ערך השולחן אבן העזר קכג

בשום שהכניס' משלה אם אמרה שלי אני נוטלת הילכך כמאן דגבוי דמי בין לכתו' בין לתוס' ושקלא להו בלא שבועה וכו' והביאו הרא"ש בפ' אע"פ בקיצור וכ"כ ה"ר יונה ע"ש וכ"כ בס' א"ז שם גבי לשבוע' דנ"מ למייחד מטלטלי' או ארעא וכו' משא"כ בחוב דעלמא דאע"ג דייחד לו חוששי' לצררי משום דלפירעו' קאי ואינו נפרע מהיתומי' אלא בשבועה והרשב"א דחה דלא הו"ל למימר לשבו' אלא ליחוד וכו' ע"ש משמע דגם הרשב"א מודה בדין וכן נר' דעת רבי' האיי בשערי שבועות שער עשירי שכ' וז"ל הד' אם נתבע הלוה בב"ד בפירעון שטר זה ונתחייב ולא פרע ושמתוהו ב"ד ומת בשמת' נוטל בלא שבוע' וכו' וה"ה כגון שייחד שדה או בית וכדומה לאשתו בד' גבולים להפרע כתובת' ממנו אחר מותו נפרעת מהם בלא שבוע' כמ"ש ייחד לה וכו' משמע דוקא כתובת אשה ולא ב"ח ולכאורה אפשר שכן דעת התוס' דבתרא וז"ש דל"ל כגון שייחד וכו' ואפי' בנכסי צ"ב דהוי כחוב פטורה משבועה דא"כ כי מק' וכו' אלא ודאי דוקא בכתו' ותוס' דהוי תנאי כתו' מהני ייחוד ולא בב"ח ונכסי צ"ב דהוי כחוב וא"כ אפי' הם בעין אינה נוטלת אלא בשבוע' במו ב"ח מיהו לא משמע כן מדב' התוס' דא"כ כי מק' מכמה ברייתות בפ' כל הנשבעי' וכו' והתם מתיב רב אושעיא מתה יורשיה מזכירי' את כתובתה עד כ"ה שנים וכו' ול"מ להרמב"ם דאין הנדוניא נק' כתוב' אלא אפי' למ"ד דנדוניא הוי כתובה וכ"כ התוס' בפ' נערה גבי קבורתה תחת כתובתה פי' נדוניית' אבל א"ל תחת מנה ומאתים דהא וכו' ע"ש מצי' לאוקמ' בכתו' ממש מנה ומאתים ותוס' ושייחד לה דנוטלת בלא שבועה וכן מתני' דנשא ראשונה ומתה וכו' אלא דס"ל ד מתני' סתמא קתני נכסי' בחזקתן אפי' לא ייחד וז"ש אבל ל"ל כגון שיחד וכו' דא"כ כי פריך מכמה ברייתות וכו' לישני' כגון שייחד וכו' אלא ודאי דמשו' דמתני' סתמא אפי' לא ייחד וכן בריית' דחק לאוקמ' כב"ש ולא בעי לאוקמ' בייחד לו קרקע וא"כ מתני' דנכסי' בחזקתן לא מוקמ' בייחד דסתמ' קתני אפי' לא ייחד ומה"ט ליכא לאוקמ' בנכסי צ"ב שהם בעין דסתמ' קתני אפי' נאבדו ונפחתו כמ"ש הרב מש"ל וא"כ נר' דעת התוס' דגם בב"ח אם ייחד לו קרקע נפרע מהיתומים בלא שבוע' אבל לדעת הראב"ד וה"ר יונה והרא"ש ורבי' האיי ניח' דדחק לאוקמ' בריית' כב"ש משום דמיירי בב"ח דלא מהני ליה ייחוד

(יז) אחד שצוה בשעת מיתה אשתו פ' יתנו לה מזונותי' כ"ז שלא תחפוץ לינשא וכשתחפוץ לינשא יתנו לה כתובתה וכו' אם הוא כמו ייחד לה קרקע בכתו' שגובה בלא שבו' וכו' כ' הרדב"ז בתשו' ח"ד סי' ב' אלפים נ"ט תשו' וכי מפני שאין אתה יודע לדרוש ל' זה הנר' לכאורה שהוא מיותר נוציא ממון מן היתומים בלא שבו' וכו' וכ"ת משו' דאמר מילתא דלא צריכה לאו לפטור אותה משבו' אמר אלא לזרז את יורשיו שכ"ז שתחפוץ לינשא לא יעכבו בדבר לו' לך ושוב כמנהג היורשי' א"נ שלא יטריחוה לב"ד דלא ניחא דתתנוול אתתיה בב"ד תדע דהא דבריו הא' אתה צריך לפ' אותם על דרך זה שאמר יתנו לה מזונו' וכו' והא ודאי דחייבי' לזונה אלא לזרז ה"נ ל"ש וכו' ע"ש ונראה דה"נ מ"ש יתנו לה מזונותיה וכו' משו' דאלמנה שתבעה מזונות מהיורשי' והם אמרו שנתנו לה והיא אומרת שלא נטלה כ"ז שלא נשאת על היתומים להביא ראיה או שתשבע ותטול לזה צוה שיתנו לה מזונותיה שתהיה נאמנת לומר שלא נטלה נגד היורשי' בלא שבועה מיהו לא דרשי' לישנ' יתיר' לטפויי כדי להוציא ממון וה"ה גבי כתובה

(יח) ואם מתה קודם שנשבע' אין יורשיה יורשי' כתובתה הרדב"ז בתשו' ח"ד סי' ב' אלפים רמ"ב כ' דה"ד במנה ומאתים ותוספת הנק' כתו' סתם אבל נצ"ב או מה שייחד לה בעלה כ"ש נ"מ כיון שנוטלתן בלא שבו' יורשיה יורשי' כתו' ע"ש

(יט) כת' מהראנ"ח ח"ב סי' מ"ח על האלמנ' שבאה לגבות כתו' וב"ד הגבו לה קצת נכסים וא"ל שיכתבו שט"ח על היורש שיפרע לה השאר לזמן וא"ל שתגבה אותם בלא שבועה והיורש במעמד ושתק ובאותה שעה לא נכ' השט"ח ומתה האלמנה וכו' נר' כיון שהוא עומד שב ושותק והניחם לעשות הכל ע"י ב"ד כיון שהב"ד מחלו הו"ל כמחל הוא עצמו וראיה מדכ' המרדכי בפ"ק דסנהדרין שהאדם מסכי' דעתו לדעת ב"ד וכו' ע"ש וכבר כ' בס' עה"ש חח"מ סי' י"ב אות ד' אבל שלא מחל מיד אלא על תנאי יכול לחזור בו כיון שלא היה בקנין דהוי כפשר' וא"כ ה"נ (כיון שלא מחל מיד אלא על תנאי שיכתבו השט"ח יכול לחזור בו)

(כ) הגה אבל תפס' וכו' וא"כ אם הקדיש' הוי הקדש והא דאין תפיסת' תפיסה י"ל דה"ד במטלטלי' דעדיין מחוסרי גוביינא וצריכי' שומא בב"ד אבל אם תפסה מעות בעי"ן תפיסתה חפיסה ומעשי' והקדש' קיים הר"ש דוראן כס' חוט המשולש סי' ח"י ע"ש

(כא) אלמנה שנשתתקה וכו' אם יש נאמנות אע"פ שנהגו להשביע האלמנה בזו שא"א נעמיד אותה על דינה וכו' הרשב"ש סי' פ"ג ע"ש

(כב) דין ב' שלא התפיס' ושלא תפסה וכו' אשה שהיו לה תכשיטי' בחיי בעלה ווה ידוע ואחד מות בעלה החביאת' וטענה שאין לה תכשיטי' שמכרם בעלה כיון שהוא מפורסם שהיו לו תכשיטי' אפי' היה בעלה מוכר כליו אינה נאמנת וצריכה להביא ראיה למי מכרם ומתי מכרם ואיך מכרם וכ"ש שאם בעלה לא היה צריך למכור כליו וכו' הרשב"ץ ח"ג סי' קכ"ט ע"ש

(כג) אם צוה הבעל בשעת מית' שיתנו לה כתובת' נר' דאינ' צריכ' לישבע דעיקר השבוע' שלא התפיס לה הבעל צררי דזה הדבר הרגיל ואגב מגלגלי' עליה ג"כ שלא תפסה בעצמ' וגרושה א"צ לישבע שלא תפסה היא כמ"ש הב"ח והב"ש ע"ש וא"כ אם צוה הבעל לפרוע לה כתובת' דודאי לא התפיס' צררי א"צ לישבע דלא חיישי' לצררי כדאמרי' בפ' שום היתומי' ובפ' ג"פ דאין נזקקי' לנכסי יתומי' מ"ט אר"פ פריעת ב"ח מצוה ויתומי' לאו בני מיעבד מצוה נינהו רב הונא בריה דר"י אמר אימור צררי אתפסא מאי בינייהו א"ב כשחייב מודה וכו' לרב הונא בריה דר"י נזקקי' דלא חיישי' לצררי וכו' והכי קי"ל בח"מ סי' ק"ח דגובי' אפי' מהיורשי' קטנים בלא שבוע' אע"פ שמת לוה בחיי מלו' ע"ש וכ"כ הפ"מ ח"א סי' ס"ה וכ"כ מהרימ"ט ח"א סי' כ"ג והביא כמה ראיות עש"ב ומרן הב"י סי' צ"ח הביא משם רב נטרונאי בתשו' הא דאמר אבא שאול וכו'