ערך השולחן אבן העזר קיד

האחי' דלא דמי לשטרות היוצאו' בשמו וכ' הש"ך סי' ס"ב סקי"ז שכן משמע מדברי התו' והרא"ש והמרדכי בפ' ח"ה והריב"ש סי' קס"ט ע"ש אלמא מטלטלי' גריעי מאונות ושטרות בשמו וגם לדעת מהר"ם והרשב"א והריב"ש דמטלטלי' נמי בחזק' יורשי המת ועל האחי' להביא ראיה נר' דשטרות יוצאות על שמו עדיפי ממטלטלי' וכ"כ הרמ"ה בפ' ח"ה סי' ר"ט דמטלטלי' גריעי מאונות ושטרו' אלא דאין חי' ביניהם וכו' ע"ש וא"כ אם במטלטלי' לא אמרי' אין אמש"ל דהוי להחזיק כל שהוא באונות ושטרות יוצאות בשמו שהם בחזקתם ולא אמרינן אין אמש"ל

מיהו בעל התרומות שער מ"ט חי"ו כ' וז"ל ואע"ג דגרסי' בפ' ח"ה א' מן האחי' שהיו אונות ושטרות יוצאות על שמו דקי"ל כרב דעליו להביא ראיה ה"מ אונות ושטרות דוקא שאין תפיסת' מחוורת כנגד הממון אבל אם יש מטלטלי' בידו וטוען שלי שנתנו לי נאמן וכו' והביאו מרן הב"י סי' קע"ט ע"ש וכ"כ בשער נ"א חלק ח' בשם הרב נתן בר מאיר ע"ש הרי דס"ל דמטלטלי' עדיפי מאונות ושטרות ונאמן עליהם אפי' בחייו וכן דקדק מהרשד"ם חח"מ סי' קס"ד מדפ' הטור בח"מ סי' ס"ב וכ' הרמ"ה דה"ה אם נמצאו לה מטלטלי' ברשות' שעליה להביא ראיה משמע שהיה הדעת נותן דדוקא בשטרות הוא דאמרי' עליה להביא ראיה הא מטלטלי' לא וכו' ע"ש וא"כ א"ל דמהר"ם בתשו' דס"ל דלא אמרי' אין אמש"ל משו' דהוי להחזיק ה"ד במטלטלי' אבל באונות ושטרות שהן גופן ממון לא הוי להחזיק לענין דאמרי' אין אמש"ל אבל כבר כ' התה"ד סי' ש"ל וז"ל דאם אין היורשי' מוחזקי' מב' צדדים אלא הממון מונח ביד ב"ד בחזק' שניהם נר' דזכו יורשי האשה הואיל וא"צ להוציא דבחזקתייהו נמי מונח ואע"ג דלא מוחזקי' ממש מ"מ בטעם מועט דחי' דאין אמש"ל כדאמרי' התם הבו דלא להוסיף עלה וכו' ומהרשד"ם חא"ה סי' קי"ו נמשך אחריו דהא דאמרי' אין אמש"ל ה"ד אם היורש צריך להוציא מיורשי הבעל אבל כשהנכסי' אינם ביד יורשי הבעל שאין יורשי. האשה באים להוציא הוי כאלו הנכסי' בחזקת יורשי האשה וכו' ע"ש וכ"ש הכא באונות ושטרות שהנכסי' הם בחזק' מי שיוצאות על שמו טפי דמה"ט טועני' ליורשיו כמ"ש בתשו' הרשב"א ח"ב סי' מ' הטעם ע"ש דודאי לא אמרי' אין אמש"ל: ומ"ש הרמב"ם והטור ומרן בח"מ סי' ס"ב בא' מן האחי' שמת דאז צריכי' האחי' להביא ראיה כבר כ' הב"ח שם דה"ה באשה שמתה דעל יורשי הבעל להביא ראיה והא דאמר שמואל רין זה גבי א' מן האחי' היינו משום דרב ושמואל פליגי בא' מן האחי' אבל השתא דתניא וכן האשה וכו' ודאי אין חי' בין א' מן האתי' לאשה בשום דבר דאשה נמי שמתה על יורשי הבעל להביא ראיה וכל הפוסקי' נמשכו אחר הש"ס אבל ודאי דה"ה גבי אשה ע"ש וכן מבו' בתוספ' בפ"ט דב"ב דדין אשה כאחד מן האחי' דאם מתם בחזקת יורשיה ע"ש ואפשר שאמרו דין זה באחר מן האחי' לרבותא וכ"ש באשה דהא אמרי' עלה מאי וכן מ"ד אשה דשכיח' לה מילת' דאמרי' קא טרחא קמי יתמי לא גזלה מיתמי קמ"ל ע"ש א"כ אשה עדיפא טפי וכיון דבא' מן האחי' שמת על האחי' להביא ראיה כ"ש באשה וכ"כ הדרישה שם דהטור שכ' אשה הנו"נ בתוך הבית וכו' וכן א' מן האחי' וכו' לפי הגמ' זו ואצ"ל זו דמדין אשה שצריכה ראיה נשמע דכ"ש האחי' צריכי' ראיה והטור הקדים דין האשה לדין א' מן האחי' מטעם אחר ע"ש

והנה מבו' בדברי הרשב"א שהבאתי לעיל דאפי' לא נשבעה הרי הנכסי' בחזקת' וטועני' ליורשיה שלא נטלה מזונות ומעשה ידיה. שלה או נפלו לה נכסי' מבית אביה או הרויחה ממ"א ואפי' היתה ניזונת אם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי והריני עושה לעצמי כל מה שהרויחה לעצמה וכבר מרן הב"י סי' זה הביא תשו' הרשב"א בזה וכ' מהרשד"ם חח"מ סי' שכ"ז נר' בעיני שט"ס והוא הריב"ש מדכ' ראיה מר' פרץ ע"ש ותשו' הרשב"א מצאתיה בח"ד סי' קנ"ב ושם הובאה תשו' רבי' פרץ ורפי' מאיר עש"ב א"כ דעת הרשב"א והראב"ד הביאו הטור שם דאפי' היא ניזונת השבח שהשביח' בין בקרקע בין במטלטלי' הם שלה אם אמרה ראו וכו' ובתשו' הרשב"א שם מבו' דאם טענה היא כן שאמרה ראו וכו' נאמנת וכן טועני' ליורשיה ולאו דוקא אמרה לב"ד ראו וכו' דה"ה בפני עדים דהא משמע דבגלוי דעת סגי או דבר מוכיח כדמוכח בעובדא דרב ספרא כמ"ש הרשב"א שם והרמ"ה בפ' מ"ש סי' מ"ז ע"ש וכן המרדכי בפ' מ"ש כ' דמ"ש רשב"ם דאם אמרה ראו וכו' בהשבח לעצמה היינו בדלא שקלא מזוני וכן פר"ח וכו' לא נ"ל ומה אם השביחה ק' מנה ומעשה ידיה אין שוים כי אם מנה וכו' בשביל כן תתן להם הכל אלא היא תנכה להם כשיעור מעשה ידיה והשאר תטול עכ"ל הרי דס"ל כהראב"ד והרשב"א ומ"ש תנכה להם כשיעור מעשה ידיה וכו' בתשו' הרשב"א שם כ' וז"ל שכל הריוח לעצמה ומשלמת ליתומי' כמו שנתבטלה ממעשה ידיה כפועל וכו' ואפשר שהאשה אינה משלמת אפי' אגר בטלה שכל שהיא עוש' אמרו שמעש' ידיה לבעל א"נ שכופה לעשות אבל אם נתבטלה ולא עשת' אינה חייבת לשלם כדמוכח שמעת' בפ' שני דייני במי שהלך בעלה למ"ה שפוסקי' לה מזונות ואין מחשבין עמה מעשה ידיה וכו' לכאורה דעתו נוטה דחייבת לשלם שכר בטלה כדברי המרדכי ולא כמ"ש בלשון ואפשר וכו' אבל בתשו' ח"ב סי' ל"א כ' אלא שאפשר שהריוח שלה ומשלמת ליתומי' כל מה שנתבטלה ממעשה ידיה כפועל וכו' ואפשר שהאשה אינה משלמת כלום וכו' וזה נ"ל עיקר ע"ש וכ' הב"ש סק"ט הטעם דנוטלת כל השבח יותר מאחר היורד לשדה של חבירו להשביח משום דהוי כאלו יש לה חלק בנכסי' דהא יש לה כתוב' לגבות ע"ש וז"ל הרשב"א בתשו' ח"ד שם וכיון שכן אם ניזונת משל יתומי' אם השביח' או הרויח' במעות למה אנו דנין שבח וריוח זה במעשה ידיה להיות ליתומי' הגע עצמך אילו היה לה נכסי מלוג וטרחה ונשאה ונתנה אותם ברבית או השביחה אותם הנאמר שאותו ריוח ואותו שבח נדון משום מעשה ידיה ויהיה ליתומי' ומה בין ריוח נכסי מלוג שלה לריוח שהרויח' במעות שנטלה משלהם לעצמה עכ"ל הרי דריוח שהרויחה במעות שנטלה משלהם לעצמה הוי כריוח שהרויח מנכסי מלוג שלה אבל הרמ"ה בפ' מ"ש סי' ב' כ' דה"ז בכלל היורה לתוך שדה והשביח' שלא ברשו' ע"ש ודין היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות מבואר בח"מ סי' שע"ה דאומדי' כמה אדם רוצה ליתן וכו' ע"ש וכ' הב"ש דאין להוציא ממון מיד המוחזק ע"ש