ערך השולחן אבן העזר קכב

אם היו הנכסי' שהניח הבעל מה שהוא ידוע שהוא מאות' נדוני' או מה שקנה אותו מדמיה יטלו אותם יורשיה וכו' כמ"ש מטלטלי' ואיתנהו בעינייהו בלא שבו' ומה שלא נמצא עליו עדות שהוא מאותם הנכסי' שהנדוני' וגם אינו קנוי ממעות הנדוני' שלא היתה יכולה בחייה לגבות' אלא בשבו' הואיל ונפטרה ולא נשבעה אין יורשיה יכולי' לגבותו לפי שאין אמש"ל וכך הדין עכ"ל ונר' דאפי' האשה טוענת בריא שאלו נכסי נדונית' שהכניסה אינה נאמנת וכ"כ הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תקכ"ג על אלמנה שלא נשבע' ובשעת מיתה נתנה נכסי' לבת' וכו' בכל נ"מ שלה או בנכסי' הידועי' לה שהכניס' מבית אבית אע"ף שקבלן עליו הבעל הדבר ברור שמתנת' בהם מתנה גמור' שהרי היא נוטלת' בלא שבוע' וכו' ואפי' אם הדבר ספק אם הנכסי' הללו אשר נתנה הם של נכסי מלוג או ממה שהכניס' מבית אביה על הבן להביא ראיה כיון שכבר מתה ומקבלי המתנ' זכו בה והכי אמרי' בפ' ח"ה אמר שמואל ומודה לי אבא שאם מת עליהם להביא ראיה וכו' ע"ש משמע דס"ל דהאשה עצמה אפי' טוענת בריא שהם נ"מ או שהכניסה מבית אביה עליה להביא ראיה אבל אם מתר כיון דמקבלי המתנה כבר זכו במתנה על היורשים להביא ראיה כמו באשה מיהו הטור בח"מ סי' צ"ז כ' וז"ל אבל כל מה שהכניסה לו בין נ"מ בין נצ"ב אין ב"ח גובה ממנו אם ידוע שהוא ממה שהבניס' היא ואם אינו ידוע יראה שהיא נאמנת בשבוע' בבגדי' ותכשיטי' שדרך האשה להכניס לבעלה וכן פסק הש"ע שם ונר' שהיא נאמנת בשבוע' בבגדי' ותכשטי' שדרך האשה להכניס לבעלה אפי' הבעל והמלוה טועני' בריא כנגדה משא"כ בבגדי' שאין דרך האש' להכניס דאינה נאמנת אפי' בשבוע' אבל הכא נר' דאין האשה נאמנת אפי' על בגדים ותכשיטי' שדרך האשה להכניס לבעלה דדוקא לגבי ב"ח נאמנת היא בשבועת היסת שלא להוציא מידה אבל הכא לגבות כתו' בלא שבוע' חמורה בנק"ח אינה נאמנת כמ"ש הרא"ש בתשו' כלל ע"ח דאין להוציא ממון מספק עד שישבע המלוה ע"ש מיהו נר' דאם תפסה האשה הבגדי' והתכשיטי' אין מוציאי' ממנה שהיא נאמנת בלא שבועה להחזיק מה שבידה כמו לגבי ב"ח דאלו בשאר נכסי' אם תפסה ולא רצתה לישבע מוציאי' מידה דמ"ש מרן לקמן סי"א כל אלו השבועות וכו' קדמה ותפסה מעות ואינה רוצה לישבע לא מפקי' מינה ה"ד אם תפסה מעות אבל מטלטלי' לא כמ"ש הב"ש שם אבל בגדים ותכשיטי' שדרך האש' להכניס לבעלה אם תפסה אותם וטענה שאלו הכניס' אותם נאמנת בלא שבועה וא"כ כיון דהיא אינה נאמנת גם ליורשי' אין טועני' כן דלא טעני' אלא טענה שהיה יכול מורישם נאמן עליה והרשב"א בתשו' ח"ב סי' ל"א כ' על נכסי' שנמצאו ביד האשה שהנכסי' בחזקתה אפי' לא נשבע' ואפי' היתה נו"נ בתוך הבית דתנינא בבריית' דאפי' אונות ושטרות יוצאות על שמה שעלה להביא ראיה שנפלו לה מבית אבי' אפ"ה אחר שמתה על יורשי לוי להביא ראיה דטועני' לה אע"ג דלא מציא למטען וכדקי"ל בא' מן האחי' שהיה נו"נ בתוך הבית שאם מת על האחין להביא ראיה ובדין זה אחד מן האחי' והאשה שאונות ושטרות יוצאות על שמן שניהם שוין דבחייהן צריכי' להביא ראיה ואם מתו על היתומי' להביא ראיה ע"ש ונר' דה"ד אם נמצאו הנכסי' ברשותה דהוו בחזקתה אבל אם אינה תפוסה היא צריכה להביא ראיה שנשבעה וא"כ ודאי דאין טועני' ליורשי' כמבו' בתשו' הרשב"א ובמיוחסות סי' י"ג ע"ש וכבר כ' הרשב"א בתשו' שם סי' מ' וז"ל ומאי דאמר מר דטועני' ליורש אפי' למ"ד צריך להביא ראיה על הכתיבה ועל המסירה ודייק לה מר מההיא דא' מן האחים שהיו אונות ושטרות יוצאית על שמו שאם מת על האחי' להביא ראיה לא מתחזי לנו דשאני התם דשטרות יוצאות הן על שם מודישן ומדינא של מי שיוצאות על שמו הן אלא שאתה מחמיד עליו מחמת שהוא נו"נ בתוך הבית דכשהוא קיים ואינו יכול לברר מהיכן נפלו לו איתרע ליה טענתיה ואתה מוציאן מחזקתו של זה שהן על שמו משום שרגלים לדבר שמעסק הבית הן אבל לכשמת לא ריעא טענתיה וכו' עכ"ל וכן הוכיחו התוס' והרא"ש בפ' ח"ה דאין טועני' ליורשי' אלא טענה שמורישם נאמן בלא ראיה וכן הסכמ' האחרוני' וא"כ כיון דאין האשה נאמנ' לו' שנכסי' אלו נכסי נדוניי' אלא בראיה אין טועני' ליורשי' כן מיהו דזה דומה להא דקי"ל בח"מ בסס"י ר"ן הנותן מטלטלי' לא' מעכשיו ולאחר מותו ואחר שמת טועני' היורשי' הבא ראיה שמטלטלי' אלו היו לו בשעת מתנה דשמא לאחר מכאן לקחן אין בדבריהם כלום דמסתמא כאן נמצאו וכאן היו ע"ש וה"ד אם היורשי' טועני' שמא ומקבל המתנה טוען בריא אבל אם שניהם טועני' בריא או ששניהם טועני' שמא לא אמרי' כאן נמצאו וכאן היו כמו שהסכימו האחרוני' וכמ"ש בס' עה"ש בסי' ס' ס"ו ע"ש וה"נ בכתובא שהכניס' מטלטלי' ותכשיטי' בנדוניית' ונמצאו מטלטלי' ותכשיטי' אם יורשי האשה טועני' בריא שאלו הם שהכניס' בנדונית' ויורשי הבעל טועני' בריא דאחרים הם שעשה לה הבעל או אם שניהם טועני' שמא על יורשי האשה להביא ראיה אבל אם יורשי האשה טועני' בריא שאלו הם נכסי נדוניית' ויורשי הבעל אין טועני' בריא אמרי' כאן נמצאו וכאן היו

(טו) נוטלת אותם בלא שבועה וכו' ואם לא הספיק ובאה לגבות השאר מן היתומי' אינה גובה השאר אלא בשבועה והכי משמע לישנא דקאמר גובה כתו' ממנה בלא שבועה הא אם באה לגבות חוץ ממנה כגון שלא הספיק' לא תגבה אלא בשבוע' הרדב"ז בתשו' ח"ד סי' ש"א נ"ט ע"ש

(טז) אם ייחד לה וכו' אם ייחוד מהני לנכסי צ"ב דהוי כחוב מהר"ם בתשו' דשייכי לס' משפטי' סי' י"ב כ' אבל גבי שמטה אטו ראובן שהלוה לשמעון וייחד לו שמעון מטלטלי' ברשותו דכה"ג גובה מבניו כדאית' בפ' אע"פ מי לא משמטת ליה שביעית וכו' נר' דס"ל דבחוב נמי אם ייחד לו מטלטלי' גובה מהיתומי' בלא שבועה כדאמרי' בפ' אע"פ גבי כתוב' אבל הראב"ד בס' תמ"ד סי' רל"ח דף נ"ב ע"ג כ' אהא דאמרי' תנאי כתו' ככתו' לשבוע' וכו' פי' שאם ייחד לה מטלטלי' או מקרקעי לכל הכתו' נוטלת אותם בלא שבועה בין לכתו' בין לתוס' ולא אמרי' שהתוס' חוב הוא וחוב אינו נגבה מן היתומים אלא בשבוע' אע"פ שייחד לו קרקע בחובו דאמרי' דילמא פרעיה משא"כ בכתובה וכו' וטעמא דמילת' משום דב"ח בזוזי מסלק ליה ואפי' באפותיקי גמור אבל