ערך השולחן אבן העזר קמג

ר' ינאי תנאי כתו' ככתובה וכו' לעוברת על דת ה"ד תוספת ולא נדוני' כמבואר בסי' קט"ו דאין מפסדת נדונייתה שהכניסה והם בעין ע"ש אבל בפרק נערה מבואר כן כמ"ש מהר"י בן מיגש בתשו' שם דאמרי' מפני מה תיקנו כתובת ב"ד כדי שיקפוץ אדם ויכתוב לבתו כבנו ואימא דאב לירות דבעל לא לירות א"כ אב נמי מימנע ולא כתב ופירש"י כיון דטעמא כדי שיקפיץ ליתן לבתו הוא דתקון נדוני' דיהיב אב לבתו לירתון בנים דילה אבל שאר כתובות נכסי הבעל כגון מנה מאתים ותוס' לא לירתון א"כ דלא ירתי לשאר הכתו' אב נמי מימנע ולא כתב ע"ש אלמא עיקר כתו' ב"ד במקום נדונייתה היא אלא דתקנו גם במנה מאתים ותוס' משום נדוני' ושם דף נ"ג גבי מוחלת כתובתה לבעלה וכו' כ' הריטב"א דאחרי' פירשו שלא מחלה עיקר כתו' דאסור לשהות עם אשתו בלא כתובה וכתובת ב"ד במקום תוס' ונדוני' היא וכו' ע"ש ולאו דוקא הוא דכתובת ב"ד במקום נדוניא דוקא דכתב לה אב אבל תוס' בכלל מנה מאתים

(ד) כתב מרן הב"י כ' בתשו' הרשב"ץ ראובן מת והיו לו שתי נשים והיו לו בנים מא' שמתה בחייו ואין לו בנים מהשניה ונתן נכסיו במתנת שכ"מ וכו' אף ע"ג דבין אית להו כתובת ב"ד בין לית להו אינהו ירתי כולהו נכסי מיהו נ"מ לענין מתנת שכ"מ שנתן אביהם דאי אית להו אינהו קדמי דמתנת שכ"מ לא כמשעבדי דמיא ואי לית להו כתובת ב"ד ומכח אביהם שקלי מתנת שכ"מ קדמה לישנא דמתני' דפר' נערה משמע דבעי' שיהיו בנים לזו ולזו דקתני אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חילקהין דעם אחוהון וכו' וה' נתיבות משפט דף רנ"ב כ' דרש"י בפרק האשה רבה אהא דאמרינן אין יורשי' של זה ויורשי' של זה יורשי' כתובתה כתובה מאי עבידת' אר"פ כתובת ב"ד וכו' וכת' רש"י דתנן בכתובות כתו' ב"ד וכו' ואם מתה בחייו ונשא שניה וילדה לו בני הב' אפי' הם נקבות נוטלות כתובת אמם כחוב גמור ובני הא' אם יש זכרים נוטלי' כתובת אמם וכו' משמע דבני הא' אם הם זכרים נוטלים כתו' אמם אע"ג דבני הב' הם נקבות ואין נראה דמתני' דקתני אין יורשים של זה ושל זה יורשי' כתובה אמם לא מיירי בזכרים מאשה זו ונקבות מאשה כ' דא"כ הזכרים בלא"ה הם היורשי' של אביהם ודוחק לומר דקתני אין יורשי' וכו'. כגון שנתן אביהם מתנת שכ"מ שהיא קודמת לירושה אלא ודאי ביש ג"כ זכרים מאשה ב' מיהו ראית הרשב"ץ מדק' יתר על חולקון דעם אחוהון וכו' י"ל ראם אין להם אחים והם היורשים א"ל דתיקנו כתו' בנין דכרין להפקיע מתנת ש"מ דרבנן אבל אם יש אחי' ס"ד דאפילו מתו שניהם לא תיקנו כתו' ב"ד להפקיע ירושה דאורייתא וכ"ש מתה א' בחייו וא' במותו דאתו לאנצויי וכו' לכך קתני יתר על חולקהון דעם אחוהון וכו' דהפקיעו אפי' ירושה דאורייתא אבל בתשו' הרשב"ץ ח"א סימן ק"נ הוכיח עוד מעיקר טעמא דתיקנו כתו' ב"ד כדי שיקפוץ אדם ויכתו' לבתו כבנו וכיון דמדאורייתא ירתי ל"צ לתקן מידי דאי משום חששא שמא יתן לאחרים מתנת ש"מ לא תיקנו בחששא דחוקא וכו' ועוד דא"כ אפי' באשה א' וא"כ מתנת ש"מ לא חלה בנכסי מי שמתה אשתו בחייו והניח בנים ותהיה ירושתם קודמת למתנת ש"מ ואין הבכור נוטל פ"ב וזה לא שמענו ולא מסתבר כלל וכו' ע"ש ועוד נראה קצת ראיה דבפרק מי שהיה נשוי אר"פ הילכתא א' בחייו וא' במותו י"ל כתובת ב"ד וכתו' נעשית מותר לחבירתה בשלמא וכו' אי אשמועינן הכי ה"א כגון שנשא שלשה נשים ומתו ב' בחייו וא' במותו והך דמיית לאחר מיתה יולדת נקבה היא ולאו בת ירושה היא אבל א' בחייו וא' במותו והא דלאחר מיתה יולדת זכר וכו' ואם איתא לל"ל כגון שנשא ג' נשים לוקי תרווייתו בנשא ב' נשים ואי מהא דכתו' נעשית מותר לחבירתה א"ל דמתו ב' בחייו והב' לא ילדה דשייך כב"ד לבני הא' לענין דלא חלה מתנת ש"מ ואין הבכור נוטל פ"ב אבל מתהא בחייו ואחד במותו ושניהם ילדו זכרים אימא וכו' אלא משמע דלא שייך כתובת ב"ד אלא כשיש לב' זכרים

(ה) אם נשא אשה במקום שנהגו לגבות כתוב' ב"ד ועקר דירתו והלך למקום שלא נהגו בכתובת ב"ד ומת שם לא פקע זכות הבן מהר"י פרג"י בתשו' בס' גו"ר כל ד' סי' כ"ג והסכים עמו מהרי"ג ע"ש

(ו) דין ג' אפי' היה ראוי ליפול ירושה וכו' כתב הב"ש אפשר דמקילין כאן גם לענין מלוה וכו' וכ"כ ה' מגלת ספר עשין מ"ח סוף דף ס"ב נ"ל דאם היה לאביהם מלוה ביר אחרים זכו בני הגדולה והא דתנן היו שם נכסי' בראוי אינן כבמוחזק כבר פירש"י היו שם נכסי' בראוי שראויה ליפול להם ירושה מאבי אביהם אחרי מות אביהם ולכשתפול יהיו שם נכסי' מותר דינר בשתי הירושות אינן נחשבי' וכו' משמע דוקא בירושה הראויה ליפול הוא דהוי ראוי אבל חוב שהיו חייבי' לאביהם כבר הוי כמוחזק ואע"ג דמלוה חשבינן לה ראוי כבר כ' התוס' בפ' י"נ ובפר' הכותב דדוקא גבי בכור חשבי' מלוה ראוי ולא לכתובת אשה ע"ש. וה"ה נמי לכל תנאי כתו' דתנאי כתוב' ככתובה ע"ש ונראה דאפי' מלוה ע"פ הוי כמוחזק והמ"מ פ"א מה' נחלות כ' וז"ל גבי בעל שמתה אשתו וכו' בדין הבכור מבו' שאינו נוטל במלוה פי שני' מפני שהיא ראויה ולא הזכיר רבי' בדין הבעל במלוה שום דבר אבל ממ"ש בפר' כ"ב מהלכות אישות כל נכסי' שיש לאשה וכו' ואם מתה בחיי בעלה יירש הכל ולא חלק כלל בין נכסי' לנכסי' נראה קצת שהוא סבור כדברי רבו מהר"י בן מיגש שכ' שהבעל יורש את המלוה וחלק במלוה ע"פ כין הגיע זמנה ללא הגיע זמנה מחיים דאשה וכו' וז"ל מהר"י בן מיגש שם בפרק י"נ לא תימא ה"מ במלוה דמטא זימנה למגב' מקמי דילמות וכו' אלא ל"ש מטא זמנה למגבה ול"ש לא מטא זמנה למגבה מלוה מוחזקת היא וירית לה בעל וכו' מיהו מסתברא לן דדוקא מלוה בשטר דאיכא שעבוד נכסי דקא משתעבדי נכסי' דיליה אבל מלוה ע"פ דליכא שעבוד נכסי אי מטא זמנה