ערך השולחן אבן העזר קלט

סימן

ק"ג

(א) דין א' הגה ודוקא עיקר הכתו' והתוס' וכו' כ' הב"ש הריטב"א ס"ל לעיקר הכתו' מוכרת שלא בב"ד אבל לא לצורך תוס' וכו' ואפשר משום דהריטב"א מיירי באשה שאין לה מזונות ורמ"א איירי באשה שיש לה מזונות וכו' ע"ש. ודברי הריטב"א הובאו במשנה בס' אח"ז וז"ל ומסתברא שלא אמרה שתמכור שלא בב"ד אלא לעיקר הכתו' דחששו לחינה או שלא תתבזה בב"ד אבל לא לענין תוס' כל היכא דליכא משו' מזוני ואע"פ שאמרו תנאי כתו' ככתו' וכו' ע"ש ונראה דה"ד בארוסה דאין לה מזונות אבל בנשואה שיש לה מזונות מוכרת אף לתוס' דאף ע"ג דטעמא דחינה או שלא תתבזה בב"ד לא שייך לגבי תוס' מ"מ מוכרת שלא בב"ד כיון דהתוס' מעכבין המזונו' אבל הנדוני' דאין מעכבת המזונו' דינה כחוב בעלמא ואינה מוכרת אלא בב"ד וכמבואר בחי' הריטב"א בסוף הסוגיא שם והביאו הב"י ע"ש וא"כ למ"ד דגם הנדוני' מעכבת המזונות אפי' גבת' עיקר ותוס' מוכרת שלא בב"ד לגבות הנדוני' אבל אנן קי"ל בסי' צ"ג דין י"ב דהנדוני' לא מעכבת המזונות ע"ש בב"ש ס"ק כ"א

סימן

ק"ד

(א) דין א' ב"ד שמוכרים להגבות לאלמנה וכו' ב"ד שהורידו לה קרקע בעלה צריך הכרזה להיות' כמכר וכו' והטעם שאלמנ' שמכרה שלא בב"ד א"צ הכרזה ואלמנה שמכרו לה בב"ד או ששמו לה צריכה הכרזה לפי שהאלמנה כ"ז שלא גבת' כתו' יש לה מזונות מנכסי בעל' והקילו עליה שתמכור שלא בב"ד שלא בהכרזה כדי שתתרצה למכור ויפטרו היתומים מן המזונות אבל כשמכרו לה ב"ד או שמו לה אין ס' שלא ימכרו לה ולא ישומו לה אלא עד שתתבע כתו' ואמרו התובעת' כתו' בב"ד אין לה מזונות לבן אין ראוי להתירה למכור אח"כ אלא בב"ד ובהכרזה מהר"י ן' מיג"ש בתשו' סי' קי"ז ע"ש

סימן

ק"ה

(א) דין ה' המוחלת כתו' א"צ לא קנין וכו' (אה"נ כ' הח"מ משמע אף שלא החזירה לו הכתו' מהני מחי' וכן משמ' לעיל סי' צ"ו ס"ב דאף שהכתו' בידה מהני מחי' דהא צריכה לישבע שלא מחלה הכתוב' ש"מ דמהני מחילה ובמרדכי פ"ק דסנהדרין מביא ראיה דמחיל לך ותפיס שטרא מהני מהא דאמרי' המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול אף ע"פ שמסר הש"ח לקונה בכתו"מ ודלא כמ"ש הסמ"ע סי' י"ב דמחילה בתפיס שטרא לא מהני וכו' ע"ש ודברי הסמ"ע הם דברי דבי' ישעיה הביאו הטור שם ע"ש ולרעתו ההיא דהמוכר שט"ח לחבירו וכו' י"ל כיון דליתי' לשטרא בידי' דליהדר לי' בהא ודאי מחי' מחי' וכן ראיתי לבעל העיטור דף צ"ג ע"ב והביאו הש"ך בח"מ סי' ס"ו ס"ק ע"ד ע"ש א"נ דמיירי שכ' לו שובר בקנין על אותו שטר שמכר ומהמוחלת כתו' לבעלה י"ל כגון שהחזירה הכתו' וכמ"ש בעה"ע שם ע"ש ומההיא דצריכה לישבע שלא מחלה הכתו' נמי י"ל דחיישי' דילמא מחלה לו בקנין ושטר ועיין להב"ש סקי"ב ומ"מ כבר בעה"ע שם הביא דפלוגתא בירוש' היא והא דירוש' ליתא בגמ' דידן ולקולא ע"ש. ולענין אי נקיט משכו' בידי' אי מהני מחילה דעת בעה"ע שם דף צ"ב ע"ד דלא מהני ע"ש. אבל המרדכי שם ס"ל דבין בשטר בין במשכו' מחילתו מחילה בדברים במלמא ופסקו מור"ם בח"מ סי' רמ"א ס"ב ועיין לה' מח"א בה' זכייה מהפקר סי' ט' ושו"ר לה' קול אליהו ח"ב חח"מ סי' כ"ב שהאריך בזה ע"ש)

(ב) הגה אנסה למחול וכו' מחי' בטילה אעפ"י שלא מסרה מודעא כת' הרדב"ז בתשובה ח"ג סי' תר"ל על אשה שהלך בעלה למ"ה וכתב לה משם שאם לא תפחות מן הכתוב' כו"כ או תפטור אותו מתנאי פ' שכתוב עליו בכתוב' לא ישוב עוד לביתו וכו' ומסרה האשה מודע' וכתבה לו מה שרצה בפני עדים וכו' ומסתברא דאונס גמור הוא דל"ל דוקא אונס מות או אונס גופו אלא אפי' איים עליו להפסידו ממון הוי אונס. וכ"כ הפוסקים וכיון שזה מפחיד אותה שלא ישוב עוד לביתו נמצאת מפסדת מזונותיה וכתו' וכסות' וכ"ש צערא דגופ' דהיינו עונת' דאין לך אונס גדול מזה וכו' וא"ת תלך היא אחריו או תמנה שליח לשם ויכופו אותו בדין ואין זה אונס וי"ל דבשלמא כשהוא עמה בעיר א"נ לא תלך לב"ד אין זה אונס אבל ללכת למקום אחר או למנות שליח אין לך אונס גדול מזה וכו' ע"ש. וא"צ דכל שמסר מודעא במתנה או במחילה ופטור אפי' לא היה אונס כיון שגילה דעתו שאינו חפץ במתנ' ובמחי' בטילה מיהו זה הוי אונס ואפי' לא מסרה מודעא בטילה וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"א סימן תתפ"ג ובתשוב' ח"ב סימן רצ"ח על אשה שהיה בעלה מתקוטט עמה תמיד כדי שתמחול לו מקצת כתובת' והוציא' מביתו ונתפייסה ומחלה לו קצת מכתו' וכו' וז"ל דע שבכ"מ דשייך למימר נחת רוח עשיתי לבעלי א"צ למסירת מודעא וכו' ומ"מ מוחלת כתו' לבעלה שאינה אלא כמסלקת שעבוד' מעליו ומוחלת לו את האחריות מה שעשתה עשוי וקיים ולא שייך בהא טענת נח"ר וכן נר' מדברי הרמב"ם וכו' מיהו דוקא במוחלת שלא מחמת אונס ידוע אבל אם נאנסה ומחלה ויש לה עדים על האונס כגון זו שגרשה בעלה מביתו וקטטה בינו לבינה אונס הוא וכו' ע"ש (אה"נ וכ"כ הרשב"ש בתשו' סי' שמ"א ע"ש)

סימן

ק"ו

(א) דין ב' הגה י"א שצריכה לקיים בס' ראב"ן דף קמ"ז כ' על בן של ראובן היה לו זקוק וחצי ביד שמעון אחי אביו וחלה בן ראו' ושלא אחר עדים וצוה בפניהם ונתן אותו זקוק וחצי לראובן אביו ולא מיחת' אשתו והקל מחליו ועמד והלך