ערך השולחן אבן העזר יא

למקצת טענתו לא אמרי' ביה מגו וכו' וכ"כ התוס' והרמב"ן בפ' ח"ה שם וכ"כ הר"ן בפ' האומר גם מי שאמר בשעת מיתתו י"ל בנים וכו' דלא אמרי' מגו אפי' במה שבידו לחצי טענה ע"ש וא"כ ה"נ באומ' בני זה ממזר אם לא האמינתו תו' לפוסלו אין להאמי' אפי' לענין ירושה מכח מגו מה"ט דלא אמרי' מגו לחצי טענה וא"כ נר' אינו נאמן לרבנן לו' על המוחזק שאינו בנו אפי' לענין ירושה דהאומר על התינוק בין הבנים בכור הוא נאמן מיירי לענין ירושה ופס' בה"ג דבהא הוא דקי"ל כר"י דנאמן על הכרת בכורו ודכוותה בלא הכרת בכורו שאמר על המוחזק שאינו בנו לענין ירושה אינו נאמן דקי"ל כרבנן. אבל רוב הפוסקים ס"ל דקי"ל כר"י דנאמן אפי' בלא הכרת בכו' לפוסלו ולהפקיעו מירושה ומהרשד"ם בתשו' שם כתב דאין מי שיחלוק בזה רק בה"ג וכו' אבל כל הפוסקים ראשונים ואחרונים ס"ל דנאמן בכל ענין וכן ראוי לדון הלכה למעשה ע"ש וכ"כ מהרח"ש בתשו' ח"ג סי' נ"ב ע"ש

ואני מצאתי לבה"ג בה' נחלות דף ק"ו ע"א שכ' וז"ל והילכתא נאמן אדם לומ' זה בני בכור הוא ן' גרושה הוא ממזר הוא כר"י וה"מ היכא דלית ליה להאי ברא בני אבל אית ליה להאי ברא בני לא מהימן למיפסליה וכו' ע"ש הרי שפסק כר"י לגמרי דנאמן לומר זה בני ן' גרושה הוא ממזר הוא אבל ראיתי למהרש"ל ביש"ש פ' יו"ד יוחסין שכ' דדברי בה"ג אמתיים דאין אדם נאמן לומר על מי שהוחזק בנו אין זה בני אלא ממזר דלא האמינתו תו' אלא ע בנו לומר שהוא בכור וה"ה דנאמן לומר ן' גרושה הוא שנולד לו מגרושה או שבנו הוא אבל נולד לו מפיסול ערוה כדמשמע לישנא דמתני' זה בני ממזר הוא ולא קתני האומר על בנו שהוא ממזר וכו' כמו שפירש"י שנולד לו מחייבי כריתות ומ"ש בה"ג שאינו נאמן לשווייה ממזר היינו לומר שאינו בנו וכו' דהתו' לא האמינתו רק על בנו ונר' בעיני דאפי' ר"י מודה וכו' ואין לסור מדבריו שהם דברי קבלה ע"ש וא"כ בה"ג בה' נחלות שכ' דנאמן לומד בני זה ן' גרושה הוא ממזר הוא היינו שנולד לו מחייבי כריתות דומיא דן' גרושה ומ"ש בה' מילה שאינו נאמן לשווייה ממזר היינו לומר שאינו בנו דלא האמינתו תו' אלא על בנו ולא על שאינו בנו וכ"כ ריא"ז בפ' יו"ד יוחסין דנאמן לומר בני זה ממזר שנולד לי מן הערוה אבל אינו נאמן לומר אין זה בני שאשתו זינתה תחתיו ומאחר נתעברה שעל בנו האמינתו תו' ולא על שאינו בנו וכ' ה' בנן יעקב בתשו' דף רט"ו ע"ד דה"ד באומר בני זה ממזר שהוא בחזקת כשרות אבל בעובר דלית ליה חזקת כשרות נאמן לו' שאינו בנו והיינו דאמרי' בגמ' ל"מ איהו דלא קי"ל וכו' דאעובר קאי וכן דעת רש י ע"ש ואין נר' כן דעל בנו האמינתו תו' ולא על שאינו בנו א"כ אף על העובר הוי כאחר כיון דלא אשכחן שהאמינה תורה על שאינו בנו

וכבר ראיתי לרבי' ישעיה הא' בס' המכריע בסי' ס"ד שסובר כן וז"ל אבל נר' בעיני דאלו אמר בני זה שאתם מחזיקי שהוא בני אינו בני אלא מאחרי' נתעברה אשתי ממזר הוא לא יאמ' בזה ר"י שהוא נאמן דדוקא על בניו האמינתו תורה ולא על מי שאינם בניו דהכי כתיב וכו' יכיר ובהא דריש ר"י יכיר יכירנו לאחרים שהוא נאמן לומר זה בני בכורי ולא זה שאתם מוחזקים וכו' והילכך כשאומר אשתי זינתה עם אחרים ואין זה בני לא היה מאמינו ר"י ול"מ אי קיימא אשתו ומכחשא ליה שאינו נאמן אלא אפי' לא קיימא אשתו ומכחשא לי כגון שהלכה למ"ה או שמתה אינו נאמן כיון שאינו בנו ומשו"ה פירש המורה האומר בני זה ממזר הוא כגון שהוא מודה כי הוא בנו אלא שבא על אחת מחייבי כריתות אבל אם אמר אשתי זינתה עם אחרים שאינו עושה אותו בנו אינו נאמן וזה הפתרון הוא נאה והוא הבכור והעיקר וכו' ואתה קיימת פתרון המורה ואמ' פי' הגמ' כך הוא ל"מ איהו דלא קי"ל כי שמא כמו שזינתה זאת האשה עמו שיש בה כרת כך זינתה עם איש אחר וכו' והולד כשר אלא אפי' איהי דקי"ל שנתעברה מזה שחייב עליה כרת ולא מאחר עכ"ז לא מהימנא ואדרבא לפתרון המורה תבא הסוגיא יותר טובה כי אותו הפי' שמפ' איך נאמן איהו דלא קי"ל הלא אפשר דקי"ל כגון שאומ' י"ל זמן גדול שלא שימשתי מטתי ואפשר שיודע שלא נתעברה ממנו דאיהי נמי דאמרי' דקי"ל שהוא ממזר צריכים אנו לפרוש שאומ' לא שימש מטתו בזה הזמן עד שנתעברתי ויודעת באמת שלא נתעבר' מבעלה שאם היה בעלה משמש עמה אעפ"י שבא עליה אדם אחר אינו ממזר דרוב בעילות אחר הבעל וכמו שאפשר דקי"ל בענין זה כך אפשר דקי"ל אבל לפתרון המורה יבא בטוב שהוא אינו יודע אם אותה הערוה נתעברה ממנו או מאחר שאע"פי שהוא יודע שבא עליה בודאי שמא גם אחר בא עליה ונתעברה ממנו ואינו ממזר אבל היא אפשר דקי"ל שהוא ודאי ממזר שאומר לא בא עליה אחר אלא זה שהוא בכרת כל מה שאמר הכל כפתור ופרח עכ"ל הרי דרבי' ישעיה וה' דעמיה מפ' בבא על הערוה והיא ג"כ אומ' לא בא עלי אחר אלא זה שהוא בכרת א"כ אפי' על העובר אין האב נאמן לומר שאינו בנו וממזר הוא. ומ"ש ריא"ז שם וז"ל אבל האשה שילדה תחת בעלה ואפי' על עובר שבמעיה שהוא כחזקת שעיברתו מבעלה ובכשרות והיא אומ' עליו שהוא ממזר והאב אין לפנינו שהעיד עליו אין האשה נאמנת עליו שאין מוציאין אותו מחזקת כשרותו אלא ע"פ ב' עדים או ע"פ האב שהתורה האמינתו נר' דאם האמינה תורה האם נאמן לומר בני זה או עובר זה מאחר וממזר הוא דהרי על בנה מעידה כמו שנאמן האב לומר שנולד לו מחייבי כריתות אבל השתא אפי' הבעל לפנינו ואומ' שלא בא עליה אין שניהם נאמנים דהיא לא האמינה אותה התורה והאב לא האמינתו תורה אלא על בנו אבל על שאינו בנו אפי' עובר אין מוציאין אותו מחזקת כשרות דאין חילוק בזה בין האב לאם ומ"ש והאב אין לפנינו שיעיד עליו וכו' או ע"פ האב שהתו' האמינתו היינו שיעיד עליו שהוא ממזר שנולד לו מחייבי כריתות כמו שסיים ואף כשהאמינתו תו' לאב וכו' ע"ש ובודאי שכן דעתו כרבי' ישעיה זקנו דאפי' על העובר אין האב נאמן לומ' שהוא מאחר וכן הבין מהראנ"ח ח"א סי' מ"ה ע"ש

ומ"מ נר' דדעת בה"ג האומ' אין זה בני וממזר הוא אינו נאמן כדעת ר"י וריא"ז אלא דבה"ג ס"ל דע"י הכרת בכורו דממילא הוי הגדול ממזר נאמן אבל ר"י שם ס"ל דאפי' ע"י הכרת בכו' אינו נאמן א"ל ומאי דאמרי' בפ' י"ן האומ' על תינוק