ערך השולחן אבן העזר קמ

על משענתו ואח"כ הכביד עליו חוליו ושלח עוד אחר שמעון דודו ואחר עדים ואמר לשמעון זקוק וחצי שיש לי בידך תנהו לאבי אחיך ואז מיחת' אשתו ונפטר לבית עולמו ואפוטרופוס של אלמנה תפס שמעון לדין וכו' וכתבו ב"ר פסק דין שאין במקנתו של ראובן כלום וכו' והביא ראובן אותו פסק דין לפנינו וראינו ששמעון עשה כדין שנתן לראובן את הכסף וכו' שאפי' אם לא צוה בנו של ראובן לתתו לאביו היה הדין לתתו לו שהרי הוא יורש את בנו כי לא היה לו יורש אחר דתנן מי שמת והיה עליו כתו' אשה וב"ח ויורשי' ר"ט אומר נותן לכושל שבהם ר"ע אומר אין מרחמי' בדין אלא ינתנו ליורשי' שהכל צריכי' שבועה ואין היורשי' צריכי' שבועה ה"נ כיון דהאלמנ' צריכה שבועה כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים ונתן לאב שהוא יורש וא"צ שבועה וכדין עשה שמעון אין לחייב וכ"ש השתא שצוה לתת לו דמצו' לקיים דברי המת וכו' ע"ש. ואפשר דהדיינים שפסקו דחייב ליתן לאשה סל' כמ"ש בא"ז לכתובות דף פ"ד וז"ל וכת' ריב"ש הרי"ף פוסק כמ"ד לכושל שבראייה דהיינו ב"ח וק' דהא לא קי"ל כר' טרפון אלא כר"ע דאמר דינתנו ליורשי' וכו' אבל נראה דהיכא דאיתנהו ברשות אחרים קי"ל כר' טרפון דמשתעבדי לב"ח מדשקלו וטרו אליביה ר"י ור"ח והיכא דליתנהו ברשות אחרים אע"ג דצבורי' בר"ה קי"ל כר"ע וכו' ע"ש ואם כן (הכא דאיתנהו ברשות אחרים קי"ל כרבי טרפון ונוטלת האשה) עיין להט"ז

(ב) כתב הרשב"ש בתשוב' סי' שמ"ז דאם לא מחלה בפי' אלא שתקה לא איבדה כלום דאפי' בכותב כל נכסיו לבניו וכ' לאשתו קרקע והיא שותקת כת' הא דשתיקה בדורות הראשונים מהניא אבל עכשיו מחמת הבושת היא שותקת וזה אפי' למ"ש התם דבשתיקה לחוד מהני וכ"ש למ"ש דוקא כשקיבלה עליה ואף בזה כת' בשם בעל מתיבות שאין מועיל עד שתרצה בפי' ותקבל עליה בקנין וכ"ש בנדון זה שלא כתב לה כלום בין הבנים שאפי' קיבלה עליה אינו כלום אא"כ קיבלה הקנין ברצון נפשה או שמחלה לו מותר כתו' בפי' עכ"ל

סימן

ק"ז

(א) דין א' הכותב כל נכסיו לאשתו וכו' כת' מהר"ם בתשו' הארוכו' סי' תת"ע וז"ל מה שהאלמנה טוענת כי יעקב בעלה נתן לה במתנת שכ"מ כל אשר לו ואין לה עדים ולא שטר נראה אם לא ירוע מה יש בידה משל בעלה תהיה נאמנת וכו' מגו דאב"א אין בידי משלו אלא דבר מועט וכשבועה ואע"ג דקי"ל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא ואפילו אשה אצל בני הבעל מיהו מחמת מיגו נאמנת לומר שבתורת מתנה נתן לה אך מתוך הלשון שכת ניכר שהדבר ידוע שיש בידה יותר מכתו' ואפילו אינו גלוי ממש אלא ע"י קול שיש בידה יותר מכתו' מחמת עושר בעלה אין כאן מיגו דמיגו במקום קול לא אמרי' וכו' ע"ש. ונראה דס"ל דדוקא אשה אצל בנים אפי' הם בני הבעל ולא בניה אמרי' דלא עשאה אלא אפיטרופא אבל לגבי שאר יורשים ודאי למתנה נתכוון

(ב) דין ב' אבל אם כתב כל נכסיו לאשתו ארוסה וכו' לכאורה נראה דה"ד בשכ"מ אבל בריא שכ' כל נכסיו לארוסתו קי"ל כראב"ע דלא כ' לה אלא ע"מ לכונסה כדקי"ל בסימן נ"ה ע"ש וכן ראיתי לר"מ גאון בתשו' הגאונים ח"ב שער ד' סי' ן' וז"ל והנותן לארוסה מתנה ולא כינסה ונתן לה גט וכו' כיון שלא כינסה לחופה אינו גובה אותם וכו' דאמרי' במסקנא והל' למעשה כר"א וא"ת אלו כתב למתנה זו לארוסתו היתה גובה כמ"ש חכמים בב"ב דף קל"א אשתו ארוסה וכו' הא אוקימנא בש"מ אבל בבריא לא גביא אלא עיקר כתובה בלבד וכו' ע"ש אכל ראיתי להרמ"ה בתשוב' סי' רצ"ז שכתב וז"ל ולא מצי' לאוקמה בדכתב בעודה ארוסה וכינסה ואח"כ מת דהא במתנת שכ"מ עסקי' דאי בבריא אבל בתר הכי וכו' אלא אי איכא למיפרך להאי ראיה הכי א"ל דהא אוקי' בשכ"מ ושאני שכ"מ דכיון דסתמי' מצוה מחמת מיתה הוא וכי יהיב דסבר דמת מיגו מרעיה הוא דיהיב דל"ל שלא כ' לה אלא ע"מ שהוא כונסה דהא מסיק אדעתיה מקמי דכניס ואפ"ה קא יהיב וכו' עכ"ל משמע דבברי' נמי אם כ' לה בעודה ארוסה וכנסה ואחר כך מת קנתה ולא אמרי' כיון דעל דעת לכונסה ואינה עד אחר נישואי' לא עשאה אלא אפוטרופא אלא למתנה גמורה נתכוון דכיון דלא גייס בה לא חש לכבו' כמ"ש רשב"ם ע"ש. וא"כ בברי' נמי קנתה אלא משום דבברי' בעיא היא ומעיק' בשכ"מ מיירי נקטו הכי

סימן

קי"א

(א) דין א' מתנאי כתובה שיהיו בני' הזכרים יורשים וכו' דוקא זכרים אבל אם אין לה אלא נקבות לא אפי' אם אין שם יורשי' אלא בנות וכו' טור ונסתפק ה' בית יהודה ח"ב סי' קי"ג אם הבן מת והניח בנות אם חשובות כזכרים כיון דעומדות במקום אביהם לענין ירושה וכן לענין בכורה ע"ש נר' דפשיטא ליה דאם הבן הניח בנים זכרים יורשים כתובת בנין דכרין דהם במקו' אביהם שהיה יורש כתובת אמו אבל בנות הבן נסתפק אם חשובות כזכרים ומסתברא דה"ה בנות הבן דיורשים את אביהם בקבר ואף ע"ג דתנן בנין דכרין וכו' וכבר הוכיח הרשב"ץ בתשוב' ח"א סי' ק"ן דמתני' דוקא תנן דאותבי' עלה בת בין הבנות תירות ופרקי' לא פלוג רבנן וא"א דלאו דוקא תנן הול"ל אה"נ וב"ד לאו דוקא וה"ה לבנות יורשות דהוו כב"ד כיון שיורשות מדלא אמרי' הכי. משמע דמתניתין דוקא וליכא לאוסופי כלל אלא מאי דמפרש במתני' וכו' ע"ש נראה רלא ממעטי' אלא בנות שלא יירשו מכח אמם אבל אם היה כן ומת והניח בנות יורשות הם מכח אביהם שהיה ראוי לירש כתו' אמו דכתו' ב"ד היא אבל מהריק"ת