ערך השולחן אבן העזר קנה

דומיא דממון וכו' ורבא אמר הוי דבר שבערוה כלומר אף על גב דבשאר איסורים נאמן עד א' באיסור ערוה לא הוי נאמן דהוי דבר שבערוה כלומר לאחר שהיא א"א וערוה כתיב בה דבר כי מצא בה ערות דבר ולא לקיים דבר נכתב למגמר דבר דבר אלא לכל דבר ערוה הילכך אין יכולים פחות משנים לאוסרה על בעלה וה"מ אי בריר לן דסני לה דשתיקתו לאו הודאה היא ומשו' עדות העד לא אסרינן לה אבל אי רחים לה שתיקחו ודאי הודאה היא דהודאת בע"ד כק' עדים דמי דהכא לא מחייב לאחרים אלא לעצמו מפסיד אשה וכתובתה ובהודאתו לא מפסדה היא כתוב' ולא ע"פ עד אחד וכו' ורבא א"ל ה"ק ליה אי מהימן לך כבי תרי אפק' כלומר רחימת לה והאי דשתקת משום שהאמינתו והודית לה הודאה והאמנה שלך הוי כבי תרי ואפק' אבל משום עדות העד לא אמר שמואל להוציאה אלא משום הודאת בע"ד כק' עדים דמי ועוד דרבא לטעמיה דאמר פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפי' להורגו. וה"נ כיון דמודה הרי הוא מצטרף עם העד ואיכא תרי וכו' עכ"ל. ומ"ש כיון דמודה מצטרף עם העד ואיכא תרי וכו' בתשובה מהר"ם אלשיך סימן ק"ד כתב כעין זה בקידושין דשני עדים מעידים שהוא א"ל הרי את מקודשת לי והיא רצתה ועד אחד מכחיש' וז"ל וכ"ת כי רבי אברהם אחד הוא ואין הכחשתו כלום א"ל השנים דהוי חד לגבי תרי לא היא דה"נ תרי ותרי נינהו שהרי אלעזר המקדש קבל עליו נח"ש בב"ד בעת קבלת העדויות שמעשה שהיה היה ככל דברי ר' אברהם ולמה לא יצטרף המקדש עם רבי אברהם להכחיש את אפרים ויצחק וליהוו תרי בהרי תרי וכו' ואין המקדש נוגע בעדות דאלו היה איפכא דהוא אמ' קדשתיה ואתו סהדי ואמרי לא קדשת אותה הוה נוגע בעדות אבל השתא לא לאסהודי עליה קאתי אלא לאסהודי עלה אי הויא א"א או לא ואין זה נוגע אל המקדש ויכול הוא להצטרף עם אחר לומר שלא אמר הרי את מקודשת לי ולהכחיש שניהם את העדים שאמרו כן והוו להו תרי לבי הדי תרי וגדולה מזו היא שהאומר פ' רבעני לרצוני הוא והאחר מצטרפי' להורגו דפלגי' דבוריה וכ"ש הכא דלא צרכי' להכי דהוא והאחר מצטרפי' להכחיש את אפרים ויצחק ונוקי תרי לבי הדי תרי ואיתתא בחזק' פנויה וכו' ע"ש

(כ) לפיכך משביעה בנ"ח שלא זינתה תחתיו אם ראה אותה בעצמו וכו'. כן לשון הרמב"ם פרק כ"ד מהלכות אישות והסמ"ג לאוין רי"ד וכתב מרן בכ"מ טעמא משום דבראה אותה בעצמו הוה ליה כטוען פרעתיך והמוציא שטר חוב על חבירו והלה טוען פרעתיך בעל השטר צריך לישבע ודייק רבינו לומר משביעה ולא כת' צריכה לישבע מפני שהטוען על שטר חוב פרעתיו א"ל זיל שלם ואם טען ישבע לי שלא פרעתי אז אמרינן ליה שישבע וכו' אבל כשהוא לא ראה שזינתה אלא על פי עד אחד הוי כטוען שמא פרעתיך וכו' ע"ש וז"ל מהר"י אבן מיגש הובא בא"ז לכתובות א' פ"א מי שטען על אשתו שזינתה תחתיו ברצון להפסיד' כתובת' הא ודאי כיון דנקיט' לה כתוב' בידה לאו כ"כ דמפסיד לה ניהלה בלא עדים ובלא ראיה מיהו אם א"ל השבע לי דינא הוא דמשתבע ליה כדין האי מאן דמפיק שטרא אחבריה וכו' עי"ש. וכן דקדק הרשב"ץ בתשובה חלק ב' סימן י"ט מדכתב רבינו משביעה ולא אמר משביעי' אותה עיין שם. ואם כן מה שכת' הרמב"ם שם ומרן לעיל בעוברת על דת וכו' תצא בלא כתובה אם יש עדים שהתרה וכו'. ואם אין עדים תשבע שהוא כדבריה לא דק דה"ד דטען השבע לי וכה"ג כתב הרמב"ם בפרק ב' מהלכות שכירות גבי המפקיד אצל חבירו בשטר כשאין הנפקד נאמן לומר החזרתי ישבע בעל השטר בנ"ח שלא החזיר לו וישלם וכתב המ"מ דה"ד אם טען הנפקד השבע לי כדין מלוה בשטר ורבי' קצר והביאו מרן הב"י בח"מ סי' רצ"ו ע"ש

(כא) אשה שבאה ואמרה שחמיה בא עליה בלילה באפילה והיא סברה שהוא בעלה ואחר שגמר הרגישה שהוא חמיה ואחר שהענישו אותו הודה ואמר שגם פעם אחרת בא עליה ביום ברצונה והיא הכחישתו בזה נראה דמותרת היא לבעלה שהרי כתב הרמב"ם פרק כ"ד מהלכות אישות האשה שזינתה תחת בעלה בשגגה או באונס הרי זה מותרת לבעלה וכו' וכתב מהריק"ו שרש קס"ח בשגגה כגון שהיא סבורה שהוא בעלה ונמצא אדם אחר עיין שם. ומרן הכ"מ הביא דאמרינן בס"פ ד' אחין שנים שקדשו ב' נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה וכו' מפרישי' אות ג' חדשים שמא מעוברות הן פי' ואחר כך מחזרי' אותם ע"ש. והיינו דתנן היו קטנות שאין ראוין לילד מחזירי' אותן מיד ואמרינן עלה דאי במזיד מי שריא הא ל"ק פתוי קטנה אונס הוא וכו' עיין שם. אלמא בשגגה שסבורה שהוא בעלה מותרת אפי' הרגישה בסוף שהוא אחר תחלתה בשוגג וסופה במזיד מותרת כמו תחלתה באונס וסופה ברצון ובסוף נדרים גבי האי איתתא דכל יומא וכו' פי' הר"ן אשת כהן היתה דאי אשת ישראל כיון שאפילו לפי דבריה סבורה היתה שהוא בעלה אין לך אונס גדול מזה וכו' ע"ש. ונראה לכאורה דאם ראת הבעל שזנתה ואמרה היא שהיתה סבורה שהוא בעלה תלוי במחלוקת שכתב המ"מ פרק י"ח מהלכות איסורי ביאה גבי האומר פ"פ מצאתי וכו' דאם טענה בברי דבר המתירה שהיא מותרת ולא אמרו נאמן לאוסרה עליו אלא במכחשת וטוענת בתולה שלימה נבעלתי או בשותקת אבל במודה וטוענת שנאנסה או שטוענת מוכת עץ נאמנת' ויש מן המפרשים חלוקים בזה וס' להו דאסורה היא ואין משגיחין בדבריה. וזה נראה דעת רבי' והראשו' דעת הרמב"ן והרשב"א וכו' ע"ש. ונראה לכאורה דלדעת המפר' ורבינו דאין נאמנת בטענת נאנסתי ה"ה אין נאמנת בטענת שגגה דהוי כאונס מיהו אפשר דסבירא להו כמ"ש הרא"ש בפ"ק דכתובות וז"ל. ומצאתי