט ח"מ סימן מ' וסימן קכ"א. אבל ראיתי למהר"ם דיבוטון בתשובה סימן נ"ב שכתב דהך חזקה דבעיר מפותה עדיפא מחזקת דאין אדם פורע בתוך ימנו תדע שהרי כתב הרב מגדל עוז לקיים דברי הרמב"ם מה תועלת יש בחזקת זו אם שניהם מודים בבעילה והיא אומרת אנוסה ויש לי צער והוא אומר מפותה ואין לה צער דסומכי' אחזקה דבשדה אנוסה ובעיר מפותה והא כיון שאין עדים רק שניהם מודים אם כן כשהוא אומר בשדה מפותה אמאי יתן צער ניהמני' במגו דלהד"מ דאף על גב דהוי מגו במקום חזקה קי"ל קולא לנתבע ואין מוציאין ממון מיד המוחזק אע"כ דחזקה זו דסתם שדה אנוסה עדיפא ובחזקה אלימתא לא אמרינן מגו ובזה ישב דברי מהר"ם אלשקר עש"ב

סימן

קי"ח

(א) דין א' אבל לא בגדי חול וכו' בתשובה כתב משום דל' התקנה אשר ימצא לו ובגדים של חול לא היו מצויים לו כי לא היו לבעל בהם כלום וכו' ועוד דחלוק' זו במקום גביית כתובה וכו' וכן כת' בתשו' בשמים ראש סימן רכ"ב משום דאין הבעל יכול למכרם ולמשכנן ועוד דחלוק' זו במקום גביית כתובה ובגדיה אין נישומי' לה ע"ש

סימן

קי"ט

(א) דין ו' הגה אבל ר"ג החרים שלא לגרש וכו' אם נשבע לגרש את אשתו שבועה חלה על תקנת רגמ"ה ומגרשה שלא מדעתה הרדב"ז חלק ב' סימן תשל"ד ועמ"ש בסימן אלף דין יו"ד

סימן

קכ"א

(א) דין ה' הגה וי"א דבודקי' אותו ע"י מי פירות וכו'. משמע דצריך אלו ששה בדיקות ובסירוגים אפילו אם בודק ע"י פירות הב"ש עיין שם. אבל מהרש"ל ביש"ש בפרק מי שאחזו סימן ב' הסכים דבעינן שלשה לאו ושלשה הן אבל לא בעינן סירוגי' מאחר שיש לו חכמה להבין בין ימות החמת לימות הגשמים וכמ"ש התוס' ע"ש.