ערך השולחן אבן העזר קמב

בגמ' מאי קודמי' לנחלה וכ"ת יורשי הראשו' ל"ל איידי וכו' ופירש"י יורשי הא' ל"ל דקרו להו יורשי ראשונה הלא לא מכחה ולא מתקנה הם באים לירש וכו' ע"ש משמע דאם נוטלי' כתו' ב"ד קרו להו יורשי ראשונה לפי שהם יורשים מכח האם ר"ל ירושת האב היא באה להם מכח אמם קרו להו יורשי ראשונה ואם כן הבכור נוטל בה פי שנים והתימה על הרשב"ץ ח"א סימן ק"ן דס"ל דאין הבכור נוטל פי שנים בכתו' ב"ד ע"ש וכ"כ ה' נתיבות משפט דף רצ"ב דקי"ל דאין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם וכתו' ב"ד הוי בנכסי האם ע"ש דהא כתו' ב"ד ירושת האב היא כמ"ש ועוד דכתו' ב"ד תקנו כרי שיקפוץ אדם ויכתו' לבתו א"כ דוקא לגבי בני השניה שלא ירשוה אבל לגבי בניהם אמאי יעקרו שלא יירש בנה הבכור פי שנים והרי מזונות אלמנה והבנות קודמי' לירושת הבן כתו' אמו אע"ג דשניהם תנאי כתובה כמו שפסקו הרמב"ם והטור סי' קי"ב ע"ש אלמא לא עקרו ירושת הבעל לגמרי וא"כ אמאי אין הבכור נוטל פי שנים וא"כ גם לדעת הרמב"ם דירוש' הבעל אינה אלא מדרבנן אין תנאי כתיב' ב"ד עוקר ירושת הבעל וירושת האב מקרי ונוטל בה הבכור פי שנים וכן מבואר בירושלמי פרק מי שהיה נשוי (אה"נ כפי מה שפי' ה' קרבן העדה ע"ש) וז"ל ריא"ז פ' נערה ובני הא' שכתו' מרובה היה א' מהם בכור לאביו אינו נוטל חלק הבכורה בנכסי אמו שכתוב' מרובה אלא רואי' כאלו חולקים כל בני אביו כל הנכסי' שהניח להם אביהם בשוה ונוטל זה חלק הבכורה כחלק א' מן האחי' כמבו' בקו' הראיות וכן נמצא בתלמוד ארץ ישראל עכ"ל והביאו ה' ב"ש סק"ח ע"ש ועיין לה' שדה יהושע שם ועיין בתשו' הרשב"ש סי' תקל"ז בסוף התשו' שכ' וז"ל אבל בנין דכרין ממונא של אם הם היורשי' וכו' וצ"ע

(ג) ונדונייתא וכו'. כ"כ מהר"י בן מיגש בתשו' סי' ל"ג דבפ' אע"פ א"ר ינאי תנאי כתובה ככתו' לכתו' ב"ד וכו' ש"מ דכתובת ב"ד כי היכי דאיתא בכתו' ה"נ איתא בכולהו תנאי' ונדונייתא נמי היכא דקבל לה בעל בתורת צ"ב מתנאי כתובה וכו' ע"ש וק' דהא ר' ינאי אמר נמי תנאי כתובה ככתובה לתובעת כתו' וקי"ל בסי' צ"ג דאם תבעה נדוניית' ונפרעה לא הפסיד' המזונות כיון ששיירה עיקר או תוספת או מקצת ואם תבעה עיקר ותוספת בלבד הפסידה מזונו' אלמא נדוניי' לא הוי תנאי כתובה בכתובה ומ"ש לגבי כתו' ב"ד הוי ככתובה והרשב"א בתשו' ח"ד סי' קנ"ב כתב וז"ל מסתברא לי דכל מקום שאמרו מקולי כתובה לא אמרו אלא בעיקר כתובה א"נ בתוספת כתובה וכו' וא"ל דלגבי שבח דוקא תוס' אבל נדוניי' שהכניסה משלה חוב הוא ולמה נקל בו יותר מחוב דעלמא ואף ע"ג דאיכא דוכתי בגמרא דהוי אפי' נדוני' בכלל כתובה וכו' אפילו הכי מסתברא לי דהנך דאמר התם בפר' אע"פ לא הוי בכולם נדוניא בכלל שהרי חדא מנייהו לעוברת על דת ואילו נכסי צ"ב דאיתנהו בעין מיהא לא הפקידה וכו' ואע"ג דמנו בכללן מוחלת ומוכרת והכל בכלל מכירת' ומחילתה שאני התם שהלשון שאמרה הוא גורם שלשון כתובתה שאמרה כולל את הכל אבל מה שאין הל' גורם אלא שאנו עושי' זה כזה כדינן אין הנדוני' בכלל אבל מקום דהנך משום קולא הוא ובנכסי' שהכניסה לו אין להקל מחוב דעלמא כדאמרן ואף ע"ג דמנו נמי התם בהנך מורדת ומורדת מפסדת הכל ואפילו נפלו לה נכסי' ממ"א יראה לי דהתם לא מני ואזיל כל הנך דהתם אלא לענין עיקר כתוב' ותוספת שבכל אותם המנויות שם התוספת כעיקר ויש מקצתם שגלו לנו במקום אחר שאפילו הנדונייא ואפי' נכסי מלוג כעיקר והפסידה את הכל ולא מפני שהכל בכלל כתו' אלא קנסא והיינו מורדת וכו' וראה שהרמב"ם סובר כן שהנדוני' נגבית מיניה דידיה מן הדין אפילו מן המטלטלי' כחוב דעלמא וכו'. וכן במ"ש שאין נגבית אלא מן הזיבורית ג"כ נראה שהרב סובר דדוקא עיקר ותוספת אבל נדוני' מן הבינונית כחוב דעלמא ואף בזה אין דעתי מסכמת דהתם לא הקלו בה אלא אוקמוה אדינא משום דיותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה לינשא ובב"ח תקנ' התקינו בבינונית משום נעילת דלת כדאיתא בהניזקי' מ"מ לענין שבח נראי' דבריו כמ"ש וכן בכל מ"ש מקולי כתובה עכ"ל ומהרב"א בתשו' סי' יו"ד הביאו וכתב משמע בהדיא דלא הוציא הרב נדוני' מכלל כתובה אלא במידי דאמרו מקולי כתובה ומזונות האלמנה אינו מקולי כתובה אלא חיוב הוא מדין תנאי כתובה ואפי' לא כתב לה חייב מפני שהוא תנאי ב"ד וא"ל דהו"ל כמידי דתלי בל' שכתב הרב דהנדוני' בכלל עיקר כתובה וכו' ע"ש. ואם כן ה"נ לענין כתובת ב"ד שהיא תנאי ב"ד ותנן לא כתב לה ב"ר וכו' חייב שהוא תנאי ב"ד וכו' הנדוני' בכלל כתובה אבל למאי דקי"ל לענין מזונות דאין הנדוני' בכלל ואם תבעה עיקר ותוס' בלבר אפי' יש לה נדוני' הפסידה המזונות א"כ הא דאמר ר' ינאי תנאי כתובה ככתוב' לתובעת ה"ד תוס' ה"נ לכתובת בנין דכרין ה"ד תוספת ולא נדוני' וכן תנאי כתובה ככתובה לעוברת על דת ה"ד תוספת אבל נדוני' אינה מפסדא וכבר כתב הרשב"ץ בתשוב' ח"ב סימן קי"ח וז"ל ואף על גב דאשכחן בל' התלמוד דנדוניא בכלל כתובה היא וכדאמרי' בפרק נערה אפי' כתובתה בבית אביה בעלה יורשה ואמרי' נמי התם וכתו' תחת קבורתה ומוכח התם דהיינו נדוניית' ה"נ אשכחן דאין בכלל כתובה נדוני' כדאמרי' בפ' אע"פ תנאי כתובה ככתובה דנ"מ לעוברת על דת ובודאי העוברת על דת אינה מפסדת נדוניית' וכו' וכיון שכן אין הדבר תלוי בדקדוק ל' כתובה דמשמע הכי ומשמע הכי אלא לפום דינא דייני' ליה וכו' ע"ש ומ"ש דכתו' תחת קבורתה מוכח התם דהיינו נדונייתה כ"כ התוס' בכתובות דף מ"ז וז"ל וקבורתה תחת כתו' פי' נדונייתה אבל אין לפרש תחת מנה ומאתים דהא אמרי' לקמן דארוסה אין לה קבורה וכתב ה"ר בצלאל דאם לא הכניסה לו נדוניא אפשר דאינו חייב בקבורתה דומיא דארוסה וכו' ע"ש ומ"מ הא דא'