ערך השולחן אבן העזר יב

בין הבנים בכור הוא נאמן ראיתי למקצת שמפ' תינוק ממש קטן ובני' גדולי' וכשאומ' שהתינו' הוא בכורו עושה הגדולים ממזרים שאינם בניו ואינו נ"ל כלל שכבר הוכחתי שהאשה נאמנת לומ' מפלוני נתעברתי ואע"ג. דקאי אותו פ' ומכחיש לה וכו' הילכך אין לפ' תינוק בין הבנים אלא תינוק גדול קצת כמו תינוקו' של ב"ר והבנים כ"כ קטנים ויש לך נער שנר' קטן מחבירו מפני שהוא גוץ בגופו ובאבריו והוא גדול ממנו בשני' ובכה"ג אמרי' דהוא נאמ' ואעפ' שהיינו מוחזקי' עליו שהוא קטן מהם צרי' שהאב נאמן לעשותו בכו'. ולהכחיש החזקה כך פי' כל המפ' ר"ש ור"י ן' מיגש ור' שלמה הספרדי שהוא נאמן להכחי' חזקה שהיינו מוחזקי' אבל על דבר ברור שיעשה הקטן בכו' והגדו' ממנו ממזר אין א' מהם שפי' כך עכ"ל הרי דס"ל דאפי' ע"י הכרת בכורו שיעשה הקטן בכו' וממילא הוי הגדו' ממנו ממזר אינו נאמן אבל בה"ג ס"ל דנאמ' לומ' על הקטן בכו' הוא וממילא הוי הגדו' ממנו ממזר ומה שהכריח רבי' ישעיה דא"א דר"י מאמי' לעשות הקטן בכור והגדו' ממזר היכי שייך למימ' וכשם שאדם נאמן לומ' זה בני בכורי כך הוא נאמ' לומ' זה בן גרושה ון' חלוצה השתא לעשותו ממזר נאמן לעשותו חלל לכ"ש אלא לאו ש"מ וכו' ע"ש לק"מ לדעת בה"ג דאינו נאמן אלא ע"י הכרת בכורו אבל בלא הכרת בכו' לומ' שזה ממזר ואינו בני אינו נאמן וא"כ ס"ד דה"נ אינו נאמ' לומ' זה בן גרושה קמ"ל דנאמ' לומ' זה ן' גרושה כיון דמודה דבנו הוא ואדם נאמ' על בנו לפוסלו. ומ"מ דעת בה"ג ור"ת ור"י וה' דעמי' וריא"ז דנאמ' האב לומ' בני זה ן' גרושה או מחייבי כריתו' אבל לומ' אינו בני וממזר הוא לא אבל הרמב"ם בפר' ט"ו מה' א"ב דין י"ז כ' וז"ל וכשם שנאמ' לומ' בני זה בכו' כך נאמ' לומ' בני זה ממזר או ן' גרושה או ן' חלוצה וכן אם היתה אשתו מעוב' נאמ' לומ' עובר זה אינו בני וממזר הוא ויהיה ממזר ודאי עכ"ל נרא' דס"ל דהא דנאמן לומ' בני זה ממזר היינו בנו שנולד לו מחייבי כריתו' או אינו בנו שאשתו נתעברה מאחר אבל דעת בה"ג ור"ת ור"י וה' דעמי' וריא"ז שוה דאינו נאמ' לומ' על בנו מוחזק שאינו בנו וממזר הוא. ומהראנ"ח בתשו' שם כ' אע"ג דבה"ג ור"ת לא ס"ל כריא"ז מ"מ מצרפי' דברי שניהם להתיר עש"ב ולפי האמו' גם בה"ג ור"ת ס"ל כרבי' ישעיה וריא"ז דלא האמינתו תו' אלא על בנו ולא על שאינו בנו אבל רוב הפוסקי' קי' ס"ל דנאמ' בכל ענין כמ"ש מהרשד"ם בתשו' שם וכ"כ הריטב"א בחי' בספ"ז דיבמו' והביאו הנ"י וז"ל ואפי' כשהיא אומ' דמארוסה הוא אם הארוס מכחישה בברי' ואומ' שלא בא עליה כלל אינו נאמ' לפוסלה אבל נאמ' הוא על הבן דהא בברי' וברי' הוא והתו' האמינו האב על הבן לומ' שהוא ממזר שנאמ' כי את הבכו' ן' השנואה יכיר ואפי' בבנו המוחז' בכשרו' גמו' וכ"ש בזה דאיתרע ליה וכ"כ הרמב"ם ע"ש. ומה שהק' ה' בני יעקב שם על הנ"י שם שכ' וז"ל בפ' בארוסה שעברה וכו' דליכא עידי ביא' דארוס וגם אין הארוס מוד' או שאינו בעיר או ששותק או שאינו זכו' וכו' דהאי אינו מודה ה"ד אי דאינו מודה לדברי האשה אלא ששותק מאי קאמ' תו או ששותק וכו' ואם אינו מוד' ממש שמכחישה היכי אמ' שמו' דנאמנת ע"ש לק"מ דהנ"י קאמ' אין הארוס מודה ומפ' ה"ד אינו מודה או שאינו בעיר או ששו' או שאינו זכו' וכו' לאפוקי אם מכחישה ממש אבל ל' הריטב"א בחי' וגם אין הארוס מודה הן שאינו כעיר או ששותק או שאינו זכו' ע"ש. ומ"מ דעת הרמב"ם והריטב"א והנ"י דנאמ' האב על בנו אפילו שמוחזק בכשרות לומ' שאינו בנו וממזר הוא וכ"כ עוד הנ"י בפי' י"ן בד"ה וכ' האחרוני' וכו' ע"ש והטור בח"מ סי' רע"ט כ' בשם הרמ"ה וז"ל אבל איתחזק אימיה בבת ישר' לאו כ"כ למימ' עליה עבדי דכי הימניה רחמנא אבריה כגו' דאמ' בני זה ממזר הוא דצ"ל אולודי מחייבי כריתו' א"נ כגו' דידיע דבר איתתיה הוא ואמ' עליה דלאו בריה הוא והו"ל ממזר ממילא אבל בעלמא לא מהימן וכו' וכ' הפרישה שם דוקא כשידוע שאשתו ילדתו והוא מודה ואמ' שהוא בנו א"כ אינו יכול להיות שהוא ממזר הילכך לעולם בהאי לישנא שיאמ' בני זה ממזר אינו נאמן אלא כשאין אמו ידוע' דאז מ"ל דעם אחת מחייבי כריתו' שכב וילדה ממנו דבנו הוא וממזר הוא אבל כשאינו אומ' בני זה ממזר אלא אומ' זה שאתם מחזיקי' עליו שהוא בני מפני שאשתי ילדתו ממזר הוא ודאי דנאמ' כאלו אומ' אינו בני וכו' ע"ש

(ח) הגה אבל הו"ל חזקת כשרו' ע"פ האב שוב אינו נאמ' עליו וכו' כ' ה' חות יאיר סי' צ"ג אפי' לא יצא מפיו בני הוא רק שהוחזק לבנו ע"פ האב בדבר שנוהג אב עם בנו. אבל ממה שהיה אצלו בחזקת בנו אין ראיה ע"ש וכ"כ הרשב"ץ בתשו' ח"ג סי' רי"ז על א' שאמ' בשעת מיתתו על בתו שהיא ממזרת וכו' וז"ל ובודאי שזאת הבת שכ"ז שהיה הוא קיים היתה בחזקת בתו ולא שמעו מפיו לעולם שהיא ממזרת אלא בשעת מיתה לא כל הימנו לאסו' אותה וכו' שכיון שהיה מתייחד עם אשתו אמרי' הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה וכו' כן הדין בבנו ממזר כיון שהוחזק מפי אחרי' ומפיו ולא הוציא עליו אביו שם ממזרות לעולם ובחזק' כשרו' היה בישר' אינו נאמן להוציאו מאותה חזקה לעולם ודבר זה פשוט הוא ומעשים בכל יום בכל ארצות אדום הבקיאי' בדבר הלכה באדם שרואה בנו שאינו נוהג כשור' ואומ' עליו שאינו בנו שאין משגיחי' בדבריו כיון שהוחזק בנו עד אותה שעה וכו' עש"ב הרי דאפי' בשעת מיתה דאין אדם משטה אינו נאמ' לומ' על בנו שהוא ממזר משו'דהוחזק בכשרו' ע"פ ממה שלא הוציא עליו שם ממזר לעולם וכ"כ הרשב"ץ בתשו' ח"ב סימן צ' וז"ל ובנדו' זה אם קודם שצעק הבעל על אשתו שהיא מזנה הוכר עוברא ונתפרסם הדבר שהיא מעוברת נר' שאינו נאמ' לומ' אח"כ שאינו מעוברת ממנו מפני שכיון ששתק מתחילה הרי הוא כמו שהחזיקה הוא מעוברת ממנו וכיון שהוחזק מעוברת ממנו אינו נאמ' לומ' לא באתי עליה כלל וממזר הוא וכו' ע"ש

סימן

ו'

(א) דין ז' כהן שגירש אשתו לא תדור עמו במבוי וכו' ז"ל הסמ"ג לאוין תכ"ו ואם היה כהן לא תדו' עמו במבוי פירש"י אף קודם שנישאת וכן יש במס' שמחו' ע"ש משמע דבאשת כהן אין חי' בין נשאת ללא נישאת אבל אשת ישר' דוקא אם נשאת אסור לדור עמו בשכונתו אבל קודם שנישאת מותר לדור עמו אפילו בחצר כמ"ש הסמ"ג שם וכן שנינו במס' שמחו' ספ"ב וז"ל המגרש את אשתו לא ישרה עמה לא במבוי ולא בחצר וכו' בד"א בזמן שנישאת והכהנת אע"פ שלא