ערך השולחן אבן העזר קכ

לישבע על הנכסי' הנז' ביחוד כמ"ש מטלטלי' דאיתנהו בעיניהו בלא שבועה ומה שלא נמצא עליו עדות שהוא מאותם נכסי' שהנדוניא וגם אינו קנוי ממעות הנדוניא שלא היתה יכולה בחייה לגבות אלא בשבועה הואיל ונפטרה ולא נשבעה אין יורשי' יכולי' לגבות' לפי שאין אדם מוריש שבועה לבניו וכך הדין עכ"ל

(ז) אלמנה שנתנה קרקע לבנה וכתוב בשטר שנתתי קרקע הידוע לי וכו' והיה זה אחר שנשבעה שבועת אלמנה כראוי וכו' דלכאורה נר' דהמתנה קיימת כמ"ש מהר"י ן' הרא"ש בתשו' והביא' מרן הב"י ח"מ סי' שע"ה שאין לעדים לחתום על שטר מכירה עד התברר להם שהיא של המוכר וכו' ובתשו' מהר"י ן' הרא"ש סי' פ' כ' השואל וז"ל והיה נ"ל שמאחר שמכירי' חתימת עידי המכירה שא"צ ראייה אחרת מדאמרי' בפ' האשה שנתארמלה חזקה אין העדים חותמים על השטר אלא א"כ נעשה בגדול אע"ג דאיכא לספוקי אמרי' חזקה שאין חותמי' אלא בענין שהמכירה יהיה מכירה ה"נ לא היו חותמי' אם לא שהיו יודעי' שהיתה יכולה למכור תשו' מדין התלמוד נ"ל שהדין כאשר כתבת וכן מן הראוי שאין לעדים לחתום על מכירת קרקע עד שיתברר להם שהוא של המוכר עכ"ל הרי דע"י חתימת עידי המכירה מחזיקים שהיא שלה משום דחזקה אין העדים חותמים אם לא היו יודעים שהיתה יכולה למכור כדאמרי' חזק' אין העדים חותמי' על השטר אא"כ נעשה בגדול וכבר הוכיח הרשב"א בתשו' ח"ב סי' רל"ו דלא בקטנות וגדלות בלבד אמרו כן ע"ש אבל מרן הב"י ח"מ סי' קמ"ו כ' בשם תשו' הרשב"א אע"פ שהעדים כ' לאה מכרה הבתי' שלה לראובן אין מכאן ראייה לפי שהעדי' לאו אכולה מילת' מסהדי ע"ש ותשו' הרשב"א היא בח"ד סי' קמ"ב על אלמנה שמכרה חצי הבית לראובן בנה ויורשי אחיו ערערו שהאלמנה לא נשבעה ואין מכירת' כלום וראובן טוען שאמו החזיק' בבתים וכו' ועוד דבשטר המכירה כ' העדים לאה מכרה הבתים שלה וכו' תשו' אם הבתים ידועי' לבעל אע"פ שהחזיק' האלמנ' שנים הרבה אין זו חזקה לפי שהאלמנה יש לה דירה במדור שהיה בעלה דר מתנאי כתו' וכו' ואין לאשה חזקה בנכסי בעלה כל שיש לה זכות דירה או מזונות וכו' ואע"פ שהעדים כ' שלאה מכרה הבתים שלה לראובן בנה אין מכאן ראיה לפי שהעדי' לאו אכול' מילתא קמסהדי תדע שהרי שנינו העורר על השדה וכו' ע"ש הרי דאפי' החזיק' האלמנה בבתים וגם העדים כ' בשטר לאה מכרה הבתים שלה אין ראייה שנשבעה דאפי' בלשון העדים אמרי' דלאו אכול' מילת' מסהדי וכ"ש בל' דידה היא אמדה נתתי קרקע הידוע לי וכו' וגם מהר"י ן' הרא"ש אפשר דדוקא במכר אמרה דהלוקח נתן מעות ואם הקרקע אינה שלו מפסיד מעותיו לכך אמרי' חזקה דאין להם לחתום עד שיתברר משא"כ במתנה שאם נודע שאינה שלו ובטל' המתנה לא מפסיד המקבל כלום וכן חי מה ר"ם די בוטון סי' מ"ח מתשו' מהר"ם שכתב על ראובן שנתן בית שלו ואח"ך נתברר שאינה שלו דהוא אמר שהיא שלו אטו מי שבא לפני עדים וא"ל בית שיש לי במקו' פ' כתבו ותנו ל"פ שאני נותן לו מי אית להו לידע שהוא אומר אמת שהיא שלו פשיט' דלא וכו' דדוקא במתנה אמר הכי ומהר"י ן' הרא"ש מיירי במכר ע"ש ומהר"ש ן' אלייסיד בתשו' שם סי' מ"ט כ' דגם למקבל מתנה איכא פסידא דודאי לא נתן מתנה אם לא היה לו הנאה ממנו ומהר"ם רי בוטון סי' ן' חזר וקיים דבריו דמתנה לאו כמכר עש"ב ואפשר בדנותן לבניו לכ"ע מתנה לא הוי כמכר וכה"ג כ' ה' בית דוד מא"ה סי' ס"ט דאפי' לדעת הגאוני' דאין מוציאי' למזונות מהיורשי' וממתנת שכ"מ נר' דה"ד בנותן לאחרים או ליורשיו שאינם בניו כגון אחיו ואחותו אבל לבנו ובתו מוציאי' מהם למזונות וטעמא משום דדוקא באחרים שייך ת"ה שמפסידים כמו הלקוחות מה"ט דאי לאו דעבד ליה נייחא וכו' אבל לבנו ובתו פשיט' דבלא נייח נפשיה יהיב ליה שאהבתו עליה' ביותר כמ"ש רש"י בפ' נערה ע"ש וא"כ א"ל דדוקא במוכר או נותן לאחרים אמרי' חזקה אין העדים חותמי' על המכירה אא"כ יודעי' שהיא שלו משום דאיכא פסידא דלוקח ומקבל מתנה דלא נתן לו אי לאו דאית ליה הנאה ממנו אבל בנותן לבנו דבלא הנאה נותן לו לא דקדקו הערים מיהו הרשב"א בתשו' ח"ב סימן קס"ג דחה חי' זה דאפי' נותן ליורש דאין לו פסידא מתנה כמשעבדי ועוד דאפי' ליורש עצמו לא היה נותן בלי מתנה אלא. מניחו על דינו סתם אא"כ נהנה ממנו ע"ש וכ"ש נותן לא' מבניו דאמרי' ודאי לא נתן לזה והניח שאר בניו אלא משום דנהנה ממנו ומ"מ הרי הרשב"א ס"ל דגם במכר אפי' בלי העדים אמרי' דלאו אכולה מילת' מסהדי וכ"ש בל' דידה ואע"פ שהעידו העדים שנשבעה מ"מ בעי' ששמו לה ב"ד של הדיוטו' כמ"ש מרן הב"י על תשו' הרי"ף והרשב"א ע"ש וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' אלף וע"ח ובמיוחסו' סי' י"ג הובא בב"י ע"ש ומשמע דאפי' נשבעה לא אמרי' שמו לה ב"ד עד שתביא ראיה וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ד שי' ר"ט על אלמנה שתבעה וכתבו לה ב"ד שטר וכו' ויורשי הבעל טועני' כבר גבת' בב"ד אחר שנשבעה ויורשי האלמנה טועני' לא גבת' דהדין עם יורשי האלמנה שהרי השטר של הכתו' בידם והוי כדין שאר שטרו' דמ"ל שטרך בירי מאי בעי ושטר זה אינו אלא עדות שנשבעה אבל לא לעדות שגבת' ע"ש הרי דעדות השבוע' לא מהני לגבייה

(ח) אלמנה שבאה לגבות מראובן מעות שהוא חייב לבעלה וכו' כ' הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תר"א וז"ל אם יש לבעלה יורש והוא אינו משביעה מה היא טענתו של ראובן להשביעה וכי מורשה של בעלה הוא הילכך פורע מה שעליו ואינו משביעה ואם אין בעיר יורש והוא טוען אני רוצה ליהנות במעות הללו עד שיבא היורש ואם לא יבא ישארו בידי הדין עמו ומשביעי' אותה וכו' ואומר אני שאפי' לא היה טוען ראובן ב"ד טועני' ליורש ומשביעי' אותה עכ"ל ובפ' הכותב תנן מי שמת והניח אשה וב"ח והיה לו מלוה וכו' רע"א ינתנו ליורשי' שכולם צריכי' שבועה וכו' וכ' רש"י במ"ק שכולם אשה וב"ח אפי' באים ליפרע מן היורשי' צריכי' שבועא דהבא ליפרע מנכסי יתומי' לא יפרע אלא בשבועה וכ"ש שאין נפרעי' מן הנפקד או ממלוה אלא בשבועה וכו' ע"ש.