ערך השולחן אבן העזר קלד

נע"ד כדאיתא הניזקי' מ"מ לענין שבח נראי' דברי' כמ"ש וכן בכל מה שאמ' מקולי כתו' עכ"ל. הרי דס"ל דלענין שבח וכן בכל מ"ש מקולי כתו' הנדוני' אינה ככתו' ותוס' אלא כחוב ודוקא לענין זיבור' לא הסכים עם הרמב"ם משום דלא הקילו בה אלא אוקמוה אדינא. ע"כ המ"מ דהרמב"ן ס"ל אף הם מן הזיבור' והרשב"א לא הכריע בזה כלום והק' הלח"מ למה לא הכריע בזה לפי שיטתו שכת' לעיל המ"מ משמו דבכ"מ שאין הלשו' גורם אין נצ"ב בכלל כתו' והכא נמי דלא שייך למי' הלשון גורם אין נצ"ב בכלל כתו' ע"ש ומדברי הרשב"א שכת' נראה דס"ל דנדונייא הוי ככתו' לענין זיבורית משום דדוקא ב"ח תי' בבינו' משום נע"ד אבל בכתו' דלא שייך ה"ט אוקמו' אדאורייתא בזיבורית

(ו) אבל לא מהראוי וכו' וכ"כ מהריב"ל ח"ד סי' ה' דמנה ומאתי' ותוס' אין נגבי' מהראוי אפי' אחר התקנה דאפי' מטלטלי ישתעבדו וכתב הכנה"ג הגה"ט אות יו"ד נראה דס"ל דאפי' האשה מוחז' במנה ומאתי' ותוס' מוציאי' מידה אף ע"ג דאין לה אלא ס' א' אם התקנה מהניא לגבו' אף מן הראוי דאם דוקא כשהיורשים מוחזקים אבל כשהאשה מוחזק' אין מוציאי' מידה פשיטא וכו'. ויש להבין למה אפי' היא מוחזק' מוציאין מיד כיון דאיכא רבוותא ר"ח והרי"ף והרמב"ם דס"ל דמהניא התקנה לגבו' מהראוי ושמא ס"ל דכיון דלא מסתבר טעמייהו וכו' ע"ש ולק"מ כיון דלא נשתעבדו המטלטלי' מדינא רק מתקנת הגאונים הא קי"ל בסי' קי"ח סעיף ו' דדבר שאינו מפורש בתקנה נעמידנו על דין תורה וה"ה בכל ס' והם דברי הרא"ש בתשו' הביאם הטור שם וכ' הרשב"ץ בתשו' ח"ב סי' רצ"ב תי' ב' אע"פ שהיה דעתינו לדון שתהיה יד התובע על התחתו' כדין כל ספק תביעת ממון בטלנו דעתי' מפני דעתו כי רב מובהק הוא ונחית לעומקא דדינא וכה"ג כ' הרמב"ן בשם רבי' אפרים בפ' י"ן ובסו' ה' בכורות וכתב מהר"י עייאש בתשוב' ח"ב סי' קכ"ב דף קצ"ג דמשמע דלא מהניא תפיסה בתקנה וזהו שכתב הרשב"ץ שהיה דעתו לדון שיד התובע על התחתו' לענין תפיסה ככל ס' דעלמא וחזר ובטל דעתו מפני דעת הרא"ש דלא מהניא תפיסה וכן כתב מהרימ"ט ח"ד סי' מ' דאפי' תפסו מוציאי' מידם וכו' עש"ב וה"נ בס' דפלוגתא דרבוותא יד בעל התקנה על התחתו' דכיון דמדאוריית' מטלטלי לא משתעבדי רק מן התקנה ואיכא פלוגת' אם התקנה מהניא לגבו' אף מהראוי או לא אמרי' יד בעל התקנ' על התחתו' ואפי' האשה מוחזקת מוציאי' מידה וכה"ג כ' מהרשד"ם בח"מ סימן ש"ן גבי שטרות בעש"ג כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אית לן לאוקמי אדינא דאורייתא וכו' דמשו' ס' דתי' רבנן לא מבטלי' דין תורה דיד בעל התקנה על התחתו' והביא ראיה מדברי מהריק"ו ומבו' שם דאפי' להוצי' ממון אמרי' חכי ע"ש

(ז) אם יש לבעל סחורה בספי' בים אפי' הבכו' נוטל פ"ב בסחורה דחשיבא מוחזק ולא ראוי כמ"ש הרדב"ז ח"ד סי' ב' אלפים קס"ה ומהרשד"ם בח"מ סי' ש"א ע"ש וכ"ש כתו' אשה אבל הספינה שהיא שכורה ביד אחרים בים אין הבכו' ולא האשה גובה ממנה דהוי ראוי ע"ש הטעם

(ח) הגה וי"א דאם מת יעקב בחיי ראובן בני וכו' על אשה שמחלו לה בניה השבו' וייחדו לה קרקע בכתו' ואח"כ מת ראובן בנה ראיתי לה' ב"ד סי' ס"ג שכת' על אלמנה שלא נשבעה על כתו' אבל י"ל נאמנו' על כתו' דלתי' מהר"י ברונא שכ' הפ"מ לסתירת מהר"ם דבפרק נערה מיירי שנשבעה האלמנה ולכך הוי ראוי א"כ כשנשבעה אפי' לא גבתה הרי היא כאלו גבתה וכן נר' מתשו' הרא"ש שכת' דכ"ז שלא נשבעה על כתו' ולא הגבו' ב"ד כתו' נכסי' בחזק' בעלה הא אם יש א' מהם כגון נשבעה אפי' לא הגבוה נכסי' בחזקתה וא"כ בנ"ד אעפ"י שלא נשבעה כאלו נשבעה דמי כיון שכת' בה נאמנו' וכו' ע"ש וכ"ש בנ"ד שמחלו לה היורשים השבו' וייחדו לה קרקע דודאי הוי ראוי ואין אלמנת הבן גובה כתו' ממנו. ומ"ש עוד הב"ד דלתי' מהר"י קצבי בס' פ"מ ח"ב סי' ע"ז דבפרק נערה מיירי בחיי הזקנה ולכך מיקרי ראוי אבל אחר מיתתה הו"ל מוחזק וא"כ בנ"ד שבאת לגבות אחר מיתת הזקנה הוי מוחזק ע"ש לא דק דבתשו' מהר"י קצבי שם מבואר דה"ד במתה הזקנ' ולא נשבעה אבל אם נשבעה מודה דהוי ראוי עש"ב. א"כ ה"נ אם יש נאמנו' או מחלו לה השבו' מיקרי ראוי ואין אלמנת הבן גובה כתו' ממנו

(ט) ומלוה שחייבים לבעל הוי מוחזק וכו' על ראובן שמת והניח יתומים קטנים ואלמנה והניח מטלטלין וקרקע וחובו' אצל אחרים בשטר ורוצים לדחות את האלמנה אצל החובות משום תקנת היתומים וכו' תשו' לגבו' החובות לאלמנה מדעתה כגון שאין בנכסי' כדי כתו' לא מצאנו ידינו ורגלינו כאשר כ' כל הא' שלא מצאו דרך שתקנה האלמנה החוב דמלוה להוצאה נתנה אלא שכבר נהגו להגבות לאלמנה ולב"ח המלוה שהיא בשטר ואתה בא להוסיף עלינו שנכוף את האלמנה שתניח את הנכסי' אשר לפניה ותקח החובו' ושמא לא יבואו לידי גוביינא וכו' הרדב"ז בתשובה ח"ד סי' ש"א קנ"ב ע"ש ונר' דודאי אלמנה או ב"ח גובה ממלוה בשטר כמבואר בכאן ובח"מ סי' ק"ז ע"ש בב"י ובס' עה"ש שם נסתפ' אם דוקא מלוה בשטר או אפי' מע"פ והוכחתי שם

(י) כתב הרא"ש בפ' י"נ הטעם משום דמשתעבד לו מדר"נ וכת' הכנה"ג הגב"י ס"ק יו"ד דבתשו' מהרי"ל סי' ב' תמה דר"י פ' דלא כר"ן כמרדכי בפ"ב דכתו' ולא ירדתי לס"ד דאם ר"י פ' דלא כר"ן. הרא"ש פ' כר"ן כנר' מתשו' הרא"ש כלל ס"ט סי' ג' וכן משמע מפסקיו בפ"ב דכתו' ובפ"ט וכן דעת הגאונים ר"ח ורבי' משולם ור"ת כר"ן כמ"ש בהג"א בפ' ד' וה' ע"ש גם התוס' בקידושין דף ט"ו בד"ה ואידך וכו' כ' דר"ת ור"י פ' כר"ן והביאו ראיות עש"ב והרשב"א בתשוב' ח"א סי' תתקס"ב שכת' דר"ת חולק ופ' כרב' ע"ש כבר כ' התוס' בגיטין דף ל"ז בד"ה מדר"ן דר"ת בתחי' ר"ל דאין הל' כר"ן ושוב חזר בו עיין שם והתוס' בפ"ק דקידו' והג"א שכת' דר"ת פ' כר"ן היינו אחר חזרה.