ערך השולחן אבן העזר יד

אמרי' בפ"ק דכתו' באומ' משארסתני נאנסתי וכו' דלא אמ' ר"ג נאמנ' אלא משו' מיגו ופירש"י דאמרי' מיגו דא"כ טענה. טענה מעלייתא מהך כגו' גבי משארסתני נאנסתי הוה טענה מ"מ טעמה מעלייא דלא פסלה נפשה מכהונה וכו' וגבי אומ' מ"ע א"ב אמרה מ"ע אני תחתיך וכו' והא אומ' מ"ע אני תחתיך דליכא מיגו אינה נאמנת וכ"כ הרמב"ם והטור ומרן בסי' ס"ח דאמ' מ"ע אני נאמנת ותחזור כתובתה למנה נר' דס"ל דבין נאמנת לומ' מ"ע אני תחתיך לגבו' מאתים משו' דליכא מיגו כמ"ש הכ"ש שם ואפ"ה נאמנת לומ' משארסתני נאנסתי דמיגו דמ"ע דאמרי' מיגו מטענה שאין נאמן עליה משום ודבברי' ושמא אמרי' אפי' מיגו גרוע להוציא ממון וכ"כ ה' פני יהושע שם וכן ראיתי להרשב"א הובא בס' א"ז שם וז"ל וא"ת ואפי' לר"א מאי מיגו איכא באמצעי' ואפי' בריש' נמי מאי מיגו איכא כיון דמדינא אפי' אמ' מ"ע אני תחתיך לא מהימנא טפי וכו' מיגו כי האי לא אשכחן אלא במיגו דאי אמ' הכי מה מהימן י"ל דאשכחן מיגו דלא מהימן טפי אי טעין אידך טענה אחריתי ואפ"ה כיון דהול"ל טענה דשפירא מינה נאמ' משום ברי' ושמא אבל במקו' ברי' וברי' לא כדאמרי' בפ' הא"מ גבי אע"פ שאמרה בלבי היה להתקדש לו הי"ל לומ' נחברתי אע"פ שאלו אמ' כן לא היה נאמן אלא שהיא טענה יותר ממה שטוען לא היה בלבי על זה וכן דעת רבותי' הצרפתי' וכ"כ בשם ש"י ע"ש

(ו) הא דאינה נאמנת במיגו דיכול לומ' לו גרשתני דנאמנת עיין למהרי"א סי' רכ"ו שכ' בה"ג דלא אמרי' מיגו דהעזה ויש סוברים דנאמנת במיגו מכח תשו' הרשב"א שהביא מרן הב"י סימן מ"ב והביאו הכנ"הג בסי' טו"ב הגה"ט אות י"ב ע"ש ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ג סי' ת"ז שכ' דאינה נאמנת בטענה אחרת במיגו דגרשתני דכיון דאין האשה מעיזה פניה בזו ומעיזה פניה בטענה אחרת אין כאן מיגו ע"ש

(ז) אשה שהעיד עליה ע"א שהיא א"ל ששכר אותה גוי וכו' אינו כלו' כי שמא צחקה בו שאין האשה עשויה לפרסם עצמה בזנות ולא עוד אלא אפי' אמר כן לבעל עצמו ושהיא מראה עצמה שאומרת לו כן כדי להתרחק מן האיסור א"נ אשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי אינה נאמנת וכו' הרשב"א בתשו' ח"ד סימן רנ"ז ע"ש

(ח) דין י"ג אשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי וכו' כ' הרשב"ש סי' תקל"ב וכן אני אומר באשת ישראל שאמ' שזינתה ונתארמלה שאסורה לינשא לכהן וטעמא וכו' א"כ הרי האשה הזאת ע"פ עצמ' נעשית זונה ולא אמרי' בה אין אמע"ר ומשנה שלמה שנינו ברפ"ק דסוטה אלו אסורות לאכול בתרומה האומרת טמאה אני לך וכו' ע"ש וכבר כ' התוס' שם וז"ל האומ' טמאה אני לך אי ק' בשילהי מס' נדרים דפליגי רבה ור"ש אומ' אוכלת בתרומה וכו' תי' דהכא מיירי אחר קינוי וסתירה דרגלים לדבר אפי' ר"ש מודה והכי מפ' לה בירוש' עכ"ל ונר' כיון דמיירי אחר קינוי וסתירה דרגלים לדבר שזינתה אף אשת ישראל נאמנת לומר שזינתה ברצון

(ט) הרי היא אסו' לכל כהן וכו' עיין בתשו' בשמים ראש סי' ק"מ

סימן

ז'

(א) דין א' ואפי' עבד וכו' כתב המ"מ מסתב"ל שהגוים או הפסו' בעבירה מה"ת כשם שהם פסולי' לעדות אשה לומ' שמת בעלה כך פסולי' לשבויה וכו' וא"ל מדכ' הרמב"ם בפ"ה מה' עדו' בב' מקומו' האמינה תורה ע"א בסוטה שלא תשתה מי המרים ובעגלה ערופה שלא תערוף וכן מדבריהם בעדות אשה וכל מקום שע"א מועיל אשה ופסו' כ"כ מעידי' חוץ מע"א של שבו' וכו' משמע דאפי' פסו' בעבירה כשר וכ"כ בפ"ט מה' רוצח ואפי' ראה ההורג ע"א אפי' עבד או פסול לעדות בעבירה לא היו עורפי' וכו' ע"ש דהא ליתא דפסול בעבירה דאורייתא פסול לעדות סוטה כמ"ש בפ"א מה' סוטה דין ט"ו אפי' אשה ועבד ושפחה ופסו' לעדות בעבירה מדברי סופרים ואפי' קרוב נאמן לעדות סוטה וכו' ע"ש אלמא דוקא פסו' בעבירה דרבנן כשר אבל פסו' בעבירה דאוריי' פסו' לעדות סוטה וה"ה לע"ע ומ"ש כ"מ שע"א מועיל אשה ופסו' כ"כ מעידי' וכו' ה"ד בפסו' בעבירה דרבנן וגם בעדות אשה פסו' בעבירת דאורייתא פסו' לעדו' אשה כמ"ש הרמב"ם בפי"ב מה' גירושין ע"ש א"כ ה"נ בשבוי' דע"א כשר פסול בעבירה דרבנן כשר אבל פסו' בעבירה דאוריית' פסו'לעדות שבוי' וכ"כ מהר"ץ אשכנזי סי' ק"נ דגזלן דאוריי' אינו נאמן בשבוי' כגוי ולדעת מקצת רבוותא הוא גרוע מגוי דאף מסל"ת אינו נאמן אלא דלא קי"ל הכי אבל במתכוין להעיד אינו נאמן כגוי וכ' ה' יד אהרן הגב"י אות ו' ואיני יודע היכן ראה דגזלן דאורייתא גרע מגוי הרי המ"מ וכו' ע"ש ולא ראה תשו' הר"ן הביאה מרן הב"י סימן טו"ב שכ' דלפי דעת הרי"ף והרמב"ם דפסו' לעדות בעבירת דאוריי' מסל"ת נאמן בעדו' אשה ה"ה מומר לע"ז ולכל התורה כולה שהוא נאמן וכ"כ הרשב"א ומ"מ יש שחלקו על הרי"ף ע"ש וכן רבי' ישעיה הא' הביאו בתשו' תומת ישרים סימן ע"ד חלק על הרי"ף ע"ש ובתשו' הר"ן סי' ג' מבו' הטעם דישר' פסול בעבירה דאוריי' גרע מגוי לפי שהוא בקי שהאשה נתרת בזה הוא אומ' כך שהוא נדמה לנו שהוא מסל"ת והוא אינו כן אלא מתכוין לכך ע"ש אבל הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ס"ל דאין חי' במ"ש מהר"ם בתשו' דשייכי לה' אישות סי' ט' וזל וכדברי משמע מדברי רבי' אלפאסי וכו' ואע"ג דסתם כל ישר' יודע דמשיאות ע"פ ע"א ואפי' פסו' וכו' ויליף לה דנאמ' מק"ו מגוי אלמא דגם גוי כה"ג שרי' בעדות לפ"ת אפי' דידע וכו' ע"ש ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ד סי' ש"א וצ"ט

(ב) דין ב' הגה ויש מקילי' במסל"ת וכ"כ הרדב"ז בתשו' ח"ד סי' ש"א וקנ"ו שכן דעתו נוטה להתיר ודחה קו' הרא"ש עש"ב

(ג) וה"ה לעד מפ"ע וכו' כ' הב"ש לדעת הב"י והד"מ תלוי בפלוגתא אם גוי נאמן במסל"ת ולהרא"ש דפוסל גוי ה"ה עד מפ"ע פסול אבל בתשו' מהרש"ך ח"א סי' יו"ד כ' דגם הרא"ש מתיר בעמ"ע ומהריק"ש בתשו' בס' ח"י סי' ל' הוכיח דעמ"ע עדיף מעדות אשה ועבד ושפחה וא"כ ודאי דכשר הוא בשבויה ואין חי' בין בא מכח כשר לבא מכח אשה ועבד דכיון דאשה ועבד הוכשרו לעדות זו אפי' עד מפי אשה ועבד וקרוב כשר עש"ב: