ערך השולחן אבן העזר קמט

מזונות לבנות קטנות ודוקא אם האלמנה ניזונת אבל אם נסתלקה מן הנכסים הבנות חולקות בשוה עיין שם

סימן

קי"ג

(א) דין א' וכן אם השיא בת בחייו וכו' כתב הב"ש לכאור' משמע בטור דאפילו למ"ד דאין אומרי' ליתן לה יותר מעישור מ"מ אם השיא בת בחייו ונתן לה יותר מעישור נותנים גם לזו יותר מעישור וכ"כ רש"ל מיהו בהרא"ש מבואר דאין חי' וכו' וכן מוכח בגמרא בפ' מציאת האשה דאמר שמואל לפרנסה שמין באב כר"י ופריך ונימא הלכה כר"י אי אמר הלכה כר"י הו"א דוקא השיאה דגלי דעתיה אבל לא השיאה לא קמ"ל טעמא דר"י דאזלינן בתר אומדנא ל"ש השיאה ול"ש אם לא השיאה והאי דקתני השיאה להודיעך כחן דרבנן דאע"ג דהשיאה וגלי דעתיה לא אזלינן בתר אומדנא ע"ש וא"א אימא דר"י נקט השיאה דאם נתן לה יותר מעישור נותני' גם לזו אבל בלא"ה אין שמין באב אלא לגרוע אלא ודאי דאין חי' וכן מבואר בתוס' בפרק נערה ע"ש. ועיין בירושלמי פרק מציאת האשה ופני משה שם וכן הוכיח הדרישה סי' י"א מדברי הרא"ש והר"ן ופי' כן דעת הטור עש"ב מיהו נראה דעת מרן לפסוק דהולכין אחר אומדן דעתו דאב אפי' להוסיף על העישור כדעת הגאונים ובספ' א"ז פרק מציאת האשה כתב בשם ריב"ש אחר שאין ראיה מכרעת וכו' והדברים כפשטן נראי' בין להוסיף בין לגרוע הוא על ר"ח ראיה וכן דעת רש"י והראב"ד והרמב"ן ע"ש וכן הריטב"א בפ' נערה דחה פי' ר"ח והסכים כרש"י דאפי' להוסיף על העישור וכן עיקר ע"ש

(ב) דין ב' עישור זה לפרנסת נדוני' אינו מתנאי כתובה וכו' אפילו יש לבת נכסים שירשה מבית אבי אמה חייב האב להשיא אותה מממונו כדקי"ל שחייב לזון בניו ובנותיו הקטני' אפילו יש להם נכסים שנפלו להם מבית אמם כיון דתקנת חכמים היא כמ"ש הטור בסימן ע"א בשם מהר"ם מרוטנבו' וה"נ חייב להשיא בתו אפילו יש לה נכסי' ממ"א ה' בית דוד סימן ע"ה בשם מהרי"א בן יעיש ע"ש. והרשב"א בתשוב' ח"ב סי' שצ"א כ' דאין חייב לזון בניו הקטנים כשיש להם נכסי' ממ"א כיון שאינו תנאי ב"ד אבל מזונות האלמנה והבנות כיון שהוא תנאי ב"ד חייב אפילו יש להם נכסים ע"ש וכתב הרשב"ץ בתשו' ח"ב סימן רצ"ב תי' ג' וה"ה לבת ניזונת מתנאי כתובה שאם נשאת האם וקבל עליו הבעל לזונה חייב לזונה ולא הפסידה מזונות שהם תנאי ב"ד וכן מוכח בפרק הנושא וכו' ע"ש. ולדידהו ה"נ אין האב חייב להשיא בתו מממונו אם יש לה נכסי' ממ"א כיון שאינו מתנאי ב"ד ומ"מ קי"ל כמהר"ם והרא"ש והטור דחייב אדם לזון בניו הקטנים אפילו יש להם נכסים וה"נ חייב להשיא בתו אפילו יש לה נכסי' ונר' קצת ראיה מדאמרינן בפרק מציאת האשה אמר רב הונא א"ר פרנסה אינה כתנאי כתובה מאי אינה כתנאי כתובה אילימא וכו' וא"א נימא דמזונות האלמנה והבנות שהוא תנאי ב"ד חייב אפילו יש להם נכסי' ופרנסה אין האב חייב בה אם יש לה נכסים כיון שאינה מתנאי ב"ד ע"ש בתוס' בד"ה מאי פרנסה וכו' ושם בס"פ מציאת האשה גבי מי שמת וכו' אר"י שניה ויתרה משום דאיכא רווח ביתא אלא מעתה אשכח' מציאה בעלמא דאיכא רווח ביתא ה"נ דלא יהבינן לה עישור נכסים א"ל אנא רווח ביתא מהני נכסי' קאמינא וכו' וכתב בא"ז שם דטעמא דפרנסה שאנו אומרי' דעת האב שאינו רוצה שתתבזה בתו והשתא דאית לה חלק בנכסיו אין רצונו שתטול פרנסתה שהרי יש לה ואינה מתבזה וכו' ע"ש אם כן אם יש לה מעלמא נוטלת פרנסתה דאומדי' דעת האב שאינו רוצה שתתבזה בתו כשלא תטול מנכסיו

(ג) דין ה' מי שמת והניח אלמנה ובת וכו' עיין בתשו' הרשב"ש סי' שנ"ח

(ד) דין ז' קטנה יתומה וכו' אלמנה שהשיאה בתה עם נדוני' גדולה יותר מעישיר נכסי בחיי אחיה ואחר כך מת אחיה והניח אלמנה ויתומים וטענו היורשים דכבר פרעה כתובתה במה שנתנה לבתה יותר מעישור נכסי אף על פי שלא מיחה אחיה בשעת הנישואי' כמו שפסק מהרש"ך ח"ד סימן ל"ו ע"ש תשובה לכאורה יפה טענו ומה שהוכיח הרב משפט צדק ח"ב סי' ן' דאם לא מיחה הוי מחילה מדין הבת דאם נשאת אחר שגדלה ולא תבעה פרנסת' אבדה פרנסתה ולא אמרי' דלא גמרי' דינה ומחיל' בטעות היא ע"ש אין נראה כן שהרי כתב הרשב"א בתשובה ופסק' רמ"א מי שצוה לתת לבתו שליש נכסיו והשיאוה אחיה ולא נתנו לה צריכים ליתן לה אח"כ וכתב הב"ש הטעם דלא שויתרה אלא בכה"ג שהוא תקנת חכמים אבל שאר זכיות לא הפסידה אפי' אם שתקה ע"ש. וכ"ש ביורש בממון שזכתה לו תורה דלא אמרי' דבשתיק' הוי מחילה וכן חי' מהר"ם אלשיך סימן י"ז ע"ש והיותר תימ' על ה' דסבי' ליה דאפילו היה קטן בשעת נישואי' אם כשגדל לא מיחה אלא אח"ז הוי מחילה ע"ש. דהא אם נשאת הבת קטנה אפילו שתקה זמן רב משגדלה יכולה אחר כך לתבוע פרנסתה כמ"ש המ"מ בשם הרשב"א ופסקו רמ"א ע"ש. וה"כ אם היה האח קטן בשעת נישואי הבת אפי' שתק זמן רב אחר שגדל יכול לתבוע אחר כך ממונו אלא אפילו היה גדול בשעת הנישואי' ולא מיחה נראה כדברי מהרש"ך ומהר"ם אלשיך דשתיקה לא הוי מחילה ואפילו היה ספק אין להוציא מיד היורשים. ועיין בספר פני משה חלק ב' סימן פ"ח

(ה) דין ח' מי שמת וכו'. וקדמה ראשונה ונטלה עישור נכסי' וכו' א' היו לו ג' בנות והשיא את הגדולה בחייו ונתן לה נדונייתה גם שידך את השניה בחייו ופסק לתת לחתנו כמו שנתן לראשונה בקנין ואחר כך מת וכו' תטול בתחלה מה שפסק לה אביה והשאר חולקות שלשתן בשוה מרן בתשו' חא"ה סי' י"א וכן הסכים ה'