ערך השולחן אבן העזר קלז

נאמני' דאין הצואה בשטר ומ"ש בכתוב' לא לענין נאמנו' קאמר אלא להיות מתנה זו כשאר תנאי כתו' לענין שלא תגבה אותו מנה אלא אם תרצה לגבו' כתוב' אבל אם ץרצה להיות ניזונת לא תטול המנה מעכשיו כאלו הוא מתנה וכו' הרדב"ז בתשו' ח"ג סי' תפ"ב

(יט) כתב מהרש"ך ח"ג סי' ע"א דכתו' שחתם בה הבעל בלא עדי' גובה מן היורשים כל שהוחזק כת"י דלא טעני' פורעו' דחזק' אין אדם פורע בתו"ז ע"ש אבל מדברי הרשב"ש בתשו' סי' רכ"ו שכתב דאפי' היו העדים פסולי' חתימת החתן תספיק כיון שהיא באה לגבו' בחייו וי"ל נכסי' ב"ח כדתנן בפר' ג"פ הוציא עליו כת"י גובה מנכסי' ב"ח וכו' משמע דוקא בחייו גובה אבל לאחר מיתה אינה גובה מן היורשי' כדין כת"י וכבר ה' מש"ל פי"א מהלכות מלוה כ' על דברי מהרש"ך ויש לדון בדבר שהרי התוס' הק' על מתני' דאין אלמנה נפרעת מנכסי יתומי' אלא בשבו' דאמאי צריכה לישבע דהא לא ניתנה כתו' ליגבו' מחיים ובתו"ז א"צ שבו' ותי' כיון שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד סמוך למיתה מתפיס לה צררי וכיון דלענין שבו' פקעה חזק' דר"ל גבי כתו' ה"ה לפירעו' ונשאר ככת"י דעלמ' ע"ש וא"ל דדוקא לגבי שבועה חיישינן לצררי אבל לדחות הפירעו' לגמרי לא חיישי' כדאמרי' בפ' הנזקי' ודילמא ה"מ לענון שבו' וכו' וכתב מהר"ם בתשו' דשייכי' לסדר משפטים סימן ן' טעמא דבקל רמו רבנן שבועה כדאשכחן טובא דנשבעי' ונוטלי' וכו' ע"ש וכה"ג כת' הרא"ש בפ"ק דב"ב ע"ש

(ב) כתב הרדב"ז הביאו הכנה"ג דכן אנו נוהגו' ותשו' הרדב"ז היא בח"ב סי' תקנ"ד עש"ב וכ"כ הרשב"ש סי' שנ"ב שכן הסכימו האחרונים מיהו ה"ד אם באה להוציא ולגבו' מקרקע אבל במטלטלי' שהם תחת ידה תשבע על כתו' כמה היתה נדונייא ותוס' ותגבה מהמטלטלי' שתחת ידה וכן דנתי הל' למעשה ע"ש

(כא) כתב מהרשד"ם סי' קמ"ג דכן טועני' ליורשי' וכו' אלא כשמודה במקצת צריך שבו' דאורייתא כדין כל מודה במקצת אבל היורשי' אין עליהם אלא שלא פקדנו אבא וכו' ע"ש ולא דק דאפי' בשבועה דאורייתא אין היורשי' צריכי' לישבע ליפטר ודוקא ליטו' בשטר צריכי' יורשי המלוה לישבע שלא פקדנו וכו' וכבר כ' בס' עה"ש סי' ס"ט ס"ק כ"ט עש"ב

(כב) אם הבעל צוה מחמת מיתה שתגבה סך כתו' טועני' ליורשי' שמא פרעה או מחלה כתו' הידועה ולפי שאסו' לשהות עם אשתו שעה א' בלא כתובה כת' לה בעיקר כתו' מנה או מאתי' כדלעי' סי' ס"ו וכמ"ש הרא"ה והריטב"א והנ"י בפ' נערה במוחלת כתו' לבעלה דאין לה כתו' בנין דכרין איירי בשיירה לעצמה עיק' הכתו' דהיינו מנה ומאתי'

(כג) וכן הגרושה אם הבעל טוען וכו' כתב הח"מ באלמנה טועני' ליורשים שמא כ"ע סמוך למיתה אי מחלה או אתפסה צררי ע"ש ונראה דדוקא אם שט"כ בידה לענין דאין נפרעת אלא בשבו' חיישי' לפירעו' ולתפיסת צררי סמוך למיתה משום דלא חיישי' לצררי תו"ז אלא ש"מ סמוך למיתה דרכו להתפיסה צררי כדי שלא תתבזה אלמנתו בב"ד אבל כשאין שט"כ בידה אפילו בתוה"ז חיישינן דאפי' בשט"ח אם אין השטר ביד המלוה אפי' הוא בתו"ז נאמ' הלוה לומר פרעתי משום דאתרע בנפי' כדקי"ל בח"מ סי' שכ"ה ס"ו

(כד) כתב הרדב"ז בתשו' ח"ב סימן תקנ"ד דנשבע היסת ונפטר ואם אחר שנשבע נמצאת הכתו' יוצאת מתחת ידה פשיטא דנשבעת האשה שלא נפרעה וגובה כתובתה דלא קנה המעות בשבו' אבל לא נפסל לעדו' ולשבו' דאפ' דפרע ואין העדים מכחישין אותו וכו' ע"ש

(כה) אפי' עיקר כתו' אין לה וכו' כ' הכנה"ג הגה"ט אות ל"ג אפי' הנדונייא שהכניסה לו קיימת אינה נוטלת וכן יש לדקדק מדכ' אינה גובה אפי' עיקר כתו' דמשמע ל"מ נדונייא עם שאפשר לפרש ל"מ תוס' או דמיירי כשאין הנדונייא קיימת מ"מ הי"ל לפרש ומהרש"ך ח"ב סי' רנ"ג כתב דגובה וכו' ואע"פ שאין ראיתו ראיה אפשר שהדין דין אמת ע"ש

(כו) אבל במקום וכו' גובה עיקר כתו' אבל התוס' אינה גובה לכ"ע הרדב"ז בתשובה ח"ב סי' תקנ"ד ועיין בב"ש סק"ל

סימן

ק"א

(א) דין א' ונשבעת אפי' לאחר שנשאת וכו' בס' ראב"ן סי' ק"ז הביא תשו' רש"י ותשו' ר"י הלוי בזה והאריך עש"ב

(ב) כתב הטור דבעה"ת כ' שאם נשאת שוב אינה נאמנת ואין נותני' לה אא"כ תביא עדים שלא קבלתה. וכ"כ בעל העיטור וא"א הרא"ש כת' כסברא א' וכתב מרן הב"י בפרק השולח אהא דתנן התקי' ר"ג הזקן שתהיה נודרת ליתומים כל מה שירצו אמר ר"ה ל"ש אלא בשלא נשאת אבל נשאת אין מדירין אותה משום דמיפר לה בעל משמע הא שבועה דאין הבעל יכו' להפר ש"ד וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל ל"ו סימן ב' וכו' ע"ש וכ' הרדב"ז סי' ש"א רפ"ח ח"ב שכן כתב הרמב"ם פרק י"ו מהלכות אישות והרא"ש בתשו' והמרדכי בפרק הנושא בשם ר"ת וכן נר' מדברי הרי"ף בפרק השולח וכו' וכ"כ הר"ן ואין לחוש למי שחולק כנגד כל גדולי עולם ובעוד' נשואה לכ' אין מדירי' אותה שמא יפיר לה בעל אלא משביעי' אותה וגובה כתו' ואם מת הב' הרי היא כשאר אלמנו' ומדירה בב"ד או משביעה חוץ לב"ד ע"ש

(ג) אבל שתקה כ"ה שנה ולא תבעה מחלה וכו' עיין בתשוב' מהר"י בן מיגש סימן פ"ה וסימן ר"ט

(ד) דין ג' נדוניא לעולם וכו' אפי' אין כתוב' בידה כשהיורשי' מודים שלא פרעוה הנדוני' גובה דלא מחלה בשתיקה ועיי' בתשו' הרשב"ש סי' תר"ז