ערך השולחן אבן העזר יג

נישאת וכו' ע"ש

(ב) דין ח' וכן הבא הבא על הפנויה וכו' ראובן שהיה נשוי אשה ושהת' עשר שני' ולא ילדה והו"ל משרתת ופיתה אותה ונתעברה ממנו וכו' דבר אסו' ומכוער הוא לפי שהוא עובר בלא תהיה קדשה ומשו' לא תחלל בתך להזנותה ויש בו איסו' דאורייתא וכו' אבל הוולד ודאי כשר גמור הוא ואסו' לקרותו פסול או בן זונה הרשב"א בתשו' ח"ד סי' שי"ד ע"ש

(ג) דין יו"ד אשת כהן שנבעלה וכו' אשת כהן הולכת בדרך ונתייחדה עם גוי א' כבר מהריק"ו סימן ק"ס הביא דברי התוס' בע"ז דף כ"ג בד"ה ותו וכו שכ' וז"ל תימא א"כ לא הנחת בת לא"א אשת כהן יושבת תחת בעלה דא"א שלא תתייחד עם שום נכרי שעה א' כיון דליכא הפסד ממון חיישי' וי"ל דאין זה אלא דיחוי בעלמא וכו' ועי"ל דאפי לפי המסקנא אין לאסו' יחוד מועט דדוקא נחבשה שאני לפי שהיא מסו' בידו וכו' אבל היכא שאינה תחת ידו של נכרי כלל ויכולה לצעוק ויהיה לה מושיע ודאי הנכרי מירתת ואין לפוסלה על אותו יחוד וכן עיק' וכו' וכ"כ הרא"ש שם ע"ש והריטב"א בחי' שם כ' וז"ל ולפ"ז אשת כהן שנתייחדה עם הגוי ואין לו בה הפסד ממון הרי היא אסור' לבעלה מדין התלמוד ומיהו בזמן הזה מותרת דהא אית להו אימת מלכו' דחמיר להו טפי מהפסד ממון ולא אסר התלמוד אלא כשאין לו בה חשש הפסד וכן פי' בשם ר"י עכ"ל הרי דס"ל דאין חי' בין נחבשת ליחוד דלדינא דגמ' אפי' ביחו' שעה א' אסורה אלא דה"ד כשאין אימת מלכו' אבל אית להו אימת מלכו' חמיר להו טפי מהפסד ממו' וכבר מהריק"ו שם הביא כמה רבוותא שהתירה אשת כהן שנתייחדה עם הגוי ואמר' לא נבעלתי לו וכ' וז"ל ואע"ג שבה"ג ומביאו הסמ"ג בלאוין קכ"א וז"ל כ' בה"ג בה' מיאון מה ששנינו בפתו' בפ"ק היתה מדברת עם א' ואמרו לה מה טיבו של זה וכו' רג' ור"א אומרי' נאמנת להשיאה לכהונה מאי מדברת זעירי אמ' נסתרה ה"מ נסתר' עם ישראל אבל נסתרה עם הגוי הרי היא כשבויה ופסו' לכהונה עכ"ל דמשמע לכאור' דפליגי אבל הני רבוותא דלעיל דאסרי אפי' בשעה מועטת ואפי' אינ' מסורה בידם דומיא דראוה מדברת מ"מ קצת נר' לומ' דל"פ ולהעמוד ההיא דה"ג דוקא לאוסר' לינש' לכהונה אבל אם כבר נישאת אינה נאסרת על בעלה וכו' ועוד יש לחלק דהתם בנסתרה אדעתא דזנות כדמשמ' לישנ' דראוה מדברת כלומר מתחי' היו מדברי' יחד מענייני תיפלות ושוב ראוה נסתרת עמו דמוכח' מילת' שנתרצי' לו וכו' דאלת"ה ק"ל לכולהו רבוותא דלעיל היאך יתרצו דפ"ק דכתו' ההיא דראוה מדברת דהתם מוכ' בהדיא דאפי' ר"ג מודה לר"י דאינה נאמנת בגוי אפי' בסתיר' בעלמא דומיא דראוה מדברת וכו' עש"ב ולענ"ד ק' דאכתי מה יענה לרבי' ישעיה והביאו מהריק"ו שם שכ' פנויה שנתייחד' עם א' מהפסולי' נאמנת לומר לא נבעלתי לו ומותרת לכהונה ואפי' אם נתייחד' עם הגוי וכו' הרי דאפי' פנויה שנתייחד' עם הגוי מותר' לינשא לכהן . ועוד שהרי בפי' כ' בה"ג והסמ"ג דהרי היא כשבויה ופסולה לכהונה ושבויה אשת כהן נאסר' אפי' על בעלה וה"נ נתייחדה עם הגוי כשבויה ואסו' לבעלה וכן ראותי בס' א"ז לכתובו' שם שכ' וז"ל ומסתבר' דר"י אפי' בא"א קאמר ובאשת כהן דאוסרי' אותה על הייחוד דהא כשבויה עביד לה משו' דאין אפוטרפוס לעריות וכדאתא בסמוך והכי מוכח כפ' אין מעמידי' וכו' הרשב"א וכ"כ תלמידו בחי' וכו' ע"ש הרי דהרשב"א ותלמידו ס"ל אשת כהן אפי' היא אשת איש אוסרים אותה על בעלה כשבויה וכ"נ דעת בה"ג והסמ"ג דאפילו היא א"א אוסרי' אותה על בעלה ופליגי אהנך רבוותא

גם מה שתי' מהריק"ו דהתם בנסתרה אדעתא דזנו' וכו' דמוכחא מילתא שנתרצית לו וכו ק"ל דא"כ מאי פריך בגמ' לזעירי דאמ' נסתרה ואר"י לא מהימנא הא אמ' רב אין אוסרי' על הייחוד וכו' אימא דהא אין אוסרי' על הייחוד ה"ד בדליכא רגלים לדבר ור"י לא אמ' דאינה נאמנת אלא בראוה מדברת דנסתרה אדעתא דזנו' דרגלים לדבר א"ו נר' דאין לחלק ומה שהוכיח מהריק"ו מתוך הסוגייא דפריך בשלמא לזעירי דאמ' נסתרה היינו דקתני מדברת אלא לרב אשי מאי מדברת לישנא מעליא נקט דאדרבה לזעירי ק' אמאי לא קתני נסתרה וכו' א"ו מש"ה קתני מדברת דאיכא רגלים לדבר הוא דפליג ר"י אבל נסתר' לחודה מודה לר"ג ע"ש הנה רבי' בצלאל באספות זקני' שם כ' דלזעירי אע"ג דלא קתני בהדיא נסתר' מ"מ מתפר' שפי' סתירה בלשו' מדברת וכ"כ הגאוני' היינו דקתני מדברת פי' דמשמע שמדברת ולוחשת עמו בסתר ע"ש א"כ נראה דבה"ג והסמ"ג והרשב"א ותלמידו פליגי אהנך רבוותא

ואפשר דס"ל הנך רבוותא כהראב"ד הוכא בא"ז שם שחי' כן דדוקא פנויה אסור' לינשא לכהונה אבל אשת כהן אין אוסרי' אותה על בעלה בייחוד כסברת מהריק"ו ועוד אפש' דס"ל כמ"ש התוס' בסוף קידושי' דשאני התם משו' דמודה היא שנבעלה והא דאין אוסרי' על הייחוד היינו משום דאינה מודה שנבעלה ע"ש וכ"כ הרא"ם בתשו' ח"ב סי' ג' ונראה מדבריו שם דאין חי' בין פנויה לאשת איש עש"ב ובתשו' בשמי' ראש סי' שס"ו התיר לאשה שהלכ' להמיר ונתייחד' עם הגוי וחזרה שמותרת לכהן ע"ש והרדב"ז בתשובה ח"ג סי' תפ"ג האריך והסכים להלכה דאין אוסרי' על הייחוד ולמעשה הכל לפי מה שיהיה אם היא פרוצה ורגילה להתייחד עם הגוים יש לבעל ההוראה לפסו' כדברי המחמירי' ולאסו' אותה על בעלה אפי' ישראל ואם היא צנועה ואינה רגילה בכך אלא שפעם א' נתייחדה לאיזה סיבה אין לאוסר' על בעלה אפילו כהן וכו' ע"ש

(ד) דין י"א אשת ישראל שנאסרה וכו' אין לבעלה להחמיר על עצמו אבל טובלת משו' מיאוס אבל לענין הבחנה לאפרושי ג"ח צ"ע הרב שבות יעקב ח"ב סי' קי"ו ע"ש

(ה) דין י"ב אשת כהן שאומרת לבעלה נאנסתי וכו' נר' לכאו' דאם אמ' שזינתה ברצון נאמנת דיש לה מיגו שהי"ל לומר נאנסתי שלא לעשו' עצמ' רשע' ואע"ג דלא אמרי' מיגו מטענה שאינו נאמן עליה אפי' היא טענה יותר טובא מטענתו כדאמרי' בפ"ק דמצי' גבי סלעים דינרי' מלוה אומר ה' ולוה אומ' ג' וכו' דאס"ד בב' חייב בג' היכי פטר ליה ר"ש האי אערומי מערי' סבר אי אמינא ב' בעי' לאשתבועי אימא ג' דהוי כמשי' אבידה ואפטר אלא ש"מ ב' נמי פטו' וכן אמרי' שם דף ח' באומ' חצר שלי סד"א להוי כמשיב אביד' וליפטר קמ"ל דהאי איערומי מערי' וכו' מ"מ בברי' ושמא נר' דאמרי' מיגו אפי בכה"ג דהא