ערך השולחן אבן העזר קכא

(ט) אלמנה שתבעה כתו' בב"ד ונשבעה וכתבו לה שטר במותב תלתא וכו' ונשבעה שבועת אלמנה בנק"ח וכו' ולא הספקנו אנו ב"ד להגבות' כתו' עד שמתה וכו' ויורשי הבעל טועני' כבר גבתה כב"ד אחר שנשבע' בב"ד זה או היא בעצמ' תפסה אחר שנשבעה מיד ויורשי האשה טועני' חזק' וכו' הדין עם יורשי האלמנ' שהרי השטר של הכתו' בידה ודינה כדין שאר שטרות דמ"ל שטרך בידי מאי בעי

(י) אם נשבע' ולא הספיקו הנכסי' לפירעון כתו' ומתה ואח"ך נמצא שהיה לבעלה מלוה בשטר על א' גובין אותו יורשי האשה ואפי' היה קרקע שלא נודע לבעלה בשעת גביית ב"ד ומתה שמין אותו ב"ד עתה וגובין אותו יורשיה כיון שנשבעה הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תשנ"ח ע"ש

(יא) אם לא נודע אם מת הבעל קודם האש' או האשה קודם נר' דאמרי' אין אמש"ל מספק דכ' הר"ן בתשו' סי' ל"א על אלמנה שמכרה כתו' לא' ואח"כ מתה ובא הלוקח לגבות הכתו' מנכסי בעלה וכו' וז"ל ומפני שבא בכתבך שנמצא שטר מתנ' שעשה לבנו מבתים שהיו לו ואני חושש כי באולי נעשית מתנה זו קודם שנתנה האשה הרשאה מכתו' ואולי יבא בזה ב"ד ויחוש דבכה"ג כבר נתחייבה האשה שבועה לפי שכל שבא ליפרע מנכסי' משועבדי' לא יפרע אלא בשבוע' וזו שלא נשבעה הפסיד' מפני שאין אמ"ש שנתחייב בה ולא למכרה לאחר דלית' כלל דלא קרי' נתחייב שבועה בבא ליפרע מלקוחות וכו' ע"ש הטעם משמע דלגבי יתומי' אמרי' אין אמש"ל מספק ונר' דדינו כנפל הבית עליו ועל אשתו דיורשי הבעל יורשי' עיקר כתו' ותוס' וכו' ובנכסי צ"ב יחלוקו לפי שהנכסי' בחזקת שניהם האשה שהכניסה מבית אביה והבעל מתוך שקבל אחריות קנאם לכן יחלוקו

(יב) אם מת פתאום לא חיישי' לצררי ואם מת הבעל במגפה אם גם האשה היתה נוגפת לא חיישי' לצררי ויורשי האשה יורשי' כתו' אבל אם היתה האשה בריאה וחזקה ולא זזה ידה מבעלה חיישי' לצררי וכיון שלא נשבעה אין יורשיה יורשי' כתו' מהר"ם מזרחי בס' אדמת קדש סי' י"ח ע"ש

(יג) כתב הראב"ד בס' תמים דעים סי' רל"ח דף נ"ב ע"ג גבי תנאי כתו' ככתו' לשבועה וכו' וז"ל ומאי דמפ' נמי לשבוע' כשם שאינה גובה כתו' אלא בשבוע' כך אינה גובה תוס' אלא בשבוע' גם זו שגגה לא יהיה התוס' אלא או חוב או מתנה מי גבי' מיתמי בלא שבוע' וכו' מבו' דס"ל דגם מתנה לא גובה מיתומי' אלא בשבו' דחיישי' לצררי וע"ש עוד דף נ"ד וכ"כ הרי"ף בתשו' סי' קמ"ג שיש להשביע' על המתנה דלא אתפסה צררי ע"ש אבל הרשב"א בתשו' ח"ב סי' ס"ב כ' על ראובן שצוה מחמת מיתה וכ' בשטר צוואתו היו עלי עדים וכו' ומנו לאשתי ה' אלפים דינרים וכו' וז"ל תשו' הדין עם האלמנה שגובה כל הה' אלפים דינרי' שצוה הבעל ואין עליה שבוע' לפי שהיא יכולה לומר משום מתנה אני נוטלת' וכדגרסי' בפ' י"נ שכ"מ שאמר תנו מאתי' זוז לבעל חובי וכו' ואם רצה בעל חוב או האשה ליטול במתנה נוטלי' אותן בלא שבוע' כלל כל זמן שהן באין ליטול מן היתומי' שכן כחן יפה שאלו באו ליטול מחמת החוב או מחמת הכתובה מן המשועבדי' המאוחרין לא יגבו אלא בשבוע' וכדאמרי' בר"פ אלמנה ניזונת גבי פלוגת' דר' יהודה ור' יוסי באלמנה מוכרת דר' יהודה אומר מוכרת וכותבת אלו לכתוב' מכרתי ואלו למזונות מכרתי ור' יוסי אומר מוכרת וכותבת סתם וכך כחה יפה ואמר אביי קשישה משל דר"י למה"ד לשכ"מ שאמר תנו מאתי' זוז לפ' בעל חובי רצה בחובו נוטלן רצה במתנה נוטלן נטלן במתנה לא כך יפה כוחו כלו' אם יש שם נכסי' ליטול מן היתומי' נוטל משום מתנתו ונוטל שלא בשבוע' שאם היה בא מתורת חובו ליפרע מהם או. מן המשועבדי' לא היה נוטל אלא בשבועה וכו' וכשהיא באה ליטול אותן משום מתנה נוטלתן בלא שבועה שכך כחה יפה כמ"ש ולפיכך גם מה שטען היורש שחוששי' שמא בין צוואה למיתה התפיסה צררי אין לחוש כלל דלמתנה אין מתפיסי' צררי וכו' עכ"ל הרי דס"ל דמתנה גובה מן היורשי' ומן המשועבדי' בלא שבועה דלא חיישי' לצררי וא"כ אם התוס' כמתנה א"צ לישבע קמ"ל דהוי ככתו' מיהו ההיא דשכ"מ שאמר תנו מאתים זוז לפ' בעל חובי רצה וכו' כבר כ' התוס' שם פי' שניהם נוטלן וכו' לא כך יפה כוחו נוטלו במתנה מבני חרי שיכול לטרוף החוב ממשעבדי וכן משמע מפי' רש"י ע"ש וכ"כ הריטב"א שם וכ"כ הרמ"ה בפ' י"נ סס"י קצ"ו וז"ל ומנא תימרא דבסתמא דלא אמר כראוי לו ולא בחובו אלא קאמר תנו מאתי' זוז לפ' ב"ח במתנה משמע וכו' ובהדיא גרסי' נמי בפ' אלמנה ניזונת משל דר' יוסי למה"ד לשכ"מ שאמר תנו מאתים זוז לפ' בעל חובי רצה בחובו נוטלן רצה במתנה נוטלן וכיון דאם רצה במתנ' נוטלן ממילא שמעת דאי אית ליה נכסי ללוה נוטלן ונוטל חובו וכו' וכי קתני רצה בחובו נוטלן כגון דלא שכיחי' ליה ללוה נכסי אחריני וכו' והיכא דרצה בחובו נוטלן דאי נפיק שט"ח אחרינא דזמנו עם שטר חובו של זה ביום אחד לא מפקי' מיניה דהאי דאלו הוה שקיל להו במתנה הוה מפקי' להו מיניה וכו' ואם רצה במתנה נוטלן ואהני ליה דאי משתכח ליה בתר הכי ממונ' אחרינ' ללוה נוטלן ונוטל חובו דאלת"ה מאי אהני ליה למי שקלי' במתנה וכו' עש"ב הרי דנוטל חובו ואם אין נכסי' ללוה אם רצה נוטל במתנה דאהני ליה לגבות חובו אם ימצא נכסי' אחרים אבל לא אהני ליה למידי אחרי' משמע דאפי' במתנה צריך לישבע

(יד) או דברים שידוע וכו' וכן ל' ר' האיי בשערי שבועות שער י' או אם ידוע שאלו הנכסים בעלה חילפם ואלו נכנסו במקום אלו נוטלת' בלא שבועה וכו' משמע דוקא אם נודע כן בעדים אבל אם אין עדים על האשה להביא ראיה שאלו נכסי נדונייתא וכ"כ מהרד"ב בס' לח"ר בתשו' סי' ן' ע"ש וכ"כ ה' כנה"ג הגב"י אות כ"ד וז"ל וכתבתי בתשו' חא"ה סי' י"ב דכי היכי דאינה נאמנת לומר שנשבעה ה"ה שאינה יכולה לטעון שנכסי' אלו מנכסי נדוניית' קיימי' וכן יש להוכיח מתשו' הריב"ש בסי' ס"א וברור הוא דכיון דהיא אינה נאמנת גם ליורשיה אין טועני' כן דלא טעני' ליתמי אלא מאי דמצי אבוהון למטען וכו' ע"ש וז"ל מהר"י ן' מיגש בתשו' סי' ר"ח האלמנה כשנפטרה מבלי שתתבע על כתו' והיה לה כתו' על בעלה שהוציא' לו נדוני' וקבל אותה על עצמו בנכסי צ"ב