ערך השולחן אבן העזר קנד

שמים הוא דחייב להוציאה ופשיטא דאם חזר וכנסה אין מוציאין אותה ממנו מיהו זה שהתרו בו ב"ד שלא יכנוס ועבר וכנס לכאורה כופין אותו להוציא כמ"ש הרא"ש בתשובה הביאו הטור בסס"י קמ"א בשליח שהביא גט ואמר בפני נכתב ובפני נחתם דאסורה לו לישאנה ואפילו נשאת כבר תצא ואף על גב דקי"ל בהא אם כנס לא תצא ה"מ בדיעבד אבל זה שהתרו בו ועבר על ההתראה וכנסה מפקי' מיניה וכן כת' הרדב"ז בתשובה חלק ב' סימן תקפ"ט ע"ש. וכן פסק מרן בסס"י י"א כל היכא שהתרו בו וכנס לא מיקרי דיעבד ומפקינן לה מיניה ע"ש. וכתב הב"ח שם משמע דאף בנטען על השפחה וכן בחכם שאסר כך הדין. ולע"ד נראה דבנטען על השפחה וכן בחכם שאסר אפילו עבר וכנס אחר ההתראה לא מפקי' מיני' מה שאם כן בנטען על א"א דאם היה אמת אסורה לו מה"ת וכן בשליח גט אם לא היה נכתב ונחתם לשמה הוי א"א הילכך אם עבר לאחר ההתראה מפקינן מיניה וכו' והירושלמי שהביא המ"מ דאם עבר לאחר ההתראה קונסי' אותו ומוציאי' מידו אינו מדבר בנטען על השפחה זבחכם שאסר אלא באותן שאם היה הלעז אמת היתה אסורה וכו' ע"ש. וכן כת' הרדב"ז בתשו' חלק ג' סימן תק"א דהרא"ש והרשב"א שהביא מהירושלמי דאם עבר על התראה ב"ד מוציאי' מידו דוקא בעד המביא גט או עד המעיד שמת בעלה אבל חכם שהתיר או הנטען על השפחה וכן גוי ועבד הבא על בת ישראל השנויה במשנה אפילו עברו על התראת ב"ד אין מוציאי' מידו ותדע וכו' ע"ש. ובירושלמי סוף פרק כיצד הלכה ט' ה"ג הנטען על השפחה ונשתחררה או על הנכרית ונתגיירה הרי זה לא יכנוס קדש כמי שכנס אמרו שלא לכנוס וכנס מוציאי' מידו גירש מהו שיחזיר וכו' הרי בנטען על השפחה וכו' אמר כן הירושלמי דאם כנס אחר התראת בית דין מוציאין מידו. וכן נראה מדברי המ"מ פ"י מה' גירושי' דין י"ד דעל הכל אמרו בירושלמי כן ע"ש. מיהו הרמב"ן כת' גיר' אחרת דכנס אחר התראה אין מוציאין מידו וכבר כ' הריב"ש סימן רמ"ב כיון שיש נוסחאות מחולפות ספיקא הוי ומספק אין כופין והביאו רש"ל ביש"ש פרק כיצד סימן י"ט ע"ש. ומוכח שם דאין חי' ובכל אותם השנוי' במשנה אין כופין מס' משום דזה קנס הוא ומס' אין קונסי' אותו עיין שם ואם כן אפשר דגם הרא"ש והטור שכת' דמוציאי' ממנו ה"ד בחשש איסור תורה אבל באיסו' דרבנן אם עבר על התראת בית דין אין קונסי' אותו דהוי ספק דרבנן כדברי הב"ח והרדב"ז. וכן כתב הב"ש סימן י"א דיפה פסק הב"ח ע"ש. ואם כן נראה דה"נ בעד אחר שא"ל שזינתה שהוא מאמינו דחייב להוציאה לצאת ידי שמים שכתב הרמב"ם פרק כ"ד מהלכות אישות דאין ב"ד כופין אותו לגרשה עיין שם ה"נ אם אחר שהוציאה עבר וכנסה אין כופין אותו לגרש אפילו עבר על התראת בית דין דבחשש דרבנן אין קונסי' אותו ועוד שכתב הריב"ש שם שאף לפי הנוסחא האחרת שכופין כיון דמשום קנסא הוא יש לו' דהיכא דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר דחידוש הוא ולא גמרינן מיניה עיין שם אם כן ה"נ בעד אחד וכו'. אפילו עבר על התראת בית דין אין כופין אותו לגרש דהיכא דלא איתמר לא איתמר דחי' הוא ולא גמרינן מיניה ועוד אפ' לו' דדוקא בהנך שאינה אשתו והתרו בית דין שלא ישא אותה שהיא אסורה לו ועבר וכנסה באיסור קנסו אותו להוציאה אבל זו שהיא אשתו אלא שהוציאה בעדות עד אחד לצאת ידי שמים אם חזר וכנסה לא קנסו

(יט) כתב הרשב"א בתשובה סימן אלף רל"ז ובמיוחסות סימן קל"ג וז"ל. ועוד מסתבר לי דלא אמרינן אי מהימן לך אלא באינה מכחישתו אלא שותקת הא מכחישתו לא דעד אחד בהכחשה אפילו בעלמא לאו כלום הוא. וכל שכן בדבר שבערוה וכו' וההיא דשמואל באינה מכחישתו היא וסעד מצאתי בדברי רש"י שפיר' אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה הואיל ולא הכחישתו ע"כ וכו' אלא שלבי מגמגם אולי ט"ס הוא דהואיל ולא הכחישתו קאמר כלו' ולא הכחישתו אתה והלשון הנמצא בפיר' נראה עיקר דאי לא מאי קאמר דאי מהימן לך הא מהימן ליה ומאי הואיל ולא הכחישתו קאמר ואם נתינת טעם הוא לו' הואיל ולא הכחישתו נראה דמהימן לך כבי תרי זיל אפקה לא הול"ל אי מהימן לך אלא כיון דמהימן לך כבי תרי והיינו דאביי דהוי כשאר איסורי' וכו ומה בין אביי לרבא בהא. ועוד מאי כבי תרי אטו מדאין מכחישו מאמין כבי תרי דילמא מספ"ל ומשום הכי לא מכחיש ליה ולא מודה אלא שותק ולא עדיף מעד של טומאה אחר קינוי כשלא נסתרה בפני עדים דמסתפק ואינו מכחיש ואינה נאסרת עליו בכך וכו' עכ"ל. ואני מצאתי בספר ראב"ן סימן ס"ד שכתב וז"ל אבל אשתו זינתה בעד אחד שא"ל עד אחד אשתך זינתה ושתק מהו הא ודאי פשיטא ליה לשואל דודאי אסרה עליו בשתיקה כשאר איסורים אבל הא קא מיבעיא ליה אם העד אוסרה בעדותו כמו חלב וטהרות או שתיקתו של בעל אוסרה דהוראת בע"ד וכו' מי אמרינן כיון דמפסיד ליה אשתו וממון דחייב ליתן לה כתובה אי לאו דידע דקושט' קאמר לא היה שותק ושתיקה הודאה היא ואף על גב דקאמר אביי בחלב וטהרות דשתיקתו אינה הוראה היינו משום הפסד מועט הוא. וא"ל דבהכי לא חש להשיבו ולא משום דהודה לו אבל הכא דהפסד מרובה ודאי הוי שתיקתו הודאה אבל משום עדות העד אין נאסרת דאין עד אחד נאמן באיסור א"א דילפינן דבר דבר מממון או"ד כיון דזמני' סני לה שתיקה לאו הודאה היא למיתסר עליה משום עדות העד דעד אחד נאמן אפילו באיסור א"א לאוסרה על בעלה כשאר איסורי' אמר אביי היא היא כשם שבשאר איסו' עד א' נאמן ה"נ באיסור א"א ואפי' ידעינן דסני לה ולא משום הודאה אסורה והא דילפי' דבר דבר מממון לענין קידושי' דהוא קיום דבר ילפי'