ערך השולחן אבן העזר קמד

למגבה מחיים הויא מוחזקת וכו' ואי לא מטא זמנה למגבה מחיים כיון דליכא שעבוד נכסי ואי קרים ליה וזבין זביניה זביני הא ליכא זכיה מחיים והו"ל ראוי ולא מוחזק עכ"ל. הרי דס"ל דמלוה בשטר אפילו לא הגיע זמנה הבעל יורש אותה אבל מלוה ע"פ אם הגיע זמנה הוי מוחזק ואם לא הגיע זמנה הוי ראוי ואין הבעל יורש אותה וא"כ נראה דה"נ מלוה בשטר שיש לבעל או מלוה שהגיע זמנה בחיי בעלה האשה גובה כתו' מהם אבל מלוה ע"פ שלא הגיע זמנה הוי ראוי לגבי כתובת אשה וכן לכתו' ב"ד אבל הרמ"ה בפרק י"נ סימן צ"ד כ' דאפי' במלוה ע"פ שלא הגיע זמנה מחיים הבעל יורש אותה וכן כתו' אשה עש"ב

(ז) עוד כתב הרב מגילת ספר שם והא דכתב הרא"ש אף ע"פ שמת אביהם קודם חלוקה וכו' אדרבא משם ראיה דע"כ לא הוי ירושת אבי אביהם ראוי אלא משום שמת אחר מות אביהם אבל אם מת קודם מיתת אביהם אע"פ שהנכסים הם כמ"ה או פקדון ביד אחרים ולא הגיעו לידם שפיר חשיב מוחזק כיון שנפלה ירושה לאביהם בחייו וכו' ע"ש ונרא' דבירושה אם מת קודם אביהם אפי' הנכסי' הם במ"ה או פקדון ביד אחרי' פשי' דהוי מוחזק אבל מלוה אפשר דהוי ראוי כמבואר בח"מ סימן רע"ח דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה אפי' היא בשטר וכ' מהריק"ו שרש קמ"ו והביאו הב"י שם דממון שיש לו בשותפות ביד אחרים אפי' חוץ לעיר מקרי מוחזק ונוטל פי שנים ע"ש. וה"ה ירושה שנפלה לאביהם בחייו ועדין במ"ה אע"ג דקודם שהגיעו לידו מת מיקרי מוחזק ונוטל בה הבכור פי שנים דהוי כפקדון וכן הבעל אינו יורש את אשתו מלוה שיש לה ביד אחרים ומשמע אפי' מלוה בשטר שהרי כ' רי"ו נתיב כ"ג ח"ז דבן מיגש כ' הבעל יורש מלות אשתו כשהיא בשטר וראשון נראה עיקר ע"ש א"כ אפי' במלוה בשטר אין הבעל יורש את אשתו דלא קי"ל כמהר"י בן מיגש ואלו בירושה כבר כתב הרב נתיבות משפט שם משמע דוקא אם מתה האשה בחיי מורישיה הוא דמקרי ראוי אבל אם מתו מורישיה ואח"כ מתה היא אע"פ שנכסי המורישים הם כמ"ה ועדין לא באו לידה מוחזקי' הם דכל היכא דאיתנהו ברשות האשה הם ובעל יורש אותם וכ"כ המבי"ט בח"ב סי' קמ"ו וכ"כ מהרשד"ם בא"ה סי' צ"ח ותימ' על מהר"ם אלשקר סי' כ"ח שכ' כל שלא החזיק' בנכסי' בחייה ולא נכנסו ברשות הבעל אפי' שעה א' קודם שמתה הוי ראוי לגבי הבעל וכו' ע"ש. ועיין בה' כנה"ג סי' צ'. אות ט"ו וא"כ ה"נ א"ל דירושה ופקדון אפי' הם במ"ה הוי כמוחזק לענין כתובת ב"ד אבל מלוה אפי' היא בשטר הוי ראוי כמו לגבי בכור ובפ' מי שהיה נשוי דמוקמי' פלוגת' דרבנן ור"ש בדינר משעבדו וכו' כ' הרב בא"ז שם יש מי שפי' שיש להם נכסי' משועבדי' בחובת אביהם כגון משכנתא דסורא ואף על גב דאין להם בגוף הקרקע כלום כיון שגוף הקרקע משועבד לפירותיו הוי כאלו גוף הקרקע שלהם וכו' ונר' דמשכונה על קרקע באתרא דלא מסלקי הוי כמוחזק ובכור נוטל פי שנים כדאמרי' בפ' אז"נ וכמבו' בסימן רע"ח מיהו משמע דאפי' באתרא דמסלקי דגבי בכור הוי ראוי פליגי ר"ש ורבנן הכא גבי כתוב' ב"ד דבעי מקרקעי ולא מטלטלי ולכ"ע מקרי מוחזק ולא ראוי וה"ה מלוה אלא משום דבעינן קרקע פליגי אי חשיב כקרקע מוחזק או לא אבל הרע"ב במשנה כתב היו שם נכסי' בראוו כגון עיסקא שביד אחרים או הלואה. וכ"כ הרמב"ם כגון שהניח חובות או סחורות ביד מתעסק או ממון בעיר אחרת ע"ש. הרי דהלואה או אפילו עיסק' שביד אחרים הוי ראוי והרמב"ם ס"ל דאפי' ממון פקדון שבעיר אחרת הוי ראוי וק' דאפילו גבי בכור ממון פקדון אפי' במ"ה הוי מוחזק וכן עיסק' דפלגא מלוה ופלגא פקדון פלגא מלוה הוי ראוי ופלגא פקדון הוי מוחזק וכ"ש לענין כתובת ב"ד

(ח) דין ח' אם נשבעה השניה וכו' ואותה שמתה בחייו אף ע"פ שלא נשבעה בניה נוטלים כתובת ב"ד שאין עליה שבו' שלא נתנה כתובה לגבות מחיים הטור וכ' ה' נתיבות משפט דף רצ"ד דל"צ לה"ט דלא נתנה כתובה לגבות מחיים דבלא"ה הא אמרינן בפרק כל הנשבעי' דכשמת מלוה בחיי לוה לא אמרי' אין אמש"ל ואפ' כדי לפוטרן ליתומים אף משבועה שלא פקדנו אבא קאמ' שלא נתנה כתובה לגבות מחיים וכו' ע"ש וא"ל דנ"מ אם יש עד א' שהיא פרועה או פוגמת כתובתה כמ"ש מרן בח"מ סס"י פ"ד עד א' מעיד על שטר שהוא פרוע ומת הלוה עד שלא נשבע אין יורשיו גובי' אותו וכו' והם דברי הרא"ש בתשו' הביאה הב"י שם וכתב הסמ"ע בסי' ק"ח דס' ליה דדוקא פוגם שטרו אמרו בפרק כל הנשבעי' דאדם מוריש לבניו משום דסבר' קלושה היא לומר מדפגם בעצמו לומר שנפרע קצת חיישי' שנפרע גם המותר דאדרבא הו"ל כמשיב אבידה דנאמן במגו דאי בעי. היה תובעו בכל דמי השטר וכו' מה שא"כ בעד א' מעיד שהוא פרוע סברא אלימתא היא לחייב התובע שבועה חמורה נגד עדא' וכו' עש"ב. וא"כ אם יש עד א' שהיא פרועה כיון שהיא חייבת שבוע' אמרי' אין אמש"ל אבל השתא דלא נתנה לגבו' מחיים א"צ שבועה כדקי"ל בח"מ שם דעד אחד מעיד בשטר שהוא פרוע אם בתוך זמנו נפרע שלא בשבועה

(ט) דין יו"ד מתה א' כחייו והשנית קיימת וכו' דעת ר"ח וקצת גאונים דאם הב' קיימת אין בני הא' נוטלי' כתו' אמם וז"ל בעל העיטור דף ע"ו נשאל לגאון נשא אשה ומתה בחייו ונשא אחרת ומת הוא לזו בנים ולזו בני' ונטלה הב' כתו' ועודה בחיים יש להם לבני הא' כתו' ב"ד או לא והשיב דבר זה אינו מפורש בגמרא ואין דנין בדבר שאינו מפורש ולא שמענו בשתי ישיבות מי שנתן כתו' ב"ד לבני' ואשת אביהם קיימת אכל בתשובת רבי' קלונימוס דייק שניה דומיא דיורשיה ובין היא ובין יורשיה מי קדם הוא דקדמי הא איכא שקלי דהכי איפסיק' במתיבת'